האם לא הגיע הזמן לפתוח במרד נגד מחירי מכוניות הפרארי בישראל? לא ייתכן שרק העשירים במדינה שלנו יוכלו לקנות פרארי. מדובר במוצר צריכה בסיסי שצריך להיות זמין לכולם אבל משרד התחבורה נכשל בשמירה על מחירו.
נשמע מופרך? ובכן, זה לא שונה מהקריאה שנשמעת כאן לגבי מרד צרכנים על מחירי החופשות בארץ ומהקריאה למשרד התיירות להתערב מיידית בתחום זה בעקבות כישלונו לספק לנו אלטרנטיבות זולות לנסיעות לחו"ל.
נתחיל מהתחלה. אין ספק שמחירי החופשות בארץ גבוהים בחודשי הקיץ הנוכחי בעשרות אחוזים ביחס לקיץ לפני שנתיים. ברור לנו שביקוש כל כך גדול של ישראלים המחפשים חופשה לאחר זמן רב שבו ישבו בבית הוא תמריץ שגורם למחירים לקפוץ כלפי מעלה. אבל האם המחירים גבוהים *מדי*?
הרי אם הם היו גבוהים מדי, הרוב לא היו רוכשים אותם והמחיר היה יורד. המשמעות שהמחיר לא יורד היא שיש אנשים שרוכשים במחיר הגבוה הנוכחי, והמסקנה היא שהוא לא גבוה מדי: קיימת קבוצת לקוחות שרוכשים גם במחירים הללו. כמובן שיש משפחות שידן אינה משגת לרכישת חופשה, אבל האם חופשה בבית מלון היא מוצר צריכה בסיסי?
מניסיון העבר אנו רואים כי ברוב המקרים שבהם היה ניסיון למרד צרכנים (מלבד בעולם החרדי) הוא נכשל באופן מוחלט. הסיבה לכך היא שקשה מאוד לתאם רצונות וטעמים של כל כך הרבה אנשים
ועכשיו לשאלה האם זה הוגן והאם נדרשת התערבות ממשלה. "הוגן" זה ביטוי שאין לו הרבה משמעות בשוק החופשי. חלק מתפקידו של מנגנון המחירים הוא לגרום להקצאה להיות יעילה אך לא בהכרח הוגנת. כאשר נקבע מחיר גבוה ללילה בבית מלון, זה גורם למשפחה לנסוע לחופשה של שלושה לילות במקום חמישה, מה שמשאיר לילות פנויים ללקוחות נוספים שרוצים לצאת לחופשה.
אם הממשלה תתערב ותוריד באופן כפוי את המחירים, ייווצר מצב שבמסגרתו כולם רוכשים יותר לילות וכתוצאה מכך לא יישארו חדרים פנויים למשפחות שהיו מוכנות לשלם מחיר גבוה יותר. התערבות ממשלה לעיתים קרובות יוצרת עיוותים מהסוג הזה. אני ממליץ לקוראים להיזכר במחירי הפיקוח על חמאה, שגרמו למחסור חמור מאוד בחמאה. דוגמה קיצונית יותר למחסור שנוצר בשל עיוות במנגנון קביעת המחירים, היא חניה חינם לתושבי תל אביב. כתוצאה מה"הטבה" הזו, קשה מאוד למצוא חניה בעיר בשעות השיא גם במחירים גבוהים.
(צילום: ירון ברנר)
השפעה נוספת של התערבות להורדה כפויה של מחירי חופשות בבתי המלון עלולה להיות ניסיון של בעלי בתי המלון לקצץ גם בצד ההוצאות, וכתוצאה מכך נשלם קצת פחות אבל האיכות תרד בהתאם.
ומה עם מרד צרכנים? במקרה זה אני דווקא בעד, אבל מאוד סקפטי לגבי מידת ההצלחה של מהלך שכזה. לנו כצרכנים יש הרבה מאוד כוח. כל אחד מאיתנו בנפרד הוא חלש מול היצרן אבל ביחד יש לנו השפעה. נחשפנו לכוח הזה במחאה החברתית לפני 10 שנים. אבל המחאה החברתית המדוברת הייתה חריגה ויוצאת דופן ולא כזו המעידה על הכלל.
ד"ר רן בן מלכהמניסיון העבר אנו רואים כי ברוב המקרים שבהם היה ניסיון למרד צרכנים (מלבד אולי בעולם החרדי) הוא נכשל באופן מוחלט. הסיבה לכך היא שקשה מאוד לתאם רצונות וטעמים של כל כך הרבה אנשים ולדרוש מהיצרן דרישות שתואמות את הרצונות של כולם. האם נצליח לשכנע את משפחת ישראלי לוותר על החופשה שהיא כל כך חיכתה לה במשך שנה וחצי? הילדים כבר צמאים לראות את הבריכה ואת הים ולנו יהיה קשה מאד לעמוד מולם ולבקש מהם להתאזר בסבלנות ולחכות שהמחירים ירדו. רוב המשפחות ייכנעו למחיר, יבחרו לשלם והמחאה לא תצליח.
אז מה כן אפשר לעשות? התפקיד שלנו הוא להתנהל כמו צרכנים נבונים, למצוא חלופות זולות יותר (שלצערנו התייקרו גם הן באופן משמעותי) ולדחות את החופשה בבית מלון לתקופה פחות לחוצה שתגיע כנראה רק לאחר החגים. אלה מאיתנו שהם חסרי סבלנות יאלצו לשלם על כך ביוקר.
- ד"ר רן בן מלכה הוא מרצה במחלקה לכלכלה במכללה האקדמית ספיר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
