יש בהם אהבה, אבל למי. בן זקן ונתניהו
(במאי ומפיק ראשי: עוזי ג'ורג' GP)
משבר הקורונה הביא לשיא את מכבסת המילים שבאמצעותה מסתירה הממשלה את מצב העוני בישראל. עוד בטרם פרצה המגפה הרבו דוברי הממשלה להזכיר את שדה התעופה עמוס הנוסעים לחו"ל ואת המסעדות מלאות המבלים. ממש גן עדן עלי אדמות. מאז עבר ראש הממשלה בנימין נתניהו להקליט ולצלם שירי אהבה. יש בו אהבה והיא תנצח. ויש לו זמן להקדיש לעדן בן-זקן ולמצלמות – לטובת הקשישים, בטח - כשהמדינה באחד המשברים החמורים בתולדותיה. ייתכן שיש בו ובממשלתו אהבה אך זו לא אהבה לעניים אלא לטייקונים ולמונופולים.
חוץ משירים על אהבה אין לממשלות נתניהו המתחלפות פתרון כלשהו למצוקות האיומות של עניי ישראל ושל צעיריה, להידרדרות החמורה ברמת הצמיחה לנפש לאורך עשור פיננסי אבוד ובוודאי לא לקטסטרופה הכלכלית שהמיטו משבר הקורונה והניהול הממשלתי הכושל שנלווה למגפה.
נתחיל בעובדות ונסיים במתווה לפתרון. עוד לפני משבר הקורונה הגיע שיעור העוני במדד הבינלאומי המקובל לכ-21% מהאוכלוסייה בישראל. צריך לזכור שהמדד הבינלאומי לעוני עושה לנו כמה הנחות. ראשית, הוא עורך חישוב של קו העוני לנפש בוגרת על בסיס גובה של מחצית מההכנסה החציונית בכל מדינה ומדינה. ההכנסה החציונית בישראל היא מהנמוכות במערב, ולכן קו העוני הממוצע שם גבוה משמעותית מזה בישראל, שעומד על כ-4,000 שקל.
שנית, רמת המחירים בישראל היא הגבוהה במערב. גבוהה ב-25%. כלומר, 4,000 שקל של ישראל קונים במערב מוצרים ושירותים בשווי של 3,200 שקל בלבד. אם נתקן את שני העיוותים הללו נגלה ששיעור האוכלוסייה הישראלית שהיה מוגדר עני על פי ההכנסה המינימלית הנמדדת במערב מגיע להערכתי ל-30%-40%.
אם נפסיק לחבק את המונופולים, נתקן את מערכת המס המעוותת, ננהל מדיניות תקציבית יעילה ולא מוטה לשיקולים פוליטיים ולבזבוזי עתק - נשוב לצמוח באופן מהיר. כמו ב-2003
שיעור אדיר כזה, פי שלושה לכל הפחות ממדינות המערב, מסתיר כמה אמיתות עצובות נוספות. זוג ישראלי ממוצע משקיע בשנה כ-240 שעות עבודה יותר מזוג אמריקני, כ-700 שעות בשנה יותר מזוג בריטי וכ-800 שעות יותר מזוג צרפתי. ללא ההשקעה העודפת והקיצונית בשעות עבודה ישראלים רבים נוספים היו מידרדרים לעוני. כך נראית עבדות מודרנית.
וזה לא הכול. אני בן 50, ורבים מבני דורי יכלו להגיע לסף ההון שבעזרתו ניתן לקבל משכנתא כבר בגיל 25 עד 28. כיום, למרבית הצעירים אין סיכוי לרכוש דירה עד שהם עמוק בתוך שנות ה-30 שלהם. ומה שחמור לא פחות הוא שבדור שלי מספר המשכורות הממוצע לדירה עמד על כ-70, ולכן יכולנו רובנו לקחת משכנתא של חמש עד 10 שנים, אבל היום עומדים מחירי הדיור על כ-150 משכורות ממוצעות, ולכן נאלצים הצעירים לקחת משכנתאות של 20 ו-30 שנה.
את המשכנתאות הללו הם יסיימו לשלם רק כשיתקרבו קרוב לגיל 60. אתם מבינים מדוע זוג ישראלי צריך לעבוד מאות שעות בשנה יותר ממקביליו במערב?
משבר הקורונה חשף יכולת ניהול מחרידה של שרי הממשלה והביא לשיא את ממדי העוני. ארגון "לתת" מדווח ששיעור המשפחות שחיות בעוני עלה כמעט ב-50% בתקופה הזו. מספר הישראלים המגיעים לבתי התמחוי הוכפל. 80 עד 90 אלף עסקים קטנים נסגרו או ייסגרו בחודשים הקרובים - שיעור שאין לו אח ורע באף מדינה אחרת ומהווה 20% מכלל העסקים בארץ. כשנתניהו שר שיש בו אהבה והיא תנצח, עשרות אלפי עצמאים מפסידים את מפעל חייהם.
מסעדות, נופשונים זולים בחו"ל או שירים על אהבה לא יכולים למרבה הצער להפוך את האמת המרה לאגדה יפה. אהבה מנצחת אולי בשירים אבל במציאות יכולה לנצח רק מדיניות כלכלית חדשה. עלינו להפסיק את המדיניות הקפיטליסטית החזירית של העשור האחרון, שהביאה אותנו לעברי פי פחת, ולהחליף אותה במדיניות כלכלית אמיצה, נאורה ונחושה; מדיניות שתרסן את קבוצות הכוח ותבטל את הפריבילגיות הנצלניות שלהן בכלכלה ובחברה בישראל.
אם נפסיק לחבק את המונופולים, נתקן את מערכת המס המעוותת שלנו, ננהל מדיניות תקציבית יעילה ולא מוטה לשיקולים פוליטיים ולבזבוזי עתק - נשוב לצמוח באופן מהיר. עשינו את זה ב-2003 לאחר משבר חמור לא פחות מהקורונה. זה בידיים שלנו, אלא אם נרצה להמשיך לשיר על אהבת חינם ולעצום עינינו נוכח המציאות.
- פרופ' ירון זליכה היה החשב הכללי בשנים 2007-2003. אביר איכות השלטון לשנת 2009
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
