המציאות הביטחונית בעוטף עזה חוותה עליות ומורדות בשנים האחרונות. אחרי שנים עם יותר מאלף רקטות שנורו מרצועת עזה בשנה, הגזרה נחשבת לשקטה יחסית, ורק לאחרונה חזרה לבעור. במקביל, יותר ויותר משפחות מצטרפות אל התושבים בקו העימות, למרות החשש מסבב לחימה שיכול להגיע בכל רגע. זהו סיפורה של אחת המשפחות.
(צילום: רועי עידן, עריכה: תמר אברם)
למרות הידיעה שהמצב הביטחוני עלול להשתנות כהרף עין, בעשרים השנים שחלפו מאז נורתה הרקטה הראשונה על עוטף עזה – האוכלוסייה באזור צמחה וגדלה. מאות משפחות חדשות קנו בתים בשדרות, שהבנייה בה התעצמה בשנים האחרונות וכיום מעטרים את הכניסה לעיר בניינים רבי-קומות.
במושבים ובקיבוצים שבעוטף עזה הפכה קליטת משפחות לאחד הענפים המשמעותיים במשק. בכל היישובים השונים נבנות היום שכונות חדשות למשפחות הרבות שמגיעות לאזור, בעיקר בזכות חיי הקהילה האיכותיים והחינוך הטוב.
לשם השוואה, כשהחל ירי הרקטות על העוטף, בשנת 2001, מספר התושבים במועצה האזורית שער הנגב עמד על 5,830 תושבים. עשרים שנה אחרי, כשסבב לחימה נוסף עומד בפתח, מספר התושבים במועצה עומד כיום על 9,500, גידול של כ-60%.
"במהלך העשור האחרון שער הנגב כמעט הכפילה את עצמה", אמר ראש המועצה אופיר ליבשטין. "כל זה תוך כדי עשור של הסלמות ואתגרים ביטחוניים מורכבים. ההתיישבות בעוטף עזה היא הציונות המתחדשת – מגינים על הגבולות ובו בעת לא מפסיקים לבנות ולצמוח. יחד עם זאת, הגיע הזמן, אחרי שני עשורים של מצב ביטחוני רעוע, לייצר אסטרטגיה ברורה – מה התוכנית ארוכת הטווח לעזה ומערכת היחסים שלנו איתה".
"יש הרהורים, אבל לא עוצרים את החיים"
אחת המשפחות שהצטרפו לעוטף עזה הן של ורד ויוגב אוקנין, שעברו לפני כשנתיים יחד עם הילדים שירה ומאור מבת ים לקיבוץ נחל עוז.
"לחיות בקיבוץ, לחיות חיי קהילה, זה היה חלום ילדות שלי", סיפרה ורד. "הצעתי ליוגב והוא זרם איתי מיד. לא היה ויכוח בכלל. אני מאוד אוהבת את הדרום, הוא אהב את הצפון, אבל זרם איתי".
הקרבה לרצועת עזה לא ממש מרתיעה את ורד, שמכירה מקרוב את השטח. "יש לי משפחה שגרה בעבר בגוש קטיף אז חוויתי את האזור, וביקרתי בגוש קטיף בתור ילדה. לפני שהגענו לפה בדקנו בגוגל איזה קיבוצים קולטים ואז נחל עוז עלה, הגענו והתאהבנו, המקום מאוד יפה".
"למרות שהוא צמוד לגדר, עדיין מאוד אהבנו אותו, וזה לא מה שהרתיע אותנו. החלטנו לעשות את זה גם מטעמים של ציונות, לחזק את הדרום, וגם כי חיפשתי חיי קהילה לילדים, שיהיו להם מרחבים פתוחים וחינוך קיבוצי טוב", הסבירה ורד.
בעוד שהמשפחה עצמה לא חוששת מהמתיחות הביטחונית, המשפחה והחברים מהמרכז דווקא כן. "בסביבה הקרובה לא הבינו למה הלכנו לנחל עוז, היו אפילו אמירות לא נעימות, אבל הם טועים בגדול. יש כאן חיים טובים. אי אפשר להכריח אנשים לבוא לחיות כאן, אבל כשמגיעים לפה מבינים הכל", אמר יוגב. "אנשים במרכז לא מקבלים את זה שאנחנו פה כי הם חושבים שזה מסוכן, אבל אנחנו רואים את הדברים אחרת".
3 צפייה בגלריה
ורד ויוגב ליד גדר היישוב. "אנשים חושבים שזה מסוכן, אבל אנחנו רואים דברים אחרת"
(צילום: רועי עידן)
ורד הוסיפה: "יש אנשים שמפחדים לבוא לבקר, זה ברור. יש לי גיסה שבכל פעם כשהיא מגיעה לביקור היא מסתכלת בשמיים לראות אם נופלים טילים. אנחנו יודעים איך למגן את עצמנו, ומנסים לשמור על קור רוח, בעיקר מול הילדים".
סבב ההסלמה האחרון תפס בהפתעה את משפחת אוקנין, שעסוקה בבניית בית הקבע שלה בנחל עוז. "אני לא אומר שאין הרהורים, אבל אנחנו מתורגלים. כל התושבים מתורגלים למופת, גם אם זה קורה ממש ברגע זה יש כאן מיגוניות ויודעים איך להתנהל. אנחנו לא עוצרים את החיים, ממשיכים הלאה כל הזמן", אמר יוגב.
ורד, שעובדת בבית התינוקות של הקיבוץ, שתפה: "כל יציאה מהגן לטיול בקיבוץ מצריכה אותנו לעדכן את הרבש"ץ. יש כאן אחריות, ולא כל דבר הוא מובן מאליו, אבל מסתדרים עם הכל".
פורסם לראשונה: 16:40, 29.04.21
