במערכת הבחירות ב-1996 ארגן הליכוד שיט בירקון בהשתתפות צמרת המפלגה. היו"ר בנימין נתניהו הסביר לאחר מכן במפגש עם בוחרים את הסמליות שבאירוע הזה: "אני אוביל את הספינה יחד עם צוות מצוין: עם רפאל איתן, עם אריק שרון, עם בני בגין, עם דוד לוי, עם דן מרידור, עם משה קצב ועם איציק מרדכי. למי יש נבחרת כזו?".
לקראת בחירות 1999 כבר לא הייתה לנתניהו את הנבחרת הזו. איתן, לוי, בגין, מרידור ומרדכי עברו למפלגות אחרות והתמודדו נגדו. למען האמת גם את שרון הוא לא רצה בתחילה להכניס לממשלת 1996, אבל נאלץ לעשות זאת בעקבות איומו של דוד לוי שלא יתמוך בהצבעה לאישור הממשלה בכנסת. זה יכול להיות אחד ההסברים למה שקרה לקמפיינר המבריק הזה במהלך אותה כהונה והביא בסופה לכישלונו מול אהוד ברק.
בבחירות 2009 נדמה היה שנתניהו הפיק את הלקח מהאירועים האלה, והוא פעל להחזרת בגין ומרידור לליכוד. בגין נשאל על הדברים הקשים שאמר על נתניהו בעבר והשיב: "אומר זאת כך - ביבי התבגר ב-10 שנים ואני הזדקנתי ב-10 שנים". גם מרידור הגיב באותה רוח: "למדנו והתבגרנו".
מאז מיהר נתניהו לחזור לסורו ושב להרחיק דמויות בולטות בליכוד. הוא בוגר מנהל עסקים מאוניברסיטת MIT היוקרתית בארה"ב ומכיר בוודאי את הכלל שלפיו חיכוכים בהנהלה הם אחת הסיבות המרכזיות למשברים בארגון, ולמרות זאת המשיך להתעמר בפוליטיקאים בכירים במפלגתו, מחשש פן יאיימו על מעמדו.
אחרי שניצח אותו בפריימריז היה על נתניהו לאמץ את סער מחדש, להעניק לו תפקיד שר (ע"ע ברק אובמה והילרי קלינטון) ולנטרל את האיום הפוליטי. אבל נתניהו שבוי בפחדיו
נתניהו מפגין ביטחון עצמי רב בהופעותיו. הוא מציג את עצמו כאדם חזק ("מנהיג חזק לעם חזק") וקולו נינוח ורגוע. נתניהו שלפני הקלעים הוא שחקן במה מעולה, מאופר תמידית ומצויד בשורות מחץ נחרצות. רק לעיתים רחוקות ניתן לגלות שמדובר באדם מבוהל שמאבד את קור רוחו במצבים קשים, כפי ששרון אמר עליו בראיון ב-2005: "נתניהו הוא אדם שלחוץ או נלחץ בכל מקרה של לחץ, שנתפס לפאניקה ומאבד עשתונות".
מנגד, קרן נויבך, שהייתה הכתבת המדינית של קול ישראל, תיארה את התנהגותו של נתניהו בעת הקלטת עימות הטלוויזיה בינו לבין שמעון פרס בבחירות 1996: "נתניהו היה מתוח כמו קפיץ. הוא הגיע שעה לפני הצילומים... בחש בניירותיו ונראה היסטרי בעליל. הוא מצמץ בעיניו ללא הרף... העימות החל. ביבי השתנה. ברגע שהאור האדום של המצלמה נדלק, פרח האיש לאור המצלמות".
זו עשויה להיות התשובה לשאלה מדוע הוא מקפיד להרחיק מממנו שותפים פוליטיים שהלכו עימו דרך ארוכה: חשש מהם והיעדר רגש אנושי של חברות והכרת תודה.
סער: צו השעה - החלפת שלטון נתניהו
(צילום: קונטקט)
אביגדור ליברמן הוא דוגמה אחת: הוא היה ראש לשכתו בתחילת דרכו הפוליטית ומנכ"ל משרד ראש הממשלה. לקראת בחירות 2013 הם הקימו רשימה משותפת בשם "הליכוד-ישראל ביתנו". אבל מאז הפך ליברמן ליריב המר ביותר של נתניהו ולזה שמנע ממנו הקמת ממשלה לאחר שתי מערכות בחירות.
נפתלי בנט ואיילת שקד היו עוזריו של נתניהו לאחר כישלונו בבחירות 2006. הם הצטרפו אליו בשעתו הקשה ביותר וגם היו שותפים בממשלותיו אחרי בחירות 2013 ו-2015. אבל לאחר בחירות מרץ 2020 הוא הותיר אותם מחוץ לממשלה. האם משום שראה בהם מתחרים? ימינה היא היום גורם המאיים כיום על המנדטים של הליכוד.
והנה אנו מגיעים לגדעון סער. הוא היה מזכיר הממשלה של נתניהו בכהונתו הראשונה, תפקיד שאליו נבחרים אנשי אמון. בבחירות 2006 היה ח"כ ושימש כראש מטה ההסברה של הליכוד. בסרט תיעודי על הקמפיין נראה סער מתקשר אל נתניהו לקבל אישור לתשדיר. כאשר קיבל תשובה חיובית הוא תועד קורא "יש!" ונשמע כמעריץ נלהב של הבוס.
הבעיה של סער הייתה הגעתו העקבית לצמרת רשימת הליכוד בפריימריז, דבר שנתניהו ראה בו איום עליו. סער, שפרש מהפוליטיקה ב-2014 – מעניין למה - וחזר לכנסת ב-2019, מודר מאז בידי נתניהו מתפקידי שרים. בלית ברירה התמודד עמו בפריימריז על ראשות הליכוד והובס. מה היה צריך לעשות פוליטיקאי מחושב? לאמץ את סער מחדש, להעניק לו תפקיד שר (ע"ע ברק אובמה והילרי קלינטון) ולנטרל את האיום הפוליטי שאולי טמון בו.
אבל נתניהו, אף שהוא אדם עתיר כישרונות, עדיין שבוי של פחדיו ויצריו, מה גם שלעיתים נדמה שבסביבתו הקרובה נוהגים לדקור באובססיביות בובות וודו בדמותם של יריביו האמיתיים והמדומים.
וכך, כמו בספר אימה של סטיבן קינג, רוחות הרפאים של בנט, שקד וסער, יוצאים מבתי הקברות הפוליטיים שנתניהו היה בטוח שטמן אותם בהם, ומאיימים לסיים את דרכו כראש ממשלה. אם יהיו בחירות בקרוב עלול נתניהו להיכשל בניסיון להקים קואליציה שתחלץ אותו מהמשפט.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
