יותר מ-70 שנה אנחנו מתלבטים, מתפתלים ומתחבטים בהגדרה המתאימה לזהותנו ואשר יכולה מחד להניח את דעתם של היהודים ומאידך להשאיר באמתחתנו מידה סבירה של כבוד שנוכל להורישו לצאצאינו. הבלבול הרב בין מושגי היסוד של לאום, אומה ועם הוא הסיבה העיקרית לכך שלא השכלנו - ערבים ויהודים גם יחד - לפתור את הסוגייה הסבוכה, אחת ולתמיד, והתוצאה היא שכל ערבי שמגדיר עצמו "פלסטיני" הפך באופן מיידי לתומך טרור, אויב ישראל או לכל הפחות מזדהה עם האויב.
כדי לעשות סדר, חייבים להגדיר את המושגים מחדש. הלאום הוא הגדרה לקבוצה שחולקת תרבות ומנהגים חברתיים משותפים, והם יכולים להגיע ממקורות שונים, מדתות שונות ולדבר שפות שונות. האומה, מנגד, היא קבוצה החולקת שפה משותפת. למשל האומה הערבית, האומה הצרפתית או הטורקית.
לשתי ההגדרות הללו - של האומה והלאום - אין שום קשר למיקום הגיאוגרפי, ואילו "עם" היה לאורך ההיסטוריה הגדרה לקבוצה החולקת אזור מסוים, ובו היא מקיימת מערכת חוקים שקבעו חבריה.
העם השתכלל עם הזמן וקרא לאזור השליטה שלו "מדינה", ובה יכולים לגור בני אומות שונות ולאומים שונים, אלו הם האזרחים. מדינות מסוימות, למשל אותן צרפת וטורקיה, הקבילו בין העם והאומה ויצרו הכלאה זרה שנחשבת מנוגדת במידת מה לתורת הקבוצות שהתפתחה בעולם המודרני (במודל השוויצרי, למשל, בחרו במודל המדינה הכוללת אומות שונות בתוך עם אחד, שהוא העם השוויצרי).
כמובן שיש מי שיחלקו על הגדרות הללו. אלה נאחזים בנרטיבים ישנים שהם-הם המונעים מאיתנו להתקדם לעבר סובלנות. הם עושים זאת תוך ניסיון לכפות שייכות לאומית או אומתית ואפילו דתית על האזרחות
אז מי אני? אני ערבי השייך לאומה הערבית, דובר השפה הערבית, ואין בידי הברירה לשנות שייכותי זו. אני פלסטיני בלאום - שמהווה מקבץ התרבות והמנהגים שגם הם חלק ממרכיבי האישיות שלי ועליהם אני לא מוותר. ממילא אין זה דבר שיש בידי לשנות, ללא שום קשר למקום הולדתי, אזרחותי או שייכותי הפוליטית. ואילו האזרחות שלי תלויה במדינה שבה אני מתגורר ולחוקיה אני מציית. זו יכולה להיות ישראל או ירדן או ארה"ב.
הדת היא שייכות אחרת, חוצה תרבויות, אומות ולאומים, והיא לא מהווה שום מרכיב בידול בעמים המודרניים בעולם. מכאן שאני ערבי השייך לאומה הערבית, פלסטיני השייך ללאום הפלסטיני, וישראלי שחי בתוך מדינת ישראל ולכן חלק מהעם שלה.
כך גם לגבי יהודי במדינת ישראל: הוא חלק מהאומה העברית (יהודית). חלק מהיהודים כאן עדיין חיים את התרבות של מקום מוצאם (ולכן הם עדיין בעלי לאום מרוקאי, תימני, רוסי או אחר), ואולם גם הם כמוני שייכים לעם הישראלי החי במדינת ישראל.
המדינה יכולה לכלול בתוכה אומות שונות ולאומים שונים, אך כל אזרחיה הם בני העם שלה כל עוד הם מצייתים לחוקיה ונושאים את האזרחות שלה.
כמובן שיש מי שיחלקו על הגדרות הללו. אלה נאחזים בנרטיבים ישנים אשר הם-הם אשר מונעים מאיתנו להתקדם לעבר מודרניות, סובלנות, קבלה וערבות הדדית. הם עושים זאת תוך ניסיון לכפות שייכות לאומית או אומתית ואפילו דתית על האזרחות שמגדירה את העם, דבר שהיווה סיבה ראשית ברוב המלחמות ההיסטוריות בין בני אנוש.
אין שום סתירה בין הפלסטיניות שלי כלאום והישראליות שלי כאזרחות של מי שחי במדינת ישראל ומציית לחוקיה.
- ד"ר ואיל כריים הוא משפטן ורואה חשבון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
