בתיאטרון בפרברי שטוקהולם, קהל קטן מתאסף כדי לצפות בשלושה שחקנים – שניים סורים ואחד שבדי – המציגים את חייהם של זוג מהגרים צעירים המנסים להתאקלם בשבדיה. אבל השפה שבה מדברים השחקנים בתיאטרון העירוני הקטן היא ערבית, לא שבדית.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
קבוצת השחקנים הזו העבירה ארבע שנים במשחק בערבית, והיא הראשונה בשבדיה הפונה אל האוכלוסייה דוברת הערבית במדינה. המחזה שלה מבוסס על ראיונות עם מהגרים צעירים שהגיעו לשבדיה מאז שנת 2015, אז פתחה אירופה את שעריה ליותר ממיליון מבקשי מקלט, רובם מסוריה, עיראק ואפגניסטן.
שבדיה עצמה קלטה מאז 2015 כ-160 אלף מבקשי מקלט – המספר הגבוה ביותר ביחס למספר התושבים שקלטה מדינה כלשהי באיחוד האירופי. השינוי הדמוגרפי האדיר הזה חולל גם מהפך תרבותי: לפי הערכות, אחרי מאות שנים שבהן פינית הייתה השפה השנייה הכי מדוברת בשבדיה, כעת תופסת את המקום הזה הערבית.
השחקנית העיראקית-סורית הלן אל-ג'נבי אומרת שמה שגרם לה להקים את התיאטרון שמעלה את ההצגה הזו הוא החוסר של דוברי ערבית צעירים בשבדיה בהזדמנויות לבטא את עצמם. "יש מחסור חמור בפעילויות תרבות בערבית", היא אומרת במשרד בשטוקהולם שהיא חולקת עם בעלה, אוסקר רוזן. החוסר הזה הוא נקודה כואבת במיוחד עבור ג'נבי בת ה-40. כשחייתה בסוריה היא עבדה בתיאטרון בדמשק, וכשהגיעה לשבדיה לא היו לה כמעט אפשרויות לנצל את הכישורים ששימשו אותה במולדתה.
יחד עם רוזן בן ה-55 מסיירת כעת ג'נבי בין אולמות קטנים עם צוות מתחלף. בחלק גדול מהמקרים הם מופיעים באזורים שבהם יש קהילות גדולות של מהגרים שהגיעו לשבדיה רק לאחרונה. עד כה העלו כ-400 הצגות, ובסך הכול צפו בהן במצטבר כ-20 אלף בני אדם. אף שההצגות מועלות כולן בערבית, השחקנים מקווים למשוך קהל רחב ככל האפשר, ולכן על מסך LED מעל הבמה מוצג כל העת תרגום של הדיאלוגים לשבדית.
לאחרונה העלו אנשי התיאטרון את "שמש חצות", סיפורו של זוג מהגרים – גבר עיראקי ואישה סורית – המגיע לשבדיה ב-2015 ומנסה להשתלב בחברה, להתמודד עם ההליך הבירוקרטי של בקשת המקלט ולא להיכנע לגזענות. המחזאי הסורי וואסים א-שרקי, שחי כעת בברלין, הוא שכתב את התסריט, אחרי שקרא תמלילים של ראיונות עם מהגרים. הוא בחר מתוכם נושאים שחוזרים ועולים בסיפורי המהגרים, כגון בדידות וקשיי הסתגלות.
"צופים רבים מספרים לנו אחרי ההצגה שהם רואים בדמויות את עצמם או מזהים בסיפור תהליכים שהם עצמם עברו", אומר המחזאי בן ה-30 בביקור בבירה השבדית.
פראח ג'ראר, סורית בשנות ה-30 המוקדמות לחייה שגרה כעת בשטוקהולם, צפתה בהצגה ומסכימה. "אני גרה במדינה הזו כבר יותר משנתיים, וקשה מאוד לעבור מהחברה שלנו לחברה אחרת", היא אומרת, בעוד חלק מהשחקנים והצופים מתקבצים סביבה.
