זו הייתה אמירה מיותרת למדי. לפני שבועות אחדים העריך שר הבריאות יולי אדלשטיין כי "בעוד 10-7 ימים כל הערים הכתומות כמו ביתר עלית ומודיעין עלית יחזרו להיות אדומות". שבוע לאחר מכן, בניגוד לתחזיות הקודרות, אותן ערים דווקא נצבעו בירוק. אפילו בני ברק, שנחשבה לבירת הקורונה החרדית, הציגה שלושה שבועות אחר כך נתונים מדהימים של מאומתים בודדים בלבד ביממה ומספר המאושפזים צנח דרסטית. הנגיף לא יישר קו עם האג'נדה שניסו לכפות עליו. יש לו סדר יום משלו.
בפרק הזמן שבו הייתה התחלואה בערים הללו בשיאה, הואשמו החרדים בהתנהלות שערורייתית. ניסיונות הסברה שתלו את היקפי התחלואה במספר הבדיקות הגבוה נתקלו בחומה לוגית שטענה כי אחוזי המאומתים מתוך הבדיקות גבוהים גם הם. אבל עכשיו, כשהערים החרדיות הפכו לירוקות בוהקות אף שההתנהלות בהן לא השתנתה, זה לא מפריע לטעון שמדובר בתוצאה של מספר בדיקות נמוך בקרב החרדים.
העובדה שגם שיעור המאומתים בבדיקות ירד לפתע לא מהווה חסם לוגי לכך שמספר הבדיקות משפיע על היקפי התחלואה. איך אמר ח"כ משה גפני? פעם אחת אנחנו מפיצים את המחלה, ופעם אחת אנחנו ירוקים - ובראש החדשות מדגישים שאנחנו לא נבדקים. הלוגיקה רלוונטית רק אם היא עונה על משאלת הלב שהוגדרה מראש.
ואז באו בדיקות הביוב. אייטם ששודר בכאן 11 בישר על בדיקות ביוב שערכו משרד הבריאות ואוניברסיטת בן גוריון לניטור קורונה ב-14 יישובים, ושבני ברק, נתניה ואלעד מעלות חשד לתחלואה סמויה. כל עוד מדובר בפיילוט מחקרי אין לממצאי הביוב משמעות פרקטית, אבל הם משרתים – במודע או שלא – את אותה אג'נדה ישנה.
הדגימות הללו, גם אם לא הייתה להן מטרה כזאת, למעשה אומרות: "נלך אפילו לביוב כדי להוכיח שאתם לא ירוקים". דבר לא ינפץ את הקונספציה שחרדים חולים יותר, ויהי מה
ברוב המקרים זה לא מכוון, ובוודאי שלא נעשה כדי להוציא את דיבתם של החרדים רעה. וזו בדיוק הבעיה. הדגימות הללו, גם אם לא הייתה להן מטרה כזאת, למעשה אומרות: "תהיו ירוקים, נלך אפילו לביוב כדי להוכיח שאתם לא". שום דבר לא ינפץ את הקונספציה הקדומה שחרדים חולים יותר, ויהי מה. זה יוכח בביוב, באמצעות מכונות הנשמה ביתיות, ובמה לא.
האפשרות שהתחלואה החרדית בנסיגה משמעותית – פשוט קשה לעיכול. היא האופציה האחרונה שנלקחת בחשבון. עדיף לחשוב על אפשרויות מעודדות יותר שחרדים בכל זאת מייצרים תחלואה גבוהה, רק שהם מסתירים אותה. למי ששבוי בהנחות מוקדמות זה הופך את המציאות להגיונית יותר.
נגיף הקורונה לא תמיד רוקד לצלילי ההחלטות שמתקבלות לגביו. לעיתים הוא מורד בהן. כשזה קורה, מקבלי ההחלטות מעדיפים להעניש את הציבור בקנסות מוגדלים ולאיים עליו בסגרים ליליים. בכך הם מוכיחים שקבעון מחשבתי מתעלם מלוגיקה פשוטה, ואף מהמציאות. כשהמערכת מקובעת ולא יודעת לקבל החלטות שישיגו אמון ושיתוף פעולה אזרחי, כל קבוצה מחליטה בעצמה על מה לוותר והופכת ל"עבריינית". זו הסיבה שאחד מכל ארבעה ישראלים משקר בחקירה האפידמיולוגית, ש-75% מהמופנים לבדיקות קורונה לא מבצעים אותן, ושמשטרת ישראל חילקה כבר 376,862 דוחות על ההפרות השונות.
אפילו מקבלי ההחלטות יודעים מלכתחילה שאין טעם לסמוך על הציות הציבורי להחלטותיהם. כשפותחים את המשק, כבר מדברים על הסגר הבא; כשערים הופכות לירוקות, מעריכים שתוך שבוע הן יהיו אדומות בחזרה; כשפותחים את חנויות הרחוב, מבטיחים שהקניונים לא ייפתחו בשבועות הקרובים; כשמזכירים את היעילות של הסגר בהפחתת התחלואה, מקיימים במקביל דיונים על סגרים ליליים בחנוכה.
היעדר האמון ההדדי והשבי בקונספציה, שגוררים אחריהם נוקשות מחשבתית וחוסר התגמשות עם הצרכים של החברה, מובילים לכאוס הנוכחי של היעדר ציות. אסור שנגיף מתעתע יבוא בעסקת חבילה עם קבעון מחשבתי כלפי אוכלוסיות שהתחלואה בהן לא משחקת לפי הכללים שנקבעו. דינמיות היא המגרש החדש שצריך ללמוד לשחק בו.
- יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
