פשר תיאוריית הקשר. ישנן כל מיני תיאוריות קשר, אבל הסוג הנפוץ ביותר הוא תיאוריות על קנוניה גלובלית. סקר שנערך לאחרונה בקרב 26 אלף אנשים מ-25 מדינות, שאל האם לדעתם ישנה "קבוצה אחת של אנשים שיחד שולטים בעולם ומכוונים בסתר את האירועים". 37 אחוז מהאמריקאים השיבו שזה "בוודאות נכון" או "כנראה נכון". כך השיבו גם 45 אחוז מהאיטלקים, 55 אחוז מהספרדים ו-78 אחוז מהניגרים.
תיאוריות על קנוניה גלובלית אינן דבר חדש. הן קיימות זה אלפי שנים, ולחלקן הייתה השפעה לא מבוטלת על ההיסטוריה. הנאציזם הוא דוגמה טובה. אנחנו בדרך כלל לא חושבים על הנאציזם כתיאוריית קשר. מכיוון שהנאצים הצליחו להשתלט על מדינה שלמה ויצאו למלחמה הנוראה בהיסטוריה, אנחנו על פי רוב נותנים לנאציזם את התואר המכובד יותר של "אידיאולוגיה". אבל בליבו של הנאציזם עמדה תיאוריית קשר על קנוניה גלובלית, שאמרה ש"חבורה של בעלי הון יהודים שולטת בעולם בחשאי וזוממת לחסל את הגזע הארי ואת תרבות המערב. חבורת היהודים הזו עומדת מאחורי המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, מנהלת את הדמוקרטיות המערביות, ומחזיקה בבנקים הגדולים, באולפנים של הוליווד ובמרבית כלי התקשורת. רק היטלר הצליח להבין את המזימה שלהם – ורק הוא יכול לעצור אותם ולהציל את האנושות".
לפי הנאציזם, הקבוצה ששולטת בחשאי בעולם מורכבת מיהודים. תיאוריות אחרות על קנוניה גלובלית גרסו שמי ששולט בעולם מאחורי הקלעים הם הבונים החופשיים, עובדי שטן, קומוניסטים, מכשפות, הומואים, אנשי לטאה וכיו"ב. הפרטים משתנים מתיאוריה לתיאוריה, אבל המבנה הבסיסי נשאר אותו הדבר.
המבנה. תיאוריות על קנוניה גלובלית תמיד טוענות שמאחורי אינספור האירועים שאנו רואים על פני השטח, מסתתרת חבורה קטנה של קושרים. החבורה הקטנה הזאת עושה שני דברים ביעילות מדהימה. ראשית, היא שולטת בכמעט כל מה שקורה. שנית, היא מצליחה להסתיר את השליטה שלה.
חסידי תיאוריות מסוג זה אוהבים במיוחד לאחד בין ניגודים. כך, למשל, התיאוריה הנאצית טענה שעל פני השטח, הקומוניסטים הרוסים מצד אחד והבנקים הקפיטליסטיים מצד שני הם אויבים מושבעים, נכון? אז לא ולא! זה בדיוק מה שזקני ציון רוצים שתחשבו!
בדומה, אתם עלולים בתמימותכם לחשוב שבני משפחות בוש וקלינטון הם יריבים מושבעים – אלו רפובליקנים ואלו דמוקרטים. למעשה, הם בסך הכל עושים הצגה בשבילנו. מאחורי דלתיים סגורות, הם מקבלים את הוראותיהם מאותה מפקדה סודית.
מהנחות היסוד האלה מתגבשת תמונת עולם שלמה. האירועים שעושים כותרות הם מסך עשן שנועד להטעות אותנו. המנהיגים שמושכים את תשומת ליבנו הם בובות על חוט, שמצייתות לשליטים האמיתיים של העולם.
הפיתוי. תיאוריות על קנוניה גלובלית מצליחות לשכנע הרבה אנשים כי הן מציעות הסבר פשוט אחד לאינספור תהליכים מורכבים. החיים שלנו עוברים טלטלה אחר טלטלה בגלל מלחמות, מהפכות, מגפות ומשברים כלכליים. אבל אם אני מאמין בתיאוריה כלשהי על קנוניה גלובלית, אני לפחות נהנה מההרגשה המנחמת שאני מבין כל מה שקורה.
המלחמה בסוריה? אני לא צריך ללמוד את ההיסטוריה של המזרח התיכון כדי להבין מה מתרחש שם. זה חלק מהקנוניה הגדולה. התפתחות הטכנולוגיה של 5G? אני לא צריך לחקור את הפיזיקה של גלי רדיו, זו הקנוניה. מגפת הקורונה? אין לה שום קשר לאקולוגיה, עטלפים ווירוסים. מה קרה לך אחי, נולדת אתמול? ברור שזה הכל חלק מהקנוניה.
כך משמשת תיאוריית הקנוניה הגלובלית כפתרון קסם שמסביר את כל מסתרי העולם. יתרה מזאת, ברגע שאני מאמין בתיאוריה כזו, אני גם מרגיש שזכיתי להשתייך למעגל ייחודי מאוד של בני אדם – אלו שמבינים מה קורה. בזכות התיאוריה הזו אני עכשיו חכם יותר לא רק מרוב האנשים, אלא אפילו מהאליטה האינטלקטואלית והפוליטית: מהפרופסורים, העיתונאים והפוליטיקאים. אני רואה היטב את מה שהם החמיצו – או אולי את מה שהם מנסים להסתיר.
הפגם. תיאוריות על קנוניה גלובלית סובלות מפגם יסודי: הן גורסות שההיסטוריה מאוד פשוטה. הנחת היסוד של כל התיאוריות מסוג זה היא שקל למדי לשלוט בעולם. שקבוצה קטנה של אנשים יכולה להבין, לחזות ולכוון את כל מה שקורה, ממלחמות דרך מהפכות טכנולוגיות ועד מגפות.
במיוחד מדהימה יכולתה של קבוצת קושרים קטנה זו לראות עשרה צעדים קדימה על לוח השחמט העולמי. כשהם משחררים וירוס איפשהו, הקושרים יכולים לחזות לא רק כיצד יתפשט הווירוס בעולם, אלא גם מה תהיה השפעתו על הכלכלה העולמית כעבור שנה. כשהם מציתים מהפכה פוליטית, היא אף פעם לא יוצאת משליטתם. וכשהם מתחילים מלחמה, הם יודעים בדיוק איך היא תסתיים.
במציאות, העולם כמובן מסובך יותר לאין שיעור. חשבו, למשל, על הפלישה האמריקאית לעיראק. בשנת 2003 מעצמה אדירה פלשה למדינה מזרח-תיכונית בינונית. האמריקאים טענו שהם רוצים למנוע מסדאם חוסיין להשיג נשק להשמדה המונית, ולהחליף את העריצות שלו בדמוקרטיה. רבים חשדו שהאמריקאים בעצם רוצים להקים בעיראק משטר שיהיה נאמן להם, לבסס את ההגמוניה שלהם במזרח התיכון כולו, ובפרט לשלוט בשדות הנפט. כדי להשיג את מטרותיה, ארה"ב שיגרה למשימה את הצבא הטוב ביותר בעולם, והוציאה טריליוני דולרים.
מה היו תוצאותיו של המאמץ הגדול הזה? כישלון מוחלט. שום נשק להשמדה המונית לא התגלה בעיראק, והמדינה הידרדרה במהירות לכאוס. המנצחת הגדולה של המלחמה הייתה דווקא איראן – אויבתה הגדולה של ארה"ב במזרח התיכון. הודות לפלישה האמריקאית לעיראק הפכה איראן לכוח ההגמוני באזור.
האם עלינו להסיק מכך שג'ורג' בוש הבן ודונלד רמספלד היו בעצם סוכנים איראנים סמויים, שהוציאו לפועל מזימה מתוחכמת להפליא שנרקחה בבונקר סודי בטהרן? לגמרי לא. המסקנה האמיתית היא שזה נורא מסובך לחזות ולכוון את מעשיהם של בני אדם.
המסקנה הזו צריכה להיות ברורה לכולנו מניסיון חיינו האישי. נכון, לא כולנו פיקדנו על פלישה צבאית למדינה מזרח-תיכונית. אבל אם אי פעם הייתה לכם חנות מכולת, או הייתם סגנית מנהלת בבית ספר, או סתם ניסיתם לארגן מסיבת הפתעה לאמא שלכם, בטח גיליתם כמה קשה לשלוט באנשים. אתם עושים תוכנית – וקורה בדיוק ההפך ממה שקיוויתם. אתם מנסים לשמור משהו בסוד, ולמחרת כולם מדברים על זה. אתם שמים את מבטחכם בחבר טוב, אבל ברגע המכריע הוא תוקע לכם סכין בגב.
תיאוריות על קנוניה גלובלית מבקשות מאיתנו להאמין שאמנם קשה מאוד לשלוט במעשיהם של מאה בני אדם או אלף בני אדם, אבל לעומת זאת קל מאוד לשלוט בקרוב לשמונה מיליארד אנשים כאילו הם היו בובות על חוט.
המציאות. ישנן כמובן הרבה קנוניות אמיתיות בעולם. אנשים, תאגידים, ארגונים, כנסיות, מפלגות וממשלות כל הזמן מתכננים ומוציאים לפועל מזימות שונות ומשונות. אבל זו בדיוק הסיבה שקשה לשלוט בעולם. יש בו כל כך הרבה מזימות שמושכות ודוחפות בכיוונים מנוגדים, שאף אחד לא יכול לצפות מה יקרה ובטח לא לשלוט בהכל. בזמן שהנאצים עלו לשלטון, ברית-המועצות באמת זממה להצית מהפכות קומוניסטיות בכל רחבי העולם; הבנקים הקפיטליסטיים באמת מימנו כל מיני עסקאות מפוקפקות; נשיא ארה"ב רוזוולט באמת התכוון לשנות לגמרי את פני החברה האמריקאית במסגרת ה"ניו דיל"; והתנועה הציונית באמת התאמצה להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. אבל התוכניות הללו – ותוכניות רבות אחרות – כל הזמן התנגשו זו בזו, ובוודאי לא נֶהגו בידי קבוצה אחת של אנשים כדי להשתלט על העולם.
גם היום כולנו כנראה מהווים מטרה למזימות שונות. אולי העובדים האחרים במשרד זוממים להפנות את הבוסית נגדנו. אולי תאגיד גדול מזהם בסתר את האוויר שאנו נושמים, ולוחץ על הממשלה כדי לחסום תקנות סביבתיות חדשות. אולי ענקית טכנולוגיה זו או אחרת קוצרת ואוגרת את המידע הפרטי שלנו בלי הסכמתנו. אולי פוליטיקאי כלשהו רוקח מזימה עם איל תקשורת כדי להציף אותנו במידע שקרי. אולי מעצמה זרה מנסה להטות את תוצאות הבחירות אצלנו. כל אלו עשויות להיות מזימות אמיתיות לגמרי, אבל הן לא חלק מקנוניה גלובלית אחת.
קורה לפעמים שתאגיד, מפלגה או דיקטטור מצליחים לאסוף לידיהם חלק נכבד מכל הכוח בעולם. אבל כשמשהו כזה קורה, זה אף פעם לא נשאר סוד. כוח גדול מלווה תמיד בפרסום גדול.
אדרבה, במקרים רבים פרסום הוא תנאי מקדים להשגת כוח. לנין, למשל, לעולם לא היה עולה לשלטון ברוסיה אילו הוא היה רק פועל במחשכים. יורשו סטלין אהב בתחילת דרכו להישאר בחדרים האחוריים ושם לרקוח מזימות נסתרות, אבל עד שהוא השיג שליטה אבסולוטית בברית-המועצות התמונה שלו כבר הייתה תלויה לראווה בכל משרד, כיתה ובית, מהים הבלטי ועד האוקיינוס השקט. כוחו הפוליטי של סטלין נשען במידה רבה על פולחן האישיות הפומבי שלו. מגוחך לחשוב שלנין וסטלין היו למעשה רק תעלול הטעיה, ושהשליטים האמיתיים של ברית-המועצות נשארו בלתי ידועים עד עצם היום הזה.
לסיכום, תיאוריות על קנוניה גלובלית מניחות שקבוצה קטנה של קושרים יכולה לצבור כל כך הרבה כוח, שהיא מסוגלת לעשות שני דברים מדהימים וסותרים: לשלוט כמעט בכל מה שקורה בעולם, ובו-זמנית גם להסתיר את שליטתה במתרחש. למעשה, דבר כזה לא יכול להתרחש במציאות. העולם פשוט מסובך מדי.
ההבנה שקבוצה קטנה של קושרים לא מסוגלת לשלוט בעולם מאחורי הקלעים היא לא רק מדויקת – היא גם מעצימה. פירוש הדבר שאנחנו מסוגלים לזהות את הקבוצות שנאבקות זו בזו בעולם, ואנחנו יכולים לכרות ברית עם קבוצות מסוימות נגד אחרות. לזה קוראים פוליטיקה.
המאמר ראה אור במקור ב"ניו יורק טיימס"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
