הגילויים החדשים והמטרידים בפרשת יהודה משי זהב
(צילום: שמוליק דודפור)
תקופות ההתיישנות לעבירות באופן כללי נועדו לחסום הגשת כתבי אישום וחקירות משטרה לאחר פרק זמן מסוים מרגע ביצוע העבירה. העדויות שמייחסות ליו"ר זק"א לשעבר יהודה משי זהב עבירות מין פתחו צוהר על סוגיית תקופות ההתיישנות מאחר שחלק מקורבנותיו לכאורה היו קטינים בעת המעשים.
ככל שהעבירה המיוחסת לנשוא התלונה חמורה יותר - תקופת ההתיישנות לטיפול בנושא ארוכה יותר. על שתי עבירות לא קיימת התיישנות - רצח והחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. ההתיישנות מונעת בפועל יוזמה של טיפול משפטי באירועים שהתרחשו בעבר. תקופות ההתיישנות קבועות בחוק לגבי כל עבירה והן משתנות לפי אופי המקרה ונסיבותיו.
בהתאם לחוק ההתיישנות, לאחר שחלפו כמה שנים מאז התרחשות העבירה - בלתי אפשרי לנהל הליכים משפטיים בנוגע אליה. לכן, הגשת תלונה במשטרה לא תגרור פתיחה בתיק פלילי, ואם תוגש תביעה אזרחית היא תידחה. שני נימוקים מרכזיים לכך: הראשון - בחלוף שנים רבות מיום ביצוע עבירה הפגיעה בקורבן כבר קהתה, נסלחה ואולי אף נשכחה. השני - ראוי למחול למי שעבר עבירה לפני זמן רב ולאפשר לו להמשיך במסלול חייו התקין.
יחד עם זאת, נימוקים אלה נחלשים במידה רבה כשמדובר בעבירות מין שביצע בקטין בן משפחה או האחראי עליו. הסטייה מהחוק לגבי הרחבת "מרוץ ההתיישנות" ביחס לעבירות מין בקטינים בעיקר קובעת בפסיקה שלפיה "המצב העובדתי הוא שקורבן העבירה היה משך כל אותן שנים במצב נפשי או תחת איום שלא אפשרו לו לגלות את עצם העובדה שנעברה בו העבירה. במקרים אלה אין מקום לדבר על סליחה ומחילה".
בעשור האחרון עוסקים בכנסת, במשרד המשפטים, בבתי המשפט ובארגוני הסיוע לשנות את כללי ההתיישנות ביחס לעבירות מין שבוצעו בקטינים ובקורבנות של פגיעה על ידי אדם חזק מהם. הבעיה בהגמשת תקופת ההתיישנות אינה פשוטה.
פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, ששינה את ההנחיות בקשר לקורבנות פגיעות מיניות, כתב בעבר לפרקליטים: "הגשת תלונה, מסירת עדות והתייצבות להעיד בבית המשפט של נפגע עבירת מין, כרוכה לעיתים רבות בקשיים ייחודיים הנובעים ממהות העבירה, כגון חשש מפני עימות נוסף מול הפוגע, אם בשל נסיבות ביצוע העבירה ואם בשל יחסי הקרבה או התלות שבין הנפגע לאדם הפוגע.
"חשש מפני החשיפה האינטימית מול אנשים זרים, הצורך לשחזר ולחוות מחדש את שאירע ואת אובדן השליטה במהלך הפגיעה ובעקבותיה, רתיעה מפני הליך פלילי ממושך שבמהלכו הנפגע צפוי להעיד בבית משפט ולהישאל שאלות קשות, הן על האירוע והן על אישיותו, חייו ועברו, חשש מפני אי מתן אמון בסיפורו של נפגע העבירה ו/או השחרתו על ידי הפוגע, וחרדה מפני חשיפת הדברים מול הסביבה הקרובה ותגובתה לכך". כשמדובר בנפגעים מקהילות סגורות, המצב לעיתים קשה אף יותר.
כיצד מחשבים את תקופת ההתיישנות?
בהנחיות הפרקליטות לתובעים נקבע כלל ייחודי לגבי תחילת "מרוץ ההתיישנות" בנוגע לעבירות מין מסוימות, ומחריג אותן מהכלל הקבוע שלפיו הספירה מתחילה מיום ביצוע העבירה. לפי החוק, תקופת ההתיישנות בעבירות מין שבוצעו בקטינים תחל רק בהגיעו של הקטין לגיל 18 ותסתיים בהגיעו לגיל 28.
יחד עם זאת, בעקבות פסיקה של בג"ץ ב-2019 במקרה של אישה שנפגעה לכאורה על ידי רופא מלווה בעת היותה תלמידה, נקבע רף שבמסגרתו יוכל הקורבן להגיש את התלונה נגדו עד גיל 38. תביעה אזרחית יוכל הקטין להגיש עד הגיעו לגיל 35. עם זאת, יצוין כי חלוף הזמן יוצר בעייתיות אצל הפרקליטות בכל מה שקשור לאיסוף ראיות על מעשים שבוצעו לפני שנים רבות.
הפרקליטות מבהירה בהנחיה כי חלוף הזמן הוא נסיבה רבת משמעות בבואה של התביעה לשקול העמדה לדין של אדם, הן במישור הראייתי והן במישור העניין הציבורי. לעיתים, האדם שעומד לדין כבר "אינו אותו אדם" שביצע את המעשים, וזוהי נסיבה שלא ניתן להתעלם ממנה. ואולם, בכנסת הוכרע כי בדרך כלל, המשקל שיש לתת לחלוף הזמן בעבירות המין הנדונות הוא פחות ערך מאשר האינטרס הציבורי שבמיצוי הדין בעבירות אלה.
הקושי הראייתי
גם כשברור שמוצדק לפתוח בחקירה ולהגיש כתב אישום, הפרקליטות מודעת לבעיות הקשות בניהול ההליך המשפטי דווקא בגלל "מתיחת" תקופת ההתיישנות. בהנחיות הפרקליטות בקשר לשיקולי ההעמדה לדין נאמר שחלוף זמן רב מעת ביצוע העבירה הוא נתון שיש לתת לו משמעות גם מנקודת מבט שעניינה בנאשם.
בפרקליטות מכירים בכך שבחלוף זמן רב, ובפרט בחלוף עשורים מעת ביצוע העבירה, נפגעת יכולתו של הנאשם להתגונן במשפטו. בנוסף, קיימת תפישה חברתית/ערכית כללית שתקפה ביחס לכל העבירות הפליליות, ולפיה ההצדקה למיצוי הדין עם אדם על עבירה שביצע פוחתת בחלוף שנים רבות מעת ביצוע העבירה.
בשל כל אלו, המשפט הפלילי מייחס משמעות רבה לחלוף הזמן בהיבטים רבים ומגוונים כדוגמת קביעת תקופת התיישנות חלוטה לרוב רובן של העבירות הפליליות, הטלת חובה לקבל את אישורו של גורם תביעתי בכיר להגשת כתב אישום במקרים מסוימים, מחיקת הרישום הפלילי עם חלוף הזמן ועוד.
שיקולי התובע שמחליט לבחון את העניין הציבורי ולהעמיד לדין בגין עבירות מין כוללים את חומרת המעשה, סוג ועוצמת הפגיעה שנגרמה לנפגע העבירה ובכללם פגיעה נפשית, ריבוי מעשים, תדירותן ומשכן, תיקים דומים פתוחים או סגורים נגד החשוד, ריבוי נפגעי העבירה, הקשר של העבריין לקורבן, גיל הנפגע בעת ביצוע המעשים ופער הגילים בין העבריין לנפגע העבירה.
2 צפייה בגלריה
משי זהב לצד שר החינוך גלנט בעת שקיבל את ההודעה על זכייתו בפרס ישראל
(צילום: עודד קרני, לע״מ)
עמותת "מגן" סייעה לתחקיר שפורסם בהארץ על אודות העדויות נגד משי זהב. "אני מאוד שמחה שזה סוף סוף יצא החוצה", אמרה לאולפן ynet סמנכ"לית העמותה רחלי גוטליב רושגולד. "אנחנו כבר כמה שנים מקבלים את העדויות האלה, וחשוב להסביר ולהגיד שרוב הפגיעות המיניות מתרחשות לא על ידי איזושהי מפלצת שמגיחה בשתיים בלילה עם זוג קרניים.
"מדובר באנשים שיכולים להיות מקסימים ומדהימים, כמו במקרה הזה שמדובר באמת בבן אדם שגם עושה המון טוב. לצד זה שהוא עושה המון טוב, יש בו צדדים מאוד אפלים. לכן, כל כך חשוב לדבר על זה ולהבין את התופעה הזאת של פגיעות מיניות, שבאמת יכולה להתרחש על ידי אנשים שלא היינו יכולים להעלות על דעתנו".
בהתייחסה לעדויות הנוספות נגד משי זהב אמרה גוטליב רושגולד כי "מיום חמישי, מעת פרסום התחקיר החשוב, קיבלתי עוד עדויות של אנשים שנפגעו. יש לנו כבר שש עדויות נוספות. לצערי, על רובן יש התיישנות ובאמת מדובר בנפגעות שמאוד מטולטלות, מאוד קשה להן. זה סוד שהן נשאו איתן הרבה שנים ובאמת הפרסום הזה נתן להן כוח.
"מדובר בדפוס פעולה קבוע, מדובר במעשים קשים. אני שמחה שהוא ויתר על פרס ישראל, שמחה שהוא פרש מזק"א ואני באמת מקווה שבמקום ההודעה שמכחישה את המעשים - הוא ייקח אחריות על המעשים שלו. מדובר פה בהיקפים גדולים יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין".
- משי זהב טוען שמנסים להפיל אותו.
"חשוב להגיד שעל התחקיר אנחנו עובדים הרבה לפני שהוכרז על פרס ישראל. זה לא תחקיר שמרימים בשבועיים, זה תחקיר שעמלים עליו חודשים רבים. היינו שמחים אם יהודה משי זהב לא היה פוגע ולא היו נגדו עדויות. אני רוצה לנצל את הבמה החשובה שלכם ולהגיד משהו. כל אימא ואבא שרואים את הידיעה הזאת וכואבת להם הבטן, מבינים שפגיעות מיניות יכולות להתרחש על ידי כל אחד.
"אנחנו מעבירים סדנאות ללא תשלום ונותנים כלים להורים איך לשמור על הילדים, איך לזהות נורות אזהרה, איך לדבר עם הילדים על הנושא הזה, איך מגיבים לילד שבא לספר דבר כזה. כל ילד שעובר פגיעה מינית רוצה עזרה, הוא רוצה לשתף את אימא אבל הוא מאוד מפחד. הוא מפחד שהיא תכעס, הוא מפחד שהיא לא תאמין. זה ממש חשוב לנו שאת כל הזעזוע הזה ניקח למקום טוב של ריפוי ותיקון".
בדיקת העדויות
חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בלהב 433 אמורים להתחיל לבדוק היום את העדויות שפורסמו נגד משי זהב. ראש אגף החקירות, ניצב יגאל בן שלום, קיים בסוף השבוע התייעצויות בנושא. מטרת הבדיקה היא לקבוע אם יש בסיס לפתיחת חקירה באזהרה נגד משי זהב.
לפי הנטען בעדויות, משי זהב תקף לכאורה מינית ילדים, נערים, נערות ונשים. עוד נטען כי בשכונות החרדיות של ירושלים ידעו רבים על מעשיו. לפי העדויות, במשך עשרות שנים - החל משנות ה-80 - ניצל משי זהב את מעמדו, כוחו, כספו ואפילו את הארגון שבראשו הוא עומד כדי לתקוף את קורבנותיו.
במכתב למתנדבי זק"א הודיע משי זהב כי הוא מוותר על תפקידו בארגון ועל פרס ישראל, אך סירב לקח אחריות על המעשים שמיוחסים לו. "קמו זדים והעלילו עלי עלילה, אבל אני לא עומד לבדי", אמר. "ארגון שלם שפרץ את החומות והקים גשרים ולימד כבוד ואהבה בין המגזרים והעדות עומד על כף המאזניים".
משי זהב ציין עוד: "מתוך דאגה לארגון הקדוש אותו בניתי בשתי הידיים והכרה עמוקה בחיוניותו למרקם החיים בארץ, אני מסיק את המסקנה המתבקשת מתוך הסערה הגדולה, גם כשעלילות אלו אינן מבוססות ונחזות יותר כרכילות וסגירת חשבונות מולי. כצעד ראשון אני מבקש לוותר על הכבוד שהוענק לי עם החלטה להעניק לי את פרס ישראל לאות הוקרה על פועלי בארגון שאינו אלא אות כבוד עד לאחרון המתנדבים. שנית, הסיטואציה אליה נקלעתי מחייבת אותי בכורח הנסיבות ליטול פסק זמן מתפקידי בארגון עד להסרת העננה".
