כמו שזה נראה כרגע, בבחירות לכנסת הבאה יתמודדו שלוש רשימות שבראשן יעמדו שרי הדתה – גדעון סער, נפתלי בנט ורפי פרץ - כששני הראשונים אף טוענים לכתר ראש ממשלת ישראל. לשלישיה הזאת יש רקורד מוכח בהוצאה לפועל של המדיניות שלהם. הם, למעשה, הובילו לשינוי מערכת החינוך בישראל ולהפיכתה לדתית, סגורה, לאומנית ושמרנית יותר. לציבור החילוני הליברלי אלה חדשות רעות מאוד.
שלושת השחקנים הפוליטיים הבולטים הללו הם שרי חינוך שאחראים לניסיון השיטתי לכפות זהות יהודית אורתודוקסית על תלמידי החינוך הממלכתי בישראל. מדובר בשלושה שרי חינוך אידיאולוגיים ופעלתנים שעשו במערכת החינוך שימוש פוליטי מתמשך.
סער הוביל את תוכנית "תרבות ישראל ומורשתו" שכולה כפיית זהות דתית, וגילמה לימוד בגישה אמונית של פרשת השבוע, סידורי תפילה ומסכת אבות, כללה חיבורים על "זיקת עם ישראל לארץ ישראל" וביטאה זלזול בעולם הרוח החילוני. הוא גם הביא למערכת החינוך את הביקורים בחברון, ולפי פרסומים בתקשורת הכפיל את התקציב של "מסע ישראלי" – טיול שכולל שטיפת מוח דתית לאומנית.
בימי סער כשר החינוך החלה ההתערבות הדתית-לאומנית בתכני לימודי האזרחות עד למה שמכנים רבים כמחיקת הדמוקרטיה המהותית מתוכנית הלימודים. המהלך הושלם בתקופת בנט
סער ממשיך לטעון שבמערכת החינוך יש מחסור גדול בתכנים יהודיים. בימיו כשר החינוך התחילה ההתערבות הדתית-לאומנית בתכני לימודי האזרחות עד למה שמכנים רבים כמחיקת הדמוקרטיה המהותית מתוכנית הלימודים. המהלך הזה הושלם בתקופת בנט, שמינה מנהלת אולפנה למפמ"רית אזרחות, ונמשך בימי פרץ במשרד. את קצה הקרחון של התוצאות הקשות ראינו במבחן הבגרות באזרחות שנחשף לאחרונה.
בתרומתו של בנט להדתה במערכת החינוך קשה להפריז. בתקופתו הושקה תוכנית ההדתה "תרבות יהודית ישראלית" ושגשגה פעילות עמותות הדת בבתי הספר, מה שהביא להפרטת החינוך הערכי ולהעברתו לידי סוכני הדתה. יותר ויותר בנות שירות נכנסו לכיתות הלימוד ועסקו בנושאים של "זהות וערכים", תוך שימוש בשפה אמונית והנחיה (סמויה או גלויה) לביצוע פרקטיקות דתיות. בנט אף אמר שלימוד היהדות יותר חשוב מלימודי מתמטיקה ומדעים וכינה הורים חילונים שפעלו למען חינוך ילדיהם וילדותיהם "אוטו-אנטישמים".
על פרץ, שהעלה את רף ההדתה לגבהים חדשים וממילא תמך בטיפולי המרה והתבטא נגד שילוב נשים בתפקידי לחימה, אין צורך להרחיב את הדיבור.
כהונותיהם של השלושה כשרי חינוך הובילו לכך שכיום ישנה אפליה לרעה של החינוך הממלכתי. לפי נתונים שפורסמו, תלמיד ותלמידה בממלכתי-דתי מתוקצבים ב-30% יותר מאשר תלמידים בזרם הממלכתי.
ולכן החדשות הפוליטיות האחרונות מעלות שאלות רבות: מה יקרה אם בנט או סער אכן יכבשו את כיסא ראש הממשלה? מה יקרה אם גישתם השמרנית תשפיע על המשך שילוב נשים בתפקידים מגוונים בצבא? מה יעלה על זכויות הלהט"בים להיות הורים? איך ראש ממשלה עם רקורד מצליח בהדתה ישפיע על אופי השבת בישראל? למה אנחנו צריכים לצפות בכל הקשור למעמד הרבנות הראשית כמונופול בתחום הנישואים הכשרות או הקבורה בישראל?
מה יהיה גורלה של מערכת חינוך מוחלשת שמורותיה ומוריה הופכים לסוכני הדתה של השלטון המרכזי, הפעם בעידוד גובר והולך של היושב בבלפור? איך ייראה המרחב הציבורי בישראל? האם תותר בו הפרדה מגדרית בערים חילוניות?
התשובות די ברורות. שלושתם הוכיחו שהם אידיאולוגים ובעלי יכולת ביצוע, ולכן אם הם יקבלו את הגה השלטון אנחנו צפויים לחזות בריאקציה שמרנית קיצונית ומשמעותית בכל תחומי החיים בישראל. כנגדם צריכות להופיע רשימות שיחרטו על דגליהן תפיסת עולם ליברלית ודמוקרטית. מול יריבים פוליטיים אידיאולוגיים ונחרצים חייבים מנהיגות ומנהיגים חילונים ונחושים שיבינו את עומק האיום ויפעלו להגן על הציבור העצום שסומך עליהם.
- מיכל שליו רייכר היא נשיאת הפורום החילוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
