ביום השבעתו של ג'ו ביידן צריך לאחל לנשיא ה-46 של ארה"ב שיידע לשקם את האמון בדמוקרטיה ובמוסדותיה, יתנהל עניינית על פי עובדות ויפגין סגנון מנהיגות לא-פופוליסטי, מפייס אך נחוש. זה מה שאמריקה ובעלות בריתה זקוקות לו כעת, אחרי ארבע שנים של ממשל כאוטי בוושינגטון, שנוהל בעיקר על ידי האגו של דונלד טראמפ ועל פי גחמותיו, באמצעות ציוצים בטוויטר.
לכן, מעודד היה להיווכח שעוד לפני טקס ההשבעה קבעו לעצמם הנשיא הנבחר ביידן ובכירי ממשלו סדר עדיפויות לאומי ובינלאומי, וכבר החלו בהכנות מעשיות להוציאו לפועל. דווקא בתקופת הנשיא טראמפ הוכח בצורה כואבת על דרך השלילה שאין תחליף למנהיגותה של ארה"ב בעולם החופשי, וכי סדר היום הגלובלי כופה את עצמו על סדר היום הפנימי – הכלכלי, התברואתי והפוליטי - בארה"ב.
ביידן נפרד בדמעות מדלאוור
לכן, במקביל לשלושת הווקטורים העיקריים בזירה הפנים-אמריקנית - המאמץ לצמצם את התמותה מהקורונה, המאמץ לשקם את הכלכלה מפגיעתה הרעה של המגפה והמאמץ לאחות את השסעים החברתיים והפוליטיים בארה"ב שטראמפ העמיק - ייאלצו ביידן ובכירי ממשלו לטפל בארבעה אתגרים עיקריים בזירה הבינלאומית.
דובר במשבר הסחר עם סין ובבלימת הניסיון הסיני להשתלט בכוח על מזרח אסיה; בהסכמי הגבלת נשק גרעיני וטילים עם רוסיה ובבלימת מתקפות הסייבר שבאמצעותן מנסה מוסקבה לערער את המשטר הדמוקרטי בארה"ב ואת מעמדה של וושינגטון בזירה הבינלאומית; בבלימה ארוכת טווח של פרויקט הגרעין והטילים באיראן ובמניעת התפשטות הרפובליקה האיסלאמית באמצעות שליחים במזרח התיכון; וכן בשיקום היחסים עם בעלות הברית המסורתיות של ארה"ב באירופה וביבשת אמריקה.
מרכיב חשוב בכושר ההרתעה של ישראל
לישראל יש נגיעה ישירה או עקיפה לכל אחד מהווקטורים האלה: כך למשל, ארה"ב חזקה צבאית וכלכלית היא לא רק משענת ביטחונית ואסטרטגית בשגרה ובמלחמה, אלא גם מרכיב חשוב בכושר ההרתעה של מדינת ישראל. גם מעמדה המדיני והשפעתה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית והאזורית יתחזקו במישרין אם ביידן יצליח לצמצם את הקיטוב הפוליטי והחברתי בתוך ארצו, ואם במקביל ההנהגה בירושלים תפעל במטרה לשוב ולהתייצב בלב הקונצנזוס הפוליטי בארה"ב.
מה שיקרה בזירה הסינית-אמריקנית ישפיע במישרין על הכלכלה של ישראל, והתחרות (או שיתוף הפעולה) בין ארה"ב לרוסיה תשפיע בעקיפין על מה שיקרה בסוריה ובלבנון, ואפילו על יחסי טורקיה וישראל - אבל העיקר כרגע מנקודת ראותה של ישראל הוא מה שיקרה בעימות הפעיל עם איראן.
צריך להודות ביושר: ה"מקסימום לחץ" הכלכלי שהפעיל טראמפ על טהרן לא הצליח להביא את איראן לשאת ולתת על הסכם גרעין וטילים חדש, ואפילו לא על תיקון הסכם הגרעין הישן. חמור מזה - איראן ניצלה את פרישת ארה"ב כדי להפר את הסכם הגרעין עם המעצמות ולהתקדם כברת דרך לעבר הפצצה.
להערכת מומחים ישראלים ובינלאומיים, איראן נמצאת כיום במרחק של שמונה עד עשרה חודשים מבעלות על ראש קרב גרעיני אחד. במאי 2018, כשטראמפ פרש מהסכם הגרעין, איראן הייתה במרחק של שנה ממתקן נפץ גרעיני ראשון.
אפשר להעריך שאם תוכנית הגרעין של איראן לא תיבלם ממש בקרוב, היא עלולה להיות מדינה סף-גרעינית בסוף השנה הנוכחית. אין צורך לחזור ולפרט מה יהיו ההשלכות של מצב כזה. השורה התחתונה היא שאיראן בעלת נשק גרעיני, או אפילו אם רק תהיה לה יכולת מוכחת לייצר נשק גרעיני בתוך זמן קצר, תשנה את פני המזרח התיכון ותהפוך לאיום עולמי. ישראל כבר הודיעה שלא תוכל להשלים עם מצב כזה, ולכן יש הסתברות גבוהה שתפעל צבאית כדי למנוע אותו. פעולה ישראלית עלולה להצית מלחמה שמדינות נוספות באזור ייגררו לתוכה, וגם ארה"ב.
בכירי הממשל החדש - מזכיר המדינה טוני בלינקן, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן והנשיא עצמו - אומרים בגלוי שהתרחיש הזה מדיר שינה מעיניהם, לא רק בגלל ישראל אלא מפני שאיראן בעל יכולת גרעינית וטילית אסטרטגית מהווה איום ישיר על אינטרסים ואזרחים אמריקניים ועל ביטחונה הלאומי של ארה"ב. לכן, מקורות מערביים מהימנים ביותר אומרים כי פתרון או לפחות הסדר ביניים של המשבר עם איראן נמצאים גבוה בסדר העדיפויות של הממשל האמריקני הנכנס.
האסטרטגיה שאנשי ביידן בחרו בה היא מאמץ דיפלומטי שבו יוצעו לאיראן גזרים ומקלות, כדי לשכנעה להתקדם באמצעות משא ומתן ובשלבים לעבר הסכם כולל חדש, שיבטיח לא רק בלימה לטווח ארוך של תוכנית הגרעין הצבאית של איראן אלא גם בלימה סלקטיבית של פיתוח, הצטיידות והפצה של טילים למיניהם (בליסטיים, שיוט, כטמ"מים) על ידי איראן וצמצום החתרנות האזורית באמצעות שליחים.
ארה"ב מציגה למעשה מול איראן דגם משופר של האסטרטגיה שנקט ממשלו של ברק אובמה, כשחתר והביא לחתימת הסכם הגרעין בין חמש המעצמות וגרמניה (5+1) לבין איראן. ביידן עצמו, שהיה סגן נשיא ושותף לניסוח ה-JCPOA (הסכם המעצמות), אמר לפני שלושה שבועות בריאיון ש"צריך לחזק ולהרחיב את ההסכם (בין איראן למעצמות)". מודה ועוזב ירוחם.
במערכת הביטחון בישראל סבורים שלא רצוי וגם אין טעם להתנגד באופן גורף, ובוודאי שלא בגלוי, למהלכים שמתכנן ממשל ביידן בהקשר האיראני. "מהתבטאויות אנשי ממשל ביידן, ברור לנו שהם רואים את האיומים הנשקפים מאיראן באותה חומרה ובאותה עוצמה כמונו, וכי הם נחושים למנוע מאיראן מלהיות גרעינית", אומר גורם ישראלי.
בריאיון שהעניק בימיו האחרונים של טראמפ כנשיא, אמר אומנם ראש הממשלה בנימין נתניהו כי חזרה להסכם הגרעין הישן תהיה מעשה לא חכם, אבל לדברי גורמים יודעי דבר גם הוא כבר מכיר בכך שהסנקציות של טראמפ לבדן לא יסיגו את איראן משאיפותיה הגרעיניות, ומבין שאנשי ביידן נחושים ללכת בנתיב הדיפלומטי.
המסקנה: עדיף לשתף איתם פעולה. עימות עם הממשל הדמוקרטי של ביידן בתקופת מערכת הבחירות הקרובה עלול להזיק לסיכויי נתניהו לעמוד בראש הממשלה הבאה בישראל, ומה שגרוע יותר - עלול לפגוע בשיתוף הפעולה הביטחוני והצבאי עם ארה"ב דווקא ערב עימות גדול אפשרי עם איראן.
במצב זה אימצה הצמרת המדינית והביטחונית המצומצמת של מדינת ישראל, כולל נתניהו, כמה דרישות ובקשות לממשל ביידן:
הבקשה הישראלית העיקרית - אל תמהרו לשמוט מידיכם את המנוף הכלכלי על איראן. הסנקציות הקשות על יצוא נפט ועל השתתפות מדינת האייתוללות במערכת הפיננסית הבינלאומית היו ונשארו אמצעי הלחץ העיקרי, למעשה היחיד, שעשוי לשכנע את האיראנים להיכנס למשא ומתן ולגלות במסגרתו נכונות לוויתורים.
פרישת טראמפ מהסכם הגרעין החזירה את המנוף הזה לארסנל האמריקני, וממשל ביידן, לדעת ירושלים, צריך לגלות תחכום ויצירתיות כדי להמשיך ולהחזיק בו כשוט מעל ראשי המשטר באיראן כל עוד לא הושגו רוב יעדי המשא ומתן.
הדרישה הישראלית השנייה - היוועצו בנו ותאמו איתנו. לא רק בדיעבד, אחרי שסגרתם עם האיראנים, אלא לפני ותוך כדי המגעים המקדמיים והמשא ומתן העיקרי.
הדרישה השלישית - אל תסתפקו בחזרת איראן להסכם הגרעין המקורי ובהחזרה של מרכיבי פרויקט הגרעין הצבאי האיראני למצב ששרר במאי 2018 – קודם פרישתו של טראמפ מההסכם. צריך לשאוף להסכם גרעין חדש, שיכלול גם טילים מכל הסוגים שמסוגלים לשאת ראשי קרב גרעיניים.
דרישה רביעית - תשמרו ואף תחזקו את המחנה הפרו-מערבי והאנטי-איראני שהולך וקם במזרח התיכון בעקבות חתימת הסכמי אברהם - הסכמים שיצרו תשתית פוטנציאלית לשיתוף פעולה הדוק ונרחב שלא נראה כמותו על סיפה של איראן. הרקע לבקשה זו הוא לחץ מהאגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית על ממשל ביידן, לאיים בהפסקת הסיוע למצרים ואספקת הנשק לסעודיה ואיחוד האמירויות אם לא יחדלו לפגוע בזכויות האדם בתחומיהן, ואם לא יפסיקו את המלחמה בתימן.
הפלסטינים? עניין פחות דחוף בוושינגטון
תחום נוסף שבו סביר שיהיה קונפליקט בין ממשלת ישראל הנוכחית לבין ממשל ביידן הוא המאמץ להגיע להסדר ישראלי-פלסטיני. בכירי ממשל ביידן הצהירו שהם רואים בפתרון שתי המדינות לשני העמים את הפתרון הרצוי והאפשרי היחיד, שלא רק יספק את שאיפת הפלסטינים להגדרה עצמית אלא גם ימנע מישראל את הסכנה של מדינה דו-לאומית שבה היהודים יהפכו למיעוט.
עניין זה פחות דחוף מנקודת ראות אמריקנית מהנושא האיראני, מפני שהפוטנציאל שלו פחות נפיץ ומפני שהאיום הגלום בו על האינטרסים של ארה"ב ושל בעלות בריתה באזור הוא קטן בהרבה. טראמפ העניק לישראל בתחום זה מתנה חשובה: בהסכמי אברהם הוא הוציא מידי הפלסטינים את היכולת להטיל וטו על נרמול היחסים של מדינות ערביות עם מדינת ישראל.
ישראל טוענת בצדק שהתפתחות זו עלולה לייצר במשך הזמן גישה מתפשרת וריאליסטית יותר של הפלסטינים לפתרון הסכסוך. אבל גם בעניין הפלסטיני, האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית האמריקנית צפוי להפעיל לחץ על ממשל ביידן, שממילא סבור שלארה"ב מחויבות לסיים את הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ולהגיע לפתרון יציב לסכסוך.
לכן, ממשל ביידן ידרוש מישראל לא "לקבוע עובדות" שיסכנו פתיחת משא ומתן מתישהו בעתיד. כלומר, לא לבנות התנחלויות חדשות, לא להרחיב ישנות ולא להכשיר מאחזים. התוצאה עלולה להיות החרפת הקונפליקט בין ממשלת ימין בישראל לבין הממשל החדש בוושינגטון.
אלו הן שתי הסוגיות העיקריות שעלולות להעיב על היחסים בין וושינגטון לירושלים, ולהפריע לישראל במאמציה לשוב ללב הקונצנזוס בקרב יהודי ארה"ב ולחזור להיות מעל ליריבות המפלגתית בפוליטיקה האמריקנית. ברוב הנושאים החשובים האחרים, כמו למשל שמירה על יתרונה האיכותי-כמותי-צבאי של ישראל, לא צפויים חילוקי דעות משמעותיים עם הממשל החדש.
אבל יש מכשול אחד שאם לא יסולק, הוא עתיד לשבש את היחסים בין וושינגטון לירושלים: העוינות, הטינה וחוסר האמון שרוחשים בכירי ממשל ביידן והנשיא עצמו לראש הממשלה נתניהו. את הדם הרע הזה יצר נתניהו, כשהתעמת עם הנשיא אובמה ועם בכירי עוזריו ואף ביזה אותם. אותם עוזרים התייצבו היום בעמדות המפתח הבכירות ביותר בממסד המדיני-ביטחוני בוושינגטון. נותר רק לקוות שהמקצוענות, הזמן והפוליטיקה יגברו אצלם על הצורך לסגור חשבון עם נתניהו על גבם של אזרחי מדינת ישראל.
