יוסי חן, שורד שואה מגטו לחווא שהשיא משואה אמש (ד') בטקס הממלכתי ביד ושם, אמר בריאיון לאולפן ynet כי "זה היה רגע מרגש, הייתי בן ששת מדליקי המשואות מול פני האומה". הוא ציין: "לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור שלו ולי יש כמובן את שלי".
יוסי הסתתר ביערות ניצל והשיא משואה יוסי חן
(צילום: עידו ארז, משי בן עמי)
חן נולד בעיירת לחווא שאז הייתה חלק מפולין ושייכת כיום לבלארוס. "בגטו היו כ-2,000 איש, בסך הכול בעיירה היו כ-3,000 אנשים, מתוכם 1,500 יהודים, אבל בתקופת הגטו הביאו גם יהודים ממקומות אחרים, כך שבאותו הזמן היינו 2,000 איש בגטו", סיפר. יוסי היה האח הבכור במשפחה קטנה לזוג הורים ואח אחד שהיה קטן ממנו בשנתיים.
"בתחילת מלחמת העולם השנייה, למזלנו, לצד שלנו במזרח פולין אז, נכנסו הרוסים כך שהחיים במשפחה נמשכו החיים רגילים, אבל הפעילות היהודית נאסרה", ציין שורד השואה מפולין. "בית הספר היהודי, כמו התנועות הציוניות, אלו כמובן נאסרו במשטר הסובייטי. בערב פסח 1942 הוכנסנו לגטו. מה שאני זוכר מהגטו חוץ מהרעב כמובן, זו הצפיפות הנוראית. את הרעב אני פחות זוכר, אולי מפני שהייתי צעיר ביותר, הייתי בן 5 וחצי כשנכנסנו לגטו והצפיפות הייתה נוראית".
לקראת הוצאתם להורג של יושבי הגטו ב-1942, פרץ מרד. הגטו היה מראשוני המורדים נגד הנאצים במהלך המלחמה. רבים מבין אלף היהודים שניסו לברוח ליערות נורו למוות. יוסי היה בין אלה שהצליחו לברוח, והוא שרד. "בזכות המרד הזה אני ניצלתי, בזכות המרד הזה אני חי", אמר חן, שהיה הילד הצעיר ביותר שניצל באותו היום מהשמדה. במהלך הבריחה נרצחו אימו ואחיו הקטן. תוך כדי מנוסה מהנאצים איתר יוסי את אביו ואת דודו, שנרצח ביריות מאוחר יותר במלחמה.
הוא סיפר ל-ynet כיצד פרץ המרד: "כאשר הגרמנים נכנסו לגטו, היו כבר שמועות לפני זה שנחפרו בורות ומה שנעשה בעיירות אחרות. אנחנו עמדנו בסמטה צפופה מאוד ואז אנשי היודנראט, שהיו בשיתוף פעולה מלא, התחילו להצית את בית היודנראט ועוד כמה בתים, הבתים היו בתי עץ. והנוער שהיה שייך כבר למחתרת הרים את נס המרד".
"למעשה, מה היה המרד? המרד היה בלי נשק חם, רק נשק קר. פטישים, גרזנים, מוטות ברזל וכדומה, כל מה שבא ליד. ראש קבוצת המורדים, יצחק רוחצ'ין, הרים גרזן, פילח לגרמני אחד את הראש ואז התחילה מהומה נוראית. היתרון הגדול היה שבמסגרת המהומה הזאת הצלחנו לשבש את הכוונות של הגרמנים, כאשר הכוונות שלהם היו להוביל אותנו, את כולנו, אל הבורות שנחפרו מראש. ברגע שאתה משבש את הכוונות שלהם, אז יש לך הצלחה".
הוא שיתף באולפן את סיפור הבריחה שלו מהגטו. "ברחתי לבד, כיוון שכשהתחילה המהומה בגטו, נפרדה היד שלי מהיד של אבא שלי ואני רצתי ממש לתוך שטח אש, כמו האחרים, כאשר ראיתי אנשים נופלים קמים, אנשים נופלים ולא קמים יותר, אבל אני רצתי למעשה לבד. לבד לגמרי, כך במשך שעה, כשיצאתי מאזור הגטו ויצאנו לשדות ולמזלי, כעבור שעה, מצאתי את דוד שלי שאליו התחברתי ואולי בזכותו, כאשר כבר לא הייתי לבד, אז ניצלתי ואני חי עד היום".
אותו דוד כאמור נרצח ביריות, כעבור יומיים בלבד. יוסי ואביו הסתתרו ביערות ובביצות והצטרפו לפרטיזנים: "להגיד שנלחמתי בגיל 6 עד 8 זה מוגזם, אבל הייתי עם הפרטיזנים בגיל הזה, ועל יד הפרטיזנים".
את התקופה עם הפרטיזנים זוכר יוסי עד היום. "התקופה הראשונה הייתה נוראית, בעיקר ברעב. ברעב, בפחד, אבל התקופה הזאת הייתה פחות או יותר סבירה מבחינת מזג האוויר כיוון שזה היה בספטמבר. אבל אם אתה עובר שלושה גורמים עיקריים כמו פחד, רעב וקור נוראי שבעיקר באותו אזור זה בסביבות מינוס 25, מינוס 30 מעלות, זה הקושי העיקרי. כמובן לזה מתלווה כל הזמן הרעב שאתה תמיד צריך לחפש מה לאכול. לכן, האביב זכור לי לטובה והפירות של היער או הביצים בקן של הציפורים השונות זה זכור לי לטוב, לפחות היה מה לאכול ביערות בתקופת האביב הפורח".
ב-1947 עלו יוסי ואביו לישראל באקסודוס, שנתפסה על ידי הבריטים. הם גורשו לגרמניה ולאחר שנה עלו שוב לישראל. יוסי היה בהמשך מפקד בכיר באמ"ן ואף שירת במוסד. נולדו לו בישראל שלוש בנותיו ותשעה נכדים.
