הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים פינה את מקומו לתסכול ממלחמת ההתשה ומהיעדר הכרעה או הסדר מדיני מול מדינות ערב. בבחירות 1969 הופיע במפה הפוליטית הדיון על עתיד יהודה ושומרון, וגם האיחוד הגדול של מפלגות השמאל – "המערך" הפציע לראשונה. ynet והספרייה הלאומית ממשיכים במסע ההיסטורי בין מערכות הבחירות בישראל.
- כל העדכונים על בחירות 2021 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
מערכת הבחירות לכנסת השביעית הביאה לראשונה לחיינו את "המערך". מפלגת השלטון "העבודה", שהורכבה ממפא"י ואחדות העבודה, התאחדה בבחירות יחד עם מפ"ם ורפ"י לכדי רשימה אחת מאוחדת.
הרשימה המשותפת איחדה את כל מפלגות הפועלים הציוניות במדינה וקיבלה מספר שיא של מנדטים בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל – 56 מושבים. אבל לאמיתו של דבר, המפלגות שנכללו במערך איבדו שבעה מושבים בהשוואה לכוחן המשותף בבחירות שנערכו קודם לכן ב-1965.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה עתיד השטחים ביהודה ושומרון עלה לדיון במערכת הבחירות. אל המערכת הפוליטית התווספו מפלגות חדשות שנשאו את הדרישה לשלום עם הפלסטינים ולהחזרת השטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים.
אבל בשטח עצמו, ביהודה ושומרון וברצועת עזה, היה שקט יחסית, תודות לשיפור הניכר במצב הכלכלי של תושבי האזור עם פתיחת אפשרויות המסחר והתעסוקה בישראל.
יוזמות מדיניות מצד ארצות הברית וארצות המערב האחרות, שביקשו להביא לנסיגה של ישראל מיהודה ושומרון ולראשיתם של הסדרים מדיניים לא זכו לתמיכה רחבה בישראל. גם לא הורגשה במדינה דחיפות מעשית ומידית לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ראש הממשלה גולדה מאיר נקטה קו מדיני תקיף ובלתי-מתפשר מתוך תפיסה שלפיה אין בצד הערבי בן שיח שאפשר להגיע איתו להסכמים. פיגועי הטרור הפלסטיני שהיכה בישראל ובמוסדות ישראלים ברחבי העולם רק חיזק אצלה את התחושה הזו.
גולדה לא גילתה אמון כלפי הפלסטינים, ושללה את עצם קיומו של עם כזה. בין היתר טענה "כשאני עליתי לארץ לא היה דבר כזה 'עם פלסטינאי'", וכן "כולנו פלשתינאים, רוצים הוכחה? עדיין יש לי את הדרכון הישן".
ערב הבחירות היא התראיינה באנגלית והייתה נחרצת בנושא: "לא היה דבר כזה פלסטינים. מתי לאורך ההיסטוריה חי עם פלסטיני עצמאי בארצו פלסטין? לפני מלחמת העולם הראשונה האזור הזה נקרא דרום סוריה וכלל את כל ירדן. זה לא שהיה בעבר עם פלסטיני שחי בפלסטין והחשיב את עצמו לעם פלסטיני, ואנחנו באנו, העפנו אותם החוצה ולקחנו את ארצם. הם מעולם לא היו עם".
הדיווחים ב"ידיעות אחרונות" מאותם הימים מציירים מערכת בחירות רגועה, שגם זכתה לאדישות בקרב חלק מהבוחרים. "על אף העובדה שרבים בציבור, בפרט בקרב ציבור הבוחרים הצעירים, מתייחסים בזלזול למפלגות ולסיסמאותיהן הנדושות ונטולות כיסוי של ממש במציאות, יש לקוות שאחוז המשתתפים בבחירות לא ייפול מהאחוז המקובל בישראל", נכתב.
העובדה שהבחירות נערכו בזמן שבגבולות ישראל נלחמו חיילי צה"ל במלחמת ההתשה דרשה שינויים בכוח האדם שמלווה את הבחירות. במקום שהקלפיות יאובטחו על ידי אנשי משמר הגבול, המשטרה הקצתה אלפי שוטרים שיסיירו בין הקלפיות וישגיחו על הסדר.
בשעתיים הראשונות לאחר פתיחת הקלפיות דיווחו כתבי ידיעות אחרונות על אווירה רגועה ושקטה מדי. "הבוחרים בבירה החליטו כנראה לנצל את יום השבתון ליום מנוחה", נכתב. "בעת סגירת הגיליון לא נראה תנועה של מצביעים ערבים. נטורי קרתא פרסמו מודעה שלפיה עצם ההשתתפות בבחירות היא פעולת מרד נגד הקב"ה".
בחיפה דיווחו בתחילה על עיר שוממה, ורק לאחר כמה שעות ניכרה התאוששות בתנועת המצביעים. מנגד, אחד מחברי ועדת הקלפי בשכונת התקווה בתל אביב סיפר: "אם הלחץ ימשיך נוכל לסיים את ההצבעה בעשר בבוקר".
בכירי המדינה התייצבו בשעות הבוקר בקלפיות השונות ברחבי הארץ כדי למלא את חובתם האזרחית. נשיא המדינה זלמן שז"ר הצביע ב-07:30 בבוקר בקלפי הסמוכה למשכן הנשיא, ראש הממשלה גולדה מאיר עמדה בתור לקלפי בסביבות השעה 09:00, ואילו שר הביטחון משה דיין הצביע ב-07:00 בקלפי בשכונת צהלה בתל אביב.
כל בעלי זכות ההצבעה ברצועת עזה, אנשי הממשל הצבאי, אזרחים, שוטרים, ועובדי מכס, הצביעו באמצעות הקלפיות הצבאיות כאילו היו חיילים.
חברי ועדת הקלפי בעכו הופתעו לגלות בבוקר יום הבחירות כי כל פתקי ההצבעה שקיבלו רטובים ואינם כשירים לשימוש.
חברי ועדת קלפי צבאית טעמו לכמה רגעים את שדה הקרב לאחר שנורתה עליהם אש ממצרים. "חברי הוועדה מצאו מחסה עד שתמה האש המצרית, ורק לאחר מכן המשיכו בדרכם למעוז הבא".
בתל אביב נדרש אחד החוקרים הוותיקים של המשטרה להשתמש בידע המקצועי שלו כדי לסייע לקיום הבחירות. יו"ר ועדת הקלפי בשכונת התקווה לא הצליח לפתוח את ארגז הקלפי כדי לבדוק את תוכנו ולהתחיל בהצבעה. לעזרתו נחלץ רב-סמל מנחם כרמלי שפרץ את הארגז והקלפי נפתחה באיחור קל בלבד.
והיו גם עימותים מחוץ לקלפי. בהרצליה התפתחה מהומה קצרה לאחר שתומך המערך "ניסה להסביר לאוהד גח"ל כי אין צורך להתפרע ליד הקלפי". אותו אוהד נגח בשיניו של איש המערך ושבר שתיים מהן. המשטרה עצרה את התוקף, אך שחררה אותו לאחר כמה זמן.
16 מפלגות התמודדו בבחירות לכנסת השביעית, כשמתוכן 13 הצליחו לעבור את אחוז החסימה ולקבל ייצוג בכנסת. המערך קיבלה מספר חסר תקדים של 56 מנדטים, גח"ל קיבלה 26 מנדטים, והמפד"ל קיבלה 12 מנדטים.
הבחירות לא הביאו לשינוי משמעותי במפה הפוליטית של ישראל. הקואליציה שהוקמה לאחר הבחירות הייתה המשכה של ממשלת הליכוד הלאומי שהוקמה ערב מלחמת ששת הימים. גולדה מאיר נותרה בראשות הממשלה ומשה דיין נשאר במשרד הביטחון.
יחד עם המערך היו חברות בקואליציה גח"ל, המפד"ל והליברלים העצמאיים. בסך הכל הייתה לקואליציה תמיכה של 102 חברי כנסת, ובכל זאת בממשלה כיהנו רק 24 שרים.
באוגוסט 1970 פרשו מהממשלה שרי גח"ל בעקבות ניהול שיחות בין ישראל למצרים בנוגע להפסקת אש. למרות הפרישה, הממשלה נותרה יציבה.
