לאחר הבחירות השלישיות תמכתי בהחלטתו של בני גנץ להקים ממשלת חירום עם בנימין נתניהו. המשברים החמורים - הכלכלי והרפואי - חייבו ממשלה יציבה. לאור העובדה שהאלטרנטיבה האמיתית היחידה הייתה בחירות נוספות, חשבתי שהוא צדק בהחלטתו. האמנתי אז, ודעתי לא השתנתה, כי החלטתו נבעה ממניעים של דאגה עמוקה למדינת ישראל ותושביה, אף שידע שישלם על כך מחיר אישי ופוליטי כבד. אבל נסיבות המשבר חייבו אותו להפר את הבטחתו לבוחריו לא להיכנס לממשלה בראשותו של נתניהו.
האמנתי גם כי בגלל עוצמת המשבר, נתניהו יעדיף את טובת מדינת ישראל, יעמוד בסיכומים, ינהג באחריות ויניח בצד את צרכיו האישיים והמשפטיים. לצערי, טעיתי. נתניהו לא יכול להשתחרר ממדיניות של הפרת הסכמים, השפלת יריבים והאדרה עצמית - וכל זה בתקופת משבר לאומי חריף. אם להשתמש במילותיו שלו, רק שטיקים וטריקים זורמים בעורקיו.
המשבר הנוכחי לא נגרם רק בגלל נתניהו, אלא גם מכיוון שכחול לבן - אולי מתוך אחריות לאומית - לא הגיבה בזמן על הפרת ההסכמים. כבר באוגוסט שוחחתי עם אחד משרי כחול לבן, והתרעתי על חומרת אי-העברת התקציב של 2020 ושל 2021 מבחינה כלכלית ופוליטית. כעת, אף שבליכוד לכאורה מוכנים להעביר בזריזות את תקציב 2021, ברור לחלוטין שאין שום הצדקה לגנץ ולכחול לבן להישאר בממשלה זו.
אל תגיע לשום פשרה. אל תטביע על מצחך אות קלון, שלפיו בגלל מצוקתך האישית תשאיר בשלטון ראש ממשלה שלצד מעשיו הטובים גרם נזק רב למדינה, מוסדותיה ותושביה
אמנם, נראה שנתניהו נכון כיום לפשרות, ולו רק משום החשש שמפלגתו החדשה של גדעון סער עלולה לקחת ממנו קולות ולהוביל לכך שהוא לא יעמוד בראשות הממשלה הבאה. דווקא בשל כך, נראה כי נכונותו של גנץ בימים האחרונים להישאר שותף של נתניהו, אם זה רק יתפשר בעניין הרוטציה והתקציב, אינה מונעת מדאגה למדינת ישראל - אלא מדאגה לקיומו הפוליטי.
ההצבעה בכנסת על החוק לדחיית הפיזור האוטומטי
(צילום: ערוץ כנסת)
האחריות שמוטלת על כתפיו של גנץ היום, לפיכך, היא כבדה: עליו לבחור בין המשך קיומה של הממשלה הזאת בראשות נתניהו, חרף העובדה שלמד פעם נוספת על בשרו כי מדובר באדם שמפלג העם, מפר הסכמים, אינו דובר אמת ושם את צרכיו האישיים לפני צורכי האומה - לבין הליכה לבחירות, והענקת סיכוי להקמתה של ממשלה אחרת שתשים את צורכי העם והמדינה לפני הצרכים האישיים של ראש ממשלתה ושריה, גם אם המחיר יהיה פגיעה קשה מאוד במעמדו הפוליטי.
גנץ, גם כעת, ברגע האחרון - אל תגיע לשום פשרה. אל תטביע על מצחך אות קלון, שבגלל מצוקתך האישית תשאיר בשלטון ראש ממשלה שלצד מעשיו הטובים גרם נזק רב למדינת ישראל, מוסדותיה ותושביה. האמנתי בכוונותיך הטובות כאשר הצטרפת לממשלה, אני מאמין כי כל מה שמניע אותך הוא טובת המדינה ותושביה. וצו השעה הוא לפרק את הממשלה הזו וללכת לבחירות.
- אברהם (בייגה) שוחט כיהן כשר האוצר מטעם העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
