"למה בכלל צריך מצעדי גאווה? למה זה מעניין אותנו מה אתם עושים בחדר המיטות שלכם? למה אתם עושים מזה עדיין כזה סיפור? ובשביל מה כל הפרובוקציות האלה?". חודש הגאווה שמסתיים היום (ד') תמיד מציף שאלות עתיקות: רק הווליום משתנה, וגם הנסיבות. מתברר שגם ב-2021 יש מי ששואל אותן, אבל נראה שהחודש הזה נתן להן גם כמה תשובות טובות, ותזכורות לכך שמצעד הגאווה הוא לא רק תהלוכה ססגונית עם משאיות צבעוניות, ריקודים ומסיבות רחוב.
בראש ובראשונה ישנה את האמת הכואבת ביותר שבגינה אירועי הגאווה עדיין רלוונטיים בכלל: כי עדיין יש מי שרואה בהומואים ולסביות אויב רק בשל נטייתם. כל עוד דגל הגאווה שנתלה בבניין עיריית יהוד מושחת ועל השלט שבכניסה לעיר נכתב "מוות להומואים", כל עוד פרסומת ובה שני גברים מתנשקים ועליה הכיתוב "אם אף אחד לא השחית את הפוסטר הזה, סימן שהתקדמנו" מושחתת גם היא (לא בקריית שמונה או בשכונת מאה שערים – אלא בתל אביב) – מצעדי הגאווה חייבים להתקיים.
מצעדי הגאווה חייבים להתקיים כל עוד חברי הקהילה מותקפים על רקע הומופובי בראשון לציון, טבריה ויפו. כל עוד ראש מועצה בישראל, במקרה הזה מצפה רמון, תוקף את חברי הקהילה הגאה אחרי שתושבים פנו למועצה בבקשה לקדם תוכנית פרו-להט"בית ("עליהם להבין שהם יוצאים מהכלל, וככאלה – נוכל כחברה להכילם"). כל עוד זוג צעיר של בנות יחששו להחזיק יד ברחובות נתניה או להתנשק בהצגה בפתח תקווה. כל עוד המילה "הומו" נשמעת כקללה במגרשי הכדורגל ובין השחקנים בחדר ההלבשה.
דגלי הגאווה לא מעניקים עליונות מוסרית למי שמחזיקים בהם. אבל יש סיבה לכך שבשנה הבאה הם יחזרו להתנופף, למרות הכל: כי האפליה עוד קיימת
מצעדי הגאווה צריכים להתקיים כל עוד ראש מפלגה שקיבלה בבחירות האחרונות שבעה מנדטים, בצלאל סמוטריץ', כותב בחשבון הפייסבוק שלו: "הננו מודיעים בשער בת רבים שאנו פורשים בשאט נפש מחילול השם של הגאים במרידתם בהשם ובתורתו וחותרים נגד קיום העולם הטוב והמשכיות הדורות. הם אינם מייצגים את עם ישראל שדבק באלוקיו ובתורתו הקדושה". הם חייבים להתקיים כל עוד חברו למפלגת הציונות הדתית, אבי מעוז, שמזהה בזוג גברים או נשים שרוצים להפוך למשפחה איום קרדינלי ומובנה על חייו, יושב כחבר כנסת מן המניין בפרלמנט הישראלי.
הם צריכים להתקיים כי רק ב-2017 מדינת ישראל הודיעה לבג"ץ שהיא מתנגדת לאימוץ ילדים בידי זוגות הומואים ולסביות, בטענה שמשפחות חד-מיניות עלולות בחריגותן "להעמיס מטען נוסף על הילד". בג"ץ אמנם קבע מאז כי יש לאפשר לזוגות חד-מיניים להביא ילדים בהליך פונדקאות, אבל למרות הישגי הקהילה והתמיכה הציבורית הרחבה יחסית בשוויון זכויות, הדרך לשינוי אמיתי עדיין ארוכה מאוד, רצופה בקשיים, מתנגדים וקולות שחותרים תחת הרצון הבסיסי ביותר להורות ולחופש.
סער גיטבימים הקרובים יירדו דגלי הגאווה מהשדרות הראשיות לשנה הקרובה. הדגלים הללו לא צריכים לשמש כלי להגדרה עצמית של איש, לא אמורים לעזור לחברה או לתאגיד לשפר את המוניטין והם גם לא אמורים לשמש ככלי להתרסה. באותה מידה, הם גם לא מעניקים עליונות מוסרית למי שמחזיקים בהם. אבל יש סיבה לכך שבשנה הבאה הם יחזרו להתנופף, למרות הכל: כי האפליה עוד קיימת.
עד שהיא לא תתוקן והמילים היפות לא ייהפכו למעשים היסטוריים, הדגלים והמצעדים משמרים את אש המאבק. לצערנו, הוא עוד צפוי להימשך שנים ארוכות. והוא לא יכול להיפסק דווקא עכשיו.
- סער גיט הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
