הלווייתה של רות דיין בנהלל
(צילום: שמיר אלבז)
קרוביה של רות דיין, הפעילה החברתית ומייסדת "וראייטי ישראל" ורשת האופנה "משכית", התכנסו היום בצהריים (יום ראשון) במושב נהלל וליוו אותה באופן מצומצם בדרכה האחרונה, חודש לפני יום הולדתה ה-104. דיין, אשתו הראשונה של הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה דיין ואמה של חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, נטמנה בין קבריהם של בניה אסי ואהוד, ומטרים ספורים מקברו של משה דיין. רות דיין הלכה לעולמה בין חמישי לשישי בביתה שבצפון תל אביב.
מיכל יופה ויצמן, בתה של ראומה ויצמן אחייניתה של רות דיין, ספדה לה: "אמא שלי ראומה, האחות הקטנה של רות, מסרה בידיי מילות פרידה אלו: 'רות אחותי היקרה, כאשר מלאו לך 100 שנות חיים, ביקשתי לברכך כאחותך הקטנה, אחותי רות היית לי אם ואחות - הורינו עבדו קשה כדי לקיים אותנו ולהעניק לנו חינוך וערכים. במהלך כל ילדותי הייתי צמודה אליך. שמעתי בקולך ובקולו של משה... הגיעה העת למנוחתך מכאבים, בין שני בנייך. חזרת לנהלל, שם התאהבת, הקמת משפחה, ונשארת קשורה למקום ולתושביו ולבני משפחת דיין כולה. באהבה ובכאב אחותך הקטנה ראומה".
נכדה של רות, איש התקשורת ליאור דיין, סיפר: "כשהייתי צעיר יותר גרתי אצל סבתי במשך שנה, ובשש בבוקר היה טקס, היא יושבת כבר מאופרת עם שמלה, רשת ב' פתוחה, 'הארץ' פתוח ומהדורה בטלוויזיה - חמ"ל אקטואליה שלם. היה יום אחד שבו ראיתי שקורה משהו מעבר, טלפונים וכו'. שאלתי אותה 'סבתא מה העניין?', אמרה לי שיש ילדים מהרשות הפלסטינית שלא ראו מעולם את הים ושהיא חייבת לעזור להם לראות את הים. באותו ערב כבר סידרה להם מעבר ולמחרת הגיעו אוטובוסים מהרשות עם ילדים בני 11 שמעולם לא ראו את הים".
דיין הוסיף: "כעבור זמן מה לי נולד ילד, וכששואלים אותי אנשים שאין להם ילדים מה ההבדל בין אם יש לך ילד או אין, אני שואל אותם - לכם יצא פעם להראות למישהו את הים? להכיר לו את הים? ובמובן הזה, סבתא הכירה את הים לכל כך הרבה ילדים שלא יכלו לדעת את הים והייתה ההורה של כל כך הרבה. בנימה אישית אני שמח שהיא פה בין שני בניה, ואני בטוח שאבא שלי מאוד התגעגע לראות אותה, בסך הכול הם היו הולכים כל יום לקופת חולים כללית יד ביד".
שרון טל, שהכירה את דיין כשהקימה מחדש את רשת האופנה "משכית" אותה הקימה דיין, סיפרה: "רותי החברה הכי מבוגרת והכי צעירה שהייתה לי. כשביקשתי להיפגש איתה, רות הייתה כמו רות, מסבירת פנים ונעימה אבל עסוקה ואמרה שתשמח להיפגש עוד שבועיים - אז הבנתי שממש לא מדובר בפנסיונרית מן המניין. אני מרגישה ברת מזל על הזכות שהייתה לי ללמוד ממך על הדברים החשובים בחיים . לרוב כשהייתי באה אלייך הייתי באה עם חבר או חברה שבאו לשתות תה, תמיד ראית את האדם לפני הכל, נגעת בכל מי שפגשת, כל אחד היה סיפור חיים מרתק לתפיסתך , כך יצרת לעצמך את פסיפס חייך - הפסיפס של ישראל".
טל סיפרה עוד: "לשבוע האופנה במוסקבה טסנו במיוחד כדי לקיים תצוגת אופנה חגיגית. אחרי יומיים קשים של טיסות, ראיונות לתקשורת ואטרקציות, הגיעה התצוגה , סיימנו אותה עם הלשון בחוץ בעשר בלילה, אמרת לי שצריך ללכת, אמרתי לך שברור ושאלווה אותך לדרך. אמרת לי 'מה פתאום לחדר אני רוצה לחגוג'. מצאנו את עצמנו במונית למסיבה במועדון לילה במוסקבה כשאת סוחבת את כל המשלחת אחרייך, כולל שגרירת ישראל במוסקבה, ואת על רחבת הריקודים כאילו אין מחר. לא אשכח שבהיתי בך בהערצה על הכוח והאנרגיה לטרוף את החיים".
בין ההספדים שהושמעו בהלוויה, נוגנו גם שירים שרות אהבה, "החיטה צומחת שוב" ו-"ואולי לא היו הדברים מעולם", שכתבה רחל המשוררת. בין הזרים שהונחו על קברה של דיין, היה גם אחד שנשלח מסוהא ערפאת, אלמנתו של יאסר ערפאת ומבתה.
נכדתה של דיין, רחלי שיאון, סיפרה בשיחה עם ynet כי סבתה הייתה "אגדה עד ליום מותה". היא ציינה כי דיין "הלכה בדרך שהיא רצתה ללכת, בשקט, בבית ועם רצון לסיים בתחושה שזה הספיק. היא הלכה כמו מלכה. המורשת שלה זה משהו שטבוע בתוכנו, בכל אחד מהנכדים, כל כך עמוק - שאנחנו לא באמת נפרדים ממנה. זה חלק מה-DNA שלנו".
במשך עשרות שנים פעלה דיין במסגרת ארגונים למען עולים חדשים, חולים ופעלה למען דו-קיום בין ערבים ליהודים. בשנת 2010 קיבלה דיין אות מפעל חיים מהאקדמיה לעיצוב בצלאל, בשל תרומתה לחברה ולענף העיצוב הישראלי. משנת 1977 שובצה ברשימות שמאל שונות לכנסת במקומות סמליים. בבחירות האחרונות לכנסת ה-23, הוצבה במקום ה-108 ברשימת העבודה-גשר-מרצ, כאשר בתה יעל מוצבת במקום ה-107 ברשימה.
