רק ליד הקבר הטרי, שנחפר בזריזות ברובע אל-בסאתין בקהיר, נחשף הסוד הגדול: רגאא אל-גדאווי, שחקנית הקולנוע מהמפורסמות ביותר במצרים, פורצת הדרך בעולם הדוגמנות ומלכת היופי הראשונה של המדינה, הייתה בת 86 במותה. לא עשר שנים פחות מכך, כפי שהאמינו מיליוני מעריציה.
חודשים ספורים לפני שחלתה בקורונה עוד הנחתה אל-גדאווי טקס לכבוד נכים ויתומי המלחמות, והנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי – שישב בשורה הראשונה – לקח את המיקרופון כדי להודיע ש"את תמיד מלכת השיק בעיניי, לא רק בהופעתך החיצונית, אלא בדרך שבה את מתנהלת". אל-גדאווי הצליחה לומר בקול חנוק מדמעות רק ש"אני תמיד בעד מצרים", ונמלטה מהבמה. הקהל שאג בהתרגשות לכבוד הראיס, לטובתה. מאז מותה משדרים שוב ושוב את הקטע הזה כדי "להראות עד כמה הנשיא א-סיסי ידע להוקיר את מי שאוהב את מצרים".
בנסיבות משונות יצא לי להכיר אותה, בחנות הבגדים של ידידתי היהודייה לילי עות'מאן שברחובה הראשי של קהיר. ברגע הראשון, כששמעה שאני מישראל, נרתעה. בהמשך התמסרנו לשיחות על יחסי ישראל-מצרים והסיכוי לשיתופי פעולה (לא, חד-משמעי, היא הבהירה) בין תעשיות הקולנוע.
ואז הגיע הרגע האמיתי, כשביקשה שאביא לה פריטי לבוש (הכי יקרים) ממפעל גוטקס אצלנו. דווקא הגברות גוטליב קלטו מיד את העניין וציידו אותי בשקיות גדולות בכל פעם שיצאתי לקהיר. אל-גדאווי נהגה לתלוש את התווית הישראלית, אבל הקפידה להופיע דווקא בשמלות הייצוג הללו באירועים הכי נוצצים בלבנון, בעיראק, בנסיכויות המפרץ, אפילו בסעודיה.
מרתק ומוזר לגלות שכל מאבקי הקורונה התנקזו אל מלחמתה הפרטית של אל-גדאווי, כאילו אין עשרות אלפי חולים במצרים ומתים רבים נוספים. צי של מצלמות טלוויזיה העבירו דיווחים מבית החולים באיסמעיליה, רופאיה (אחד נדבק בעצמו בקורונה) דיווחו על מצבה, והקהל (גם מיליוני מעריציה במדינות הערביות) המתין לשביב של תקווה. בבת אחת, ביד מכוונת מגבוה, הקורונה נתפסה כאילו זאת "המחלה של אל-גדאווי". שרת הבריאות האלה זייד התעופפה לסין להציע מסכות וחליפות מגן, עד שלרגע אחד נדמה היה שבקהיר כבר מצאו את התרופה ואין בה חולים.
מסע הלווייתה של אל-גדאווי שנדד מבית החולים באיסמעיליה עד לב ליבה של קהיר חשף תופעה חדשה: היא נטמנה בתוך ארון ברזל אטום, בגוון אפור, וששת נושאי הארון לבשו חליפות מגן, התעטפו במסכות ועטו שני זוגות כפפות מיוחדות על כפות הידיים. שחקני הקולנוע והתיאטרון ואישי הציבור שקיבלו אישור מיוחד להגיע להלוויה נחסמו בידי אנשי ביטחון: לא להתקרב אל חלקת הקבר. הקהל עקב אחרי בתה היחידה ואחרי שחקניות הקולנוע המובילות. בבת אחת, מצרים חזרה לימיה הטובים כמובילת התעשייה.
עד לרגע זה, אף אחד לא יודע את מספרם האמיתי של נפגעי הקורונה במצרים. אבל עד כמה שיישמע מוזר, מצרים כבר פתחה את נמלי התעופה לטיסות ממדינות ירוקות. שלשום נחתו בשארם א-שייח' 173 תיירים מאוקראינה. פקידים בכירים ואנשי ביטחון ליוו אותם לבית המלון שהוכשר במיוחד, דאגו להעביר אותם, אחד-אחד, בדיקות, והבהירו כללי התנהגות. אחרי אוקראינה יגיע תורם של נופשים ממדינות נוספות באירופה הירוקה.
שר התיירות, ח'אלד אל-ענאני, גם קורא לבני עמו לצאת לחופשות נופש מוזלות במיוחד. במצרים רוויית אתרי התיירות המדהימים, ההפסד מגיע בכל חודש למיליארד דולר. וכשיישאלו על הקורונה, פקידי משרד התיירות ימהרו להצביע על סיפורה של שחקנית הקולנוע אל-גדאווי: אחרי שהמאדאם מתה, יבהירו, חוזרים לשגרה.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
