(צילום: מאיר אוחיון)
העיר אילת הוגדרה באחרונה כ"אי ירוק" ונראה שאט-אט החיים בעיר הדרומית שבים למסלולם. אלא שגם בימים האחרונים, למרות החזרה לשגרה, המצב נותר לא פשוט, שכן גם טרום משבר הקורונה - בחודש מרץ - חוו בעלי העסקים והחופים בעיר טראומה בדמות סערה שתוצאותיה היו הרסניות: חופי הים והמרינה העירונית ניזוקו קשות.
הסערה בחודש מרץ תפסה את אילת בהפתעה. מדובר היה במזג אוויר שכמוהו לא פקד את העיר יותר מעשור. בעיריית אילת מבצעים בימים אלה ניקיון של תעלות הניקוז העירוניות, אך לא תמיד ניתן להיערך למזג אוויר קיצוני שכזה.
עם שוך הסערה במרץ, כשלושה ימים טרם ההכרזה על הסגר הראשון, נוקו כלל החופים. הסלעים הגדולים, שעמדו כחומה בצורה בחופים, נשלפו על-ידי דחפורים, השמשיות השבורות נאספו במסגרת ההכנות לעבודות השיפוץ - שטרם יצאו לפועל בשל הסיבה שהתקציב לעבודות טרם התקבל במלואו מהממשלה. נכון להיום, הסככות לא הותקנו, עצים חדשים לא נשתלו ותשתיות לא תוקנו.
חוף קיסוסקי, הסמוך לקניון "מול הים", ספג לא מעט נזקים: משטחי העץ החדשים נהרסו, סירות ניזוקו, סככות צל נשברו, עצי דקל קרסו והרציף נשבר ונסחף לים. "הסערה הזו הייתה משהו נדיר שכמוהו לא ראינו עשרות שנים", אמר יעקב קיסוס, מבעלי החוף, "אבל אי אפשר לדעת מה יקרה. אנחנו נערכים לסערות רגילות".
קיסוס הוסיף: "אנו חוששים, כי רק עכשיו פתחנו ושיקמנו חלק מהחוף. הוצאנו לא מעט כסף, תיקנו את רציפי הספורט הימי ואנו ממתינים לתשובת העירייה". כעת מקווים הוא וחבריו "שלא תגיע סערה באותה עוצמה, כי הפעם, בגלל שאין אבן חוף שתגן על החופים - הים יעלה ויגיע עד לטיילת בלי בעיה, ואז יהיו נזקים גדולים הרבה יותר מהפעם הקודמת".
דרומית לחוף קיסוסקי ממוקם חוף הדקל, המשתרע על שטח גדול. בסערה ספג החוף נזקים גדולים: משטח העץ ששימש להופעות ואירועים גדולים במקום נשבר, השמשיות נסחפו לים. "הצלחנו לתקן כ-30% מהנזקים", אמר ידידיה ג'סון, בעל החוף, "אבל אף אחד לא מבטיח לנו שזה יישאר כך בסערה חזקה נוספת. צריך לזכור שבחורף, רוב העסקים באילת מפסידים כסף. אני מקווה שהחורף הזה לא יהיה גרוע יותר מקודמו".
כמו כן, מי שנפגע קשות גם כן מסערת מרץ באילת וכן בתקופת משבר הקורונה הם בעלי הספינות המסחריות, שכן המרינה ומזחי העגינה נהרסו לחלוטין והשיקום ייארך זמן רב. בינתיים, מאז אותה סערה, עוגנות הספינות במזחים זמניים.
ועד הספינות המסחריות מאס במצב בטענה שעד היום - שמונה חודשים אחרי אותה סערה - הם לא קיבלו מענה על טענותיהם. בתחילת השבוע הם שיגרו מכתב דרך המחלקה המשפטית ב"חברה הכלכלית אילת", המפעילה את המרינה, במטרה למצוא פתרון מהיר כדי שיוכלו לחזור לעבודה לפני נקיטת הליכים משפטיים.
"הסערה הייתה הטריגר הראשוני אחרי תכנון של יותר מעשר שנים לשיפוץ המרינה", אמר מושיקו רוזנס, יו"ר הוועד והבעלים של "יאכטות אילת". הוא הוסיף: "הסערה רק האיצה את התהליך והיום אנחנו לא יכולים לעבוד".
בוועד הספינות המסחריות זועמים עוד בשל העובדה ש"החברה הכלכלית אילת" דורשת מהם "דמי עגינה", למרות שטרם שבו לעבוד.
"המזחים הזמניים מתהפכים, אין שירותים, אין מתקני שאיבה, אין סככות, אין פילרים של חשמל תקניים, אין תאורה, המזח שבור ולא מאפשרים לנו להעלות נוסעים", טען רוזנס. "השביתו אותנו - 30 בעלי ספינות עם כ-200 עובדים ויותר מ-100 ספקי משנה. היה להם את הזמן הזה ממרץ עד היום, כשהמרינה הייתה מושבתת גם בגלל משבר הקורונה. מושכים את הזמן על גבי הפרנסה שלנו. ארבע משפחות במרינה על סף פשיטת רגל, יש כבר בעלי ספינות ותיקים שהחליטו למכור את הספינות בגלל שהם רואים עתיד מאוד עגום".
בנוסף, חוף אחר, "ניין ביץ'", עדיין סגור. הוא אמור להיפתח בעוד כשבוע ובעליו, שרון דרשן, סיפר על המאבק והניסיון להתאושש מהמכות שניחתו עליו ועל עמיתיו מאז אותה סערה: "אין לנו כרגע הגנה על החופים. אם תהיה סערה חלשה במחצית מהסערה של מרץ - ייגרמו נזקים אדירים. הסערה ההיא עדיין נותנת בנו את אותותיה והחופים במצב גרוע".
לדעת דרשן, "אולי היה צריך לעשות סוג של 'ריענון' לחופים לפני שמתחילים את השיפוץ הכללי, כי אי אפשר להפוך עיר תיירות שלמה לאתר בנייה. אנשים לא יבואו לנופש".
בשל מאפייניה הטופוגרפיים, מתמודדת אילת עם אתגרים מיוחדים, בהם אירועי גשם משמעותיים שמובילים לא אחת לשיטפונות והצפות - וגם סערות. לכן, כפי שצוין, בעירייה אומרים כי הם נערכים בהתאם עם פעולות תחזוקה שוטפות במערכת הניקוז העירונית הכוללת 460 תעלות ניקוז (קולטנים) ברחבי העיר ועוד מאות מטרים של תעלות ניקוז הסמוכות לחוף וכן בהפעלת נוהל שיטפונות בשעת חירום הכולל גיוס הקבלנים העובדים בשירותה לטובת פינוי סחף בכלים כבדים ושאיבה במקומות מוצפים.
"הסערות הופכות אלימות יותר ויותר, אל תבנו קרוב לחוף"
במסגרת זו פרסמה העירייה בתקופה האחרונה מכרז לטיפול במערכות התיעול והניקוז העירוניות, והעבודות מתבצעות כסדרן. בגשמים האחרונים, להבדיל מערים שבהן זרם לכלוך בתעלות ניקוז, באילת נותרו תעלות נקיות, אך כשיש סערות באזור סחף הוא אחת הבעיות.
אסף חברי, מנהל מרחב מפרץ אילת ברשות הטבע והגנים, הסביר כי "הסערה במרץ האחרון הייתה אימתנית ומשמעותית, אבל עדיין מדובר בתהליך טבעי. גם אם נתמודד בצורה הכי טובה שיש עם פגעי מזג האוויר - עדיין יהיו נזקים".
"במקרה של אילת", הוסיף חברי, "כשאלמוגים בגודל מכונית נזרקים לחוף, אין טבעי מזה. היו כאלה מקרים. ניתן לומר שהסערות הולכות ונהיות יותר אלימות בגלל שינויים גלובליים, אבל מה שאנחנו, כבני אדם, יכולים לעשות נוגע להיבטים תכנוניים. התפיסה התכנונית והתשתיתית צריכה להשתנות: לא לבנות קרוב לקו החוף, כי בסוף מגיעה סערה כזו ולוקחת את מה שבנינו לים. זה יכול להרוס ולזהם. מה עשינו בזה?".
"צריך לטפל בתשתיות ובמבנים ופשוט להרחיק אותם מהמים", המשיך חברי, "ולהקים את התשתיות בצורה יותר רצינית. אנחנו מקבלים בקשות מגורמים כאלה ואחרים להקים מזח בים, ומציעים להקים מזח צף. דווקא אנחנו מעדיפים מזח בנוי עם כלונסאות, שיחזיק כמה עשרות שנים ולא יישטף בסערות".
חברי ציין כי על מנת למזער את הסכנות והמפגעים בסערות עתידיות, יש לשנות את אורח החיים לירוק יותר: "היינו שבועות בשיקום אחרי הסערה והרמנו פחים שהיו בחוף בקרקעית הים. בים אין באמת איך להיערך לסופה. אי אפשר להוציא את האלמוגים ולהחזיר אותם. ההכנות צריכות להיות בחוף".
בתוך כך, קובע מסמך מדיניות של "אדם טבע ודין" כי "ההצפות, הזרמת הביוב לים והפגיעה בחיי אדם וברכוש מקורה בהיעדרה של תכנית אקלים לניהול משק המים על מגוון מקורותיו והיעדר רגולטור אחראי למשק המים. החורף עוד לא התחיל וכבר נגרמו נזקים קשים מהצפות ומהזרמת מי ביוב לים".
בנייר העמדה נכתב כי "הכשל המרכזי בנושא הוא היעדר רגולטור אחראי אחד והיעדרה של תוכנית אקלימית לניהול משק המים. חשוב לזכור כי מי הגשמים הם משאב ציבורי חיוני לבריאות הציבור. מדינת ישראל, בהיערכותה למשבר האקלים, נשענת בצורה רעועה על מתקני התפלה בלבד. היערכות המדינה לאקלים מקצין מתעלמת כמעט לחלוטין ממשאבי המים הנוספים – מי הגשם ומי התהום.
"כל אלה חלק ממכלול אקולוגי שלם החיוני לשרידותה של ישראל בעשורים הקרובים. משק המים בכללותו מבוזר בין גופים שונים: רשות המים, משרד החקלאות, רשויות מקומיות, רשויות ניקוז ועוד. פיזור הסמכויות והתקציבים מביא בהכרח להזנחה של נושאים בעלי חשיבות עצומה לחוסן המים האקלימי שחיוני לישראל נוכח תחזית השירות המטאורולוגי הצופה ירידה של 25% בכמויות מי הגשם בעשורים הקרובים. ארגון 'אדם טבע ודין' מגבש בימים אלה תוכנית אקלימית לחוסן מים לאומי".
