יועז הנדל וצבי האוזר מצטרפים לגדעון סער
(צילום: לע"מ)
בכל פעם שאני צופה בצמד יועז הנדל וצבי האוזר אני נזכר בנאומו של מרקוס אנטוניוס במחזה יוליוס קיסר של שייקספיר, שאמר על רוצחי קיסר, ברוטוס וקסיוס: "הלא אנשי כבוד המה". שניהם מקפידים להציג עצמם כמופת של ממלכתיות ויושרה, הם תמירים, מכובדים, מעונבים, אבל בקריירה הפוליטית הקצרה שלהם הוכיחו שמדובר בשחקנים המשלבים אופורטוניזם פוליטי וניצול ציני של הקופה הציבורית לצורכיהם.
בשנתיים האחרונות הצליח הצמד לשבור כל נורמה אפשרית: ברקע דחיקתם מהליכוד עקב הווטו של משפחת נתניהו (כי אבוי, הם חשפו עבירות מין בלשכה) נחתו האוזר והנדל בכחול לבן כחלק מסיעת "תלם" של משה יעלון. לאחר בחירות ספטמבר 2019 הם הודיעו שלא יהיו מוכנים לתמוך בממשלה בראשות יו"ר מפלגתם בני גנץ, אף שהיה לו רוב של 65 ח"כים, במידה שזו תישען על תמיכת נציגי הציבור הערבי בכנסת, ובכך היו מהגורמים שהובילו את ישראל לעוד סבב בחירות. הגם שדווח שגנץ "זעם" על השניים, ולפיד דרש לסלקם מהרשימה לקראת בחירות מרץ, יעלון נעמד על הרגליים האחוריות, והם נשארו.
לאחר הבחירות הצטמצם הרוב של גנץ ל-62, ולפיכך גורלו היה נתון באצבעותיהם. גם הפעם לא היססו צמד הג'נטלמנים להעדיף את סלידתם מהנציגות הערבית בכנסת על פני העיקרון המוביל של כחול לבן, וריסקו את האופציה של שליחת בנימין נתניהו הביתה והקמת ממשלה בראשות גנץ.
עם פיצול כחול לבן החליטו הנדל והאוזר לזנוח מאחור את יעלון – זה שנתן להם את המקום בכנסת ונלחם על הישארותם - ולחבור לממשלה כחלק מהפלג של גנץ. אבל שני מכובדים כאלה לא הגיעו במחיר זול. ראשית הם זכו בשתי משרות בכירות: משרד התקשורת הנכסף ליועז וראשות ועדת החוץ והביטחון היוקרתית לצבי.
השילוב של יחסם לערבים, השימוש הציני בכספי ציבור וכיפוף החוקים היה צריך להפוך את הנדל והאוזר לדמויות נלעגות המראות את כיעורה של הפוליטיקה. אבל משום מה הם נשארים צחורים
האירועים סביב הקמת ממשלת האחדות הוכיחו שזה לא רק יחסם לערבים. מדובר באנשים ציניים שלא בוחלים בניצול מיליונים מהקופה הציבורית לטובתם הפוליטית האישית.
עד כאן זה היה רק כסף קטן. מאחר שהתפצלו מסיעת תלם של יעלון, הם לא היו זכאים למימון מפלגות, והצטרפות פורמלית לכחול לבן של גנץ - זה שמנעו ממנו להיות ראש הממשלה – לא עלתה על דעתם. מה עשו? שמו תנאי לתמיכתם בו כדי שהחוק ישונה, ואף שהם "ח"כים מורדים", הם יזכו במימון מפלגות מלא על סך תשעה מיליון שקל. מי שרוצה שניים מכובדים כאלה בממשלה המנופחת צריך לשלם על זה.
כך, כשהם מרווחים על כורסאות עור הצבי, מדושנים במימון מפלגות נדיב, עשה הצמד הכול כדי להאריך את ימי הממשלה, כי מה שהעם זקוק לו זו אחדות. גם כשהיה ברור שנתניהו מתכוון להשתמש בלאקונה בהסכם הקואליציוני, שלפיו אי-העברת תקציב מוביל לבחירות חדשות בלי רוטציה, היה זה האוזר שהביא את הפשרה הרקובה שלפיה המועד האחרון להעברת תקציב לשנת 2020, יהיה... שבוע לפני סוף שנת 2020.
בינתיים חלו התפתחויות. גדעון סער, אדם מכובד בפני עצמו, החליט לפרוש מהכנסת ולהקים מפלגה ימנית. האוזר והנדל, ש"דרך ארץ" שלהם זכתה ביום טוב לעשירית אחוז תמיכה בציבור, הבינו שיש בידם בוננזה: שלוש יחידות מימון יקרות מפז השוות מיליוני שקלים מהכסף הציבורי במערכת בחירות למפלגה החדשה.
הם חלילה לא חלמו על התפטרות מתפקידיהם הבכירים בקואליציה, אבל פתאום "ממשלת האחדות", זו שאותה רוממו עד לפני שבועות ספורים, חייבת ליפול ויש ללכת לבחירות כמה שיותר מהר. האוזר והנדל הצהירו שהפעם אין פשרות, אפילו לא כזאת שכוללת רוטציה לבני גנץ. לפחות הפעם, גם אם באיחור, פיטר גנץ עצמו את השניים מתפקידיהם המכובדים. כנראה שאפילו לו יש גבול.
השילוב של יחסם לערבים, השימוש הציני בכספי ציבור וכיפוף החוקים היה צריך להפוך את הנדל והאוזר למוקצים מחמת מיאוס, לדמויות נלעגות המראות את כיעורה של הפוליטיקה. אבל מסיבה כלשהי, אולי בזכות דברי המתק של אחדות וטובת ישראל סביב הפויקה, העניבות הנכונות והמראה המלוטש, הם נשארים צחורים. הם מוצגים כרכש חשוב על ידי הכוכב העולה החדש גדעון סער, כי הלוא הנדל והאוזר, אנשי כבוד המה.
- אורי זכי הוא מייסד החזית להגנת הדמוקרטיה ויו"ר הנהלת מרצ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
