בנובמבר 2018 זכה חבר הקונגרס היהודי מקליפורניה אדם שיף בתואר יוצא דופן: אין הכוונה לתפקיד יו"ר ועדת המודיעין של בית הנבחרים שבו הוא מחזיק מאז, אלא דווקא לכינוי גנאי גס מהנשיא טראמפ – "אדם שיט הקטן" ("little Adam Schitt"). אף שהנשיא ביקש בכך להדביק לשיף עלבון ולשים אותו ללעג, אין ספק שבמונחי נשיאותו של טראמפ – גם זו הוכחה להתחזקות מעמדו של חבר הקונגרס.
• ארה"ב בוחרת 2020 – לעמוד המיוחד של ynet
מהריאליטי והנדל"ן לבית הלבן: דונלד טראמפ, פרופיל
14 צפייה בגלריה
לא רק הבית הלבן: בקונגרס, ההשפעה היהודית גדולה יותר
(צילום: shutterstock, AFP, רויטרס)
שיף – המייצג מחוז ליברלי-ביותר באזור לוס אנג'לס, שכולל את הוליווד – עלה בשנתיים האחרונות לכותרות בארה"ב והפך לאחד החברים המשפיעים ביותר בבית הנבחרים. הסיבה לכך היא שהוא זה שניהל בנחישות את דיוני ועדת המודיעין שם שחקרה את התנהלות טראמפ בפרשת "אוקראינה גייט", ואף הוביל את צוות התביעה במשפט נגד הנשיא בסנאט.
שיף אמנם נחשב כיום לאחד הפוליטיקאים היהודים הבולטים בקונגרס, אך הוא רחוק מלהיות היחיד. אדרבה: בשעה שרבים מהישראלים מתרכזים בעיקר בהשפעת הקול היהודי בבחירות לנשיאות – השפעה שבפועל מוגבלת בעיקר למדינות מפתח מתנדנדות כמו פלורידה ופנסילבניה – דווקא בקונגרס נראה כי הקול היהודי משמעותי ומשפיע יותר.
14 צפייה בגלריה
יו"ר ועדת המודיעין של בית הנבחרים אדם שיף מסיבת עיתונאים על דו"ח חקירת ה הדחה נגד טראמפ
(צילום: רויטרס)
הקונגרס האמריקני, נזכיר, מורכב משני בתים: הסנאט, שבו מוקצים שני נציגים לכל אחת מ-50 מדינות ארה"ב, ובית הנבחרים, שבו מקבלת כל מדינה ייצוג התואם את גודל אוכלוסייתה. פירוש הדבר הוא שבבית הנבחרים נהנית קליפורניה – המדינה המאוכלסת ביותר בארה"ב – מ-53 מושבים, בעוד לוויומינג דלילת-האוכלוסין יש מושב אחד בלבד. בסנאט לעומת זאת יש לשתי המדינות הללו נציגות שווה – שני מושבים.
לקריאה נוספת: השבוע, הדמוקרטים יכולים לכבוש את הסנאט
הן בסנאט והן בבית הנבחרים, שיעור החברים היהודים גדול משמעותית משיעורם באוכלוסייה: בעוד שיעורם של היהודים באוכלוסיית ארה"ב הוא פחות מ-3%, הרי שבסנאט תשעה מתוך 100 הסנאטורים כעת הם יהודים, כלומר 9%, ובבית הנבחרים 28 מ-435 החברים הם יהודים, כלומר יותר מ-6%.
מעט יהודים רפובליקנים
האדם הראשון בעל השורשים היהודיים שנבחר לקונגרס היה דייוויד לוי יולי ממדינת פלורידה, אך הוא התנצר לפני שנבחר לסנאטור באמצע המאה ה-19. מי שנחשב ל"יהודי הרשמי הראשון" בקונגרס הוא יהודה בנג'מין ממדינת לואיזיאנה, שנבחר לסנאט כמה שנים אחריו, ב-1852. יהודי ארה"ב אינם נוהגים ממש להתפאר בו: בנג'מין, שתמך במוסד העבדות, פרש מהקונגרס ב-1961, כשמדינתו לואיזיאנה פרשה מהאיחוד ערב מלחמת האזרחים, ובמהלך המלחמה הוא אף כיהן כשר המלחמה וכמזכיר המדינה של הקונפדרציה הגזענית. עם ניצחון הצפון וסיום המלחמה, ברח לבריטניה.
לאורך המאה ה-20, בעקבות גלי העלייה הגדולים של יהודי מזרח אירופה בתחילת אותה מאה, חל גידול גם במספר היהודים הנבחרים לקונגרס ותופסים תפקידי מפתח, וכמעט כולם השתייכו למפלגה הדמוקרטית. עם הבכירים שבהם נמנה הרברט ליהמן, שהיה מושל ניו יורק וייצג את המדינה בסנאט בשנות ה-50. הוא היה לא רק סנאטור דמוקרטי מוכר ואהוד, שהרבה לבקר את ציד המכשפות שקיים ג'וזף מקארת'י נגד מי שנחשדו על-ידיו כקומוניסטים, אלא גם בנו של מאיר ליהמן, ממייסדי בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, שקריסתו בשנת 2008 הובילה למפולת הפיננסית העולמית. חברת קונגרס יהודייה בולטת אחרת הייתה בלה אבצוג, שנודעה כ"בלה הלוחמנית" והייתה בעלת השפעה אדירה: היא נחשבת למחוקקת פמיניסטית פורצת דרך, ומילאה תפקיד ציבורי חשוב במחאה נגד מלחמת וייטנאם ולמען זכויות האזרח בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת.
בעשורים האחרונים תפסו יהודים עמדות בכירות בהנהגת המפלגה הדמוקרטית בקונגרס. כאלה היו למשל ג'ו ליברמן (מקונטיקט), שנבחר לסנאט ב-1989 והיה סגנו של אל גור במרוץ לנשיאות בשנת 2000; הסנאטור לשעבר קארל לוין (מישיגן), שעמד בראש ועדת השירותים המזוינים עד לפני חמש שנים; צ'אק שומר (ניו יורק), המנהיג כיום את המיעוט הדמוקרטי בסנאט; דיאן פיינסטיין (קליפורניה), הסנאטורית המכהנת המבוגרת ביותר (בת 87), שעמדה שנים בראש ועדת המודיעין של הסנאט וכעת מכהנת כמספר 2 בוועדת המשפט; וכמובן ברני סנדרס, הסנאטור העצמאי מוורמונט, שאמנם הפסיד פעמיים בפריימריז הדמוקרטיים, אך סחף המונים ונחשב למנהיג האגף הפרוגרסיבי-סוציאליסטי במפלגה.
גם מצדו השני של המתרס, במחנה הרפובליקני, אפשר לִמנות חברי קונגרס יהודים בולטים, אם כי מספרם שם נמוך בהרבה. פיורלו לה גווארדיה, שעל שמו קרוי נמל התעופה המפורסם בניו יורק, החל למשל את דרכו כרפובליקני וכיהן בשנות ה-20 כחבר בית הנבחרים מטעם המפלגה. לה גווארדיה היה בן לאם יהודייה ולאב איטלקי-קתולי, וכיהן לא רק כחבר קונגרס משפיע, אלא גם כראש העיר ניו יורק.
מחוקק רפובליקני יהודי שנודעה לו השפעה רבה בשני העשורים האחרונים הוא אריק קנטור, שכיהן כחבר בית הנבחרים מטעם מדינת וירג'יניה בשנים 2014-2001. קנטור שימש כ"מצליף" המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים וכמנהיג הרוב בו החל מ-2011, ולכן נחשב לרפובליקני היהודי הבכיר ביותר שכיהן בקונגרס מטעם המפלגה עד היום. הוא תומך נלהב של ישראל, ובמהלך כהונתו של אובמה אף נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והצהיר בפניו שהרוב הרפובליקני בקונגרס ישמש כ"משקל-נגד" לממשלו של הנשיא הדמוקרטי. בימיו בבית הנבחרים היה קנטור חבר הקונגרס היהודי היחיד ממפלגתו, וכיום, כאשר הוא אינו שם, יש למפלגה שני נציגים יהודים בבית – דיוויד קוטסוף מטנסי ולי זלדין מניו יורק. יהודים רפובליקנים בסנאט – אין.
תישאר 20 שנה, תקבל ועדה
רוב היהודים מרוכזים במדינות שבהן מספר גדול של תושבים, ולכן השפעתם על הסנאט כבוחרים היא מועטה-למדי, שהרי בבחירות לסנאט נבחר כל נציג של מדינה כלשהי על סמך כלל קולות הבוחרים במדינה זו, ולא על סמך הקולות במחוז ספציפי בה. בבית הנבחרים, לעומת זאת, המצב שונה: כל חבר בבית נשלח אליו על-ידי מחוז מסוים במדינה מסוימת, ובמחוז כזה יש בממוצע כ-700 אלף בוחרים. מכיוון שקיימים ריכוזים של קהילות יהודיות במקומות גיאוגרפיים ספציפיים – ישנם מחוזות לא מעטים שבהם שיעור היהודים באוכלוסייה גבוה, ויש להם השפעה משמעותית על זהות חבר בית הנבחרים שייצג את המחוז שלהם.
המחוז היהודי ביותר, שבו 38% מהאוכלוסייה הם יהודים, הוא המחוז ה-10 של ניו יורק. הוא מכיל את חלקה המערבי של מנהטן, את הקצה הדרומי של האי כולל וול-סטריט, וכן חלקים מברוקלין, הכוללים את השכונות החרדיות סביב בורו פארק. ב-22 מחוזות נוספים ברחבי ארה"ב מגיע שיעורם של היהודים באוכלוסייה ל-10% או יותר. מחוזות אלה נוטים בבירור לטובת הדמוקרטים, המפלגה המועדפת על יהודי ארה"ב, ולכאורה היעדר המתח במרוצי הבחירות בהם אמור להפוך אותם לחשובים פחות, אלא שלא כך הדבר: דווקא היותם בלתי-תחרותיים נותנת למנצחים בהם כוח יוצא דופן בגודלו.
נסביר את הדברים: ככלל, בעוד שבסנאט נהנה כל סנאטור מכוח רב והמשמעת המפלגתית היא חלשה-ביותר, בבית הנבחרים יש משמעת מפלגתית חזקה יחסית. עם זאת, לראשי הוועדות בבית הנבחרים עדיין שמור כוח עצמאי רב: בסמכותם להעלות חוק להצבעה או לחלופין לקבור אותו, והם אלה השולטים על השימועים שהוועדה שלהם מכנסת. לא רק שלראש ועדה בבית הנבחרים יש אם כך השפעה גדולה על כל מהלך חקיקתי שבתחום סמכותה של הוועדה שלו – נוסף על כך מרגע שהוא נבחר לראש הוועדה ועד לסוף המושב אין אפשרות להדיחו, גם אם הקואליציה רוצה לעשות זאת מתוך גחמה כלשהי.
לכל אלה יש להוסיף את הנתון הבא: יו"ר הוועדה הוא בדרך כלל חבר בית הנבחרים הוותיק ביותר בה, ולכן רוב מכריע של ראשי הוועדות הם חברים ותיקים – מתוך 24 ראשי ועדות בית הנבחרים כעת, 20 מכהנים בבית כבר 10 שנים, ו-16 מתוך ה-20 האלה מכהנים בו יותר מ-20 שנה.
כיצד הופכת המציאות הזו את קולם של היהודים בבחירות לקונגרס למשפיע במיוחד? פירוש הנהלים שהצגנו כאן הוא שדווקא במחוזות-הבחירה הלא-תחרותיים (כלומר אלה שבהם ברור איזו מפלגה תנצח), בכלל זה המחוזות היהודיים, יש למועמד המנצח סיכוי גדול יותר לכהן במשרתו שנים ארוכות, ולפיכך גם לכהן כיו"ר ועדה בזכות אותו כלל-ותק אמור. ואכן, המחוזות הכחולים ביותר כיום בבית הנבחרים, אלה שמהם באים רוב ראשי הוועדות, הם מחוזות המיעוטים, ובכל הנוגע למחוזות היהודיים המצב הזה מרחיק לכת במיוחד: מתוך 24 ראשי ועדות, לא פחות מ-8 מגיעים מהמחוזות שבהם שיעור היהודים הוא 10% או יותר מכלל האוכלוסייה.
לא דת, אידיאולוגיה
כך, בדומה לייצוג הכללי של יהודים בבית הנבחרים, גם מספר ראשי הוועדות היהודים אינו פרופורציונלי לשיעורם באוכלוסייה, וחלקם אף יושבים בראש הוועדות החשובות ביותר: בראשות ועדת המודיעין, כאמור, יושב אדם שיף מקליפורניה; בראש ועדת המשפט יושב ג'רי נאדלר מניו יורק; ראש ועדת התקציב הוא ג'ון יארמות' מקנטקי; ראש ועדת ה-Appropriations היא ניטה לאווי מניו יורק; ויו"ר ועדת החוץ הוא אליוט אנגל מניו יורק, שיפנה בינואר את מקומו בקונגרס אחרי יותר מ-30 שנה, משום שנוצח בקיץ בפריימריז הדמוקרטיים על-ידי המועמד הפרוגרסיבי העולה ג'מאל בוומן.
ראוי להתעכב לרגע על הפסדו של אנגל בפריימריז במחוז ה-16 של ניו יורק, משום שהוא מלמד דבר-מה על דפוסי ההצבעה הנוכחיים של היהודים בארה"ב: תמיכתו העקבית של אנגל בישראל ותמיכת הממסד היהודי בו לא עזרו לו אפילו בקלפיות בשכונות היהודיות של המחוז. התוצאה הזו והתוצאות של מרוצי פריימריז לבית הנבחרים במחוזות אחרים שבהם יש בוחרים יהודים רבים מלמדות שבבחירות לקונגרס אין כנראה "קול יהודי" כשלעצמו, במובנו הדתי-אתני – אלא המכנה המשותף של המצביעים היהודים הוא היותם ליברלים. כלומר, בוחרים יהודים ככלל נוטים לבחור כמו בוחרים לא-יהודים, ועובדה זו מעידה כי יהדותם של המועמדים, תמיכתם בישראל או תמיכת הממסד היהודי בהם – אינה משפיעה ממש.
14 צפייה בגלריה
אילהאן עומאר ורשידה טליב, חברות הקונגרס המוסלמיות שגררו את ישראל לעימות עם המפלגה הדמוקרטית
(צילום: רויטרס)
עם פניית המפלגה הדמוקרטית שמאלה והפיכתה של ישראל לנושא מפלגתי ושנוי במחלוקת בארה"ב, אפשר לצפות שניצני המגמה הזו, שהחלו להיראות ב-2018, ימשיכו לתת את אותותיהם בפריימריז הדמוקרטיים הבאים, וחברי קונגרס דמוקרטים ותיקים ובכירים, גם אם הם יהודים, ימצאו עצמם מודחים על-ידי מועמדים בעלי אג'נדה פרוגרסיבית. במילים אחרות: בבחירות לקונגרס חשובה לא הזהות האתנית של היהודים, אלא זהותם האידיאולוגית.
אור רפל-קרויזר הוא דוקטורנט להיסטוריה אמריקנית ועמית מחקר במרכז לחקר ארה"ב באוניברסיטת תל-אביב. אור אשר הוא דוקטורנט בביה"ס למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב, ומנהל פרויקטים במרכז לחקר ארה"ב.
המאמר מתפרסם במסגרת סדרת מאמרים המובאת כאן על הקול היהודי בארה"ב לקראת בחירות 2020. הסדרה היא פרויקט של ynet עם מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות ועם המרכז לחקר ארה"ב בשיתוף תוכנית פולברייט באוניברסיטת תל-אביב.
