ב-1984 הוקמה לראשונה ממשלת אחדות רוטציונית בין הליכוד בראשות יצחק שמיר לבין המערך בראשות שמעון פרס. במשא ומתן על הקמת הממשלה שני הצדדים רצו להיות ראשונים, ופרס זכה. בבחירות שלאחר מכן, ב-1988, ניצח הליכוד. לשמיר, כמנצח, היה מרחב תמרון בין ממשלת "ימין על מלא" להקמת ממשלת אחדות לא רוטציונית, והוא בחר באחדות. יש מגוון הסברים לניצחונו אז של הליכוד, אך אחד מהם הוא ששמיר התמודד מעמדת ראש הממשלה. מכאן שהיותו השני ברוטציה שיחקה לטובתו, ולבטח לא הזיקה לו.
במקרה של רוטציה יש יתרון דווקא לראש הממשלה השני: כי הוא יתמודד בבחירות הבאות כראש הממשלה. הפארסה של ממשלת האחדות הרוטציונית האחרונה, בין בנימין נתניהו לבני גנץ, היא מקרה ייחודי, תוצאה ישירה של אופיו של נתניהו, שחתם על ההסכם מתוך כוונה להפר אותו וכך נהג מיומה הראשון של הממשלה. כל מנהיג אחר זולת נתניהו שהיה חותם על הסכם רוטציה היה נוהג כפרס ומכבד את ההסכם.
על פי הפרסומים בתקשורת – שאינם בהכרח מדויקים, כיוון שערפל הקרב הקואליציוני הוא שעתם הגדולה של הספינים, הדיסאינפורמציות וההרדמות – עיקר המחלוקת בין יאיר לפיד לבין נפתלי בנט הוא סביב השאלה מי יהיה הראשון ברוטציה ביניהם. יהיה זה רציונלי יותר אם כל אחד מהם יאמר לחברו: תפאדל, היכנס אתה ראשון.
נכון להתלכד אחרי המועמד שמפלגתו היא הגדולה ביותר בגוש, כלומר לפיד. אולם במציאות הפוליטית מה שצריך לעמוד לנגד עיניהם של מנהיגי הגוש הוא היכולת לגבש קואליציה שתחליף את נתניהו
אך למעשה, עצם רעיון הרוטציה בעייתי. היא פוגעת ביציבות השלטונית. נכון שיהיה ראש ממשלה אחד שיכהן ארבע שנים. רוטציה היא הפתרון הנכון רק במקרה של תיקו בין שני הגושים הגדולים, כשאין לאף צד יכולת להרכיב ממשלה ולכן שני הצדדים מקימים ממשלה ומחלקים ביניהם את הקדנציה. מצב שבו שני גושים מתחרים ביניהם ובתוך אחד הגושים נעשית רוטציה הוא אבסורד: מן הראוי שכל הגוש יתלכד סביב מועמד.
סביב מי? נכון להתלכד אחרי המועמד שמפלגתו היא הגדולה ביותר בגוש, כלומר לפיד, שמפלגתו גדולה יותר מפי שניים יותר מכל מפלגה אחרת בגוש. אולם במציאות הפוליטית מה שצריך לעמוד לנגד עיניהם של מנהיגי הגוש הוא היכולת לגבש קואליציה שתחליף את נתניהו. כנראה אין ללפיד יכולת כזאת. ראשית, כי בנט הצהיר לפני הבחירות שלא ישתתף בממשלה תחת לפיד. נראה שמה שיוריד אותו מהעץ ויאפשר את תמיכת בוחריו בהחלפת השלטון הוא ראשות הממשלה, ולו ברוטציה.
אורי הייטנראביהו שפיראשנית, בנט יכול להקים ממשלה עם החרדים. תנאי הכרחי לממשלה חלופית הוא השתתפות החרדים בה. בלעדיהם לא יהיה רוב, כי אין מצב שתקווה חדשה וימינה יסכימו לממשלה שתלויה ברשימות אנטי-ישראליות. אין סיכוי שהחרדים יסכימו לשבת תחת לפיד. לעומת זאת, יש סיכוי שיישבו תחת בנט, כשיבינו שאין לנתניהו אופציה להקים ממשלה וכדי להימנע מסיבוב חמישי, לבטח אחרי שנתניהו פגע ביהדות התורה כאשר פעל להעברת מצביעים ממנה לבצלאל סמוטריץ'. לכן, אף שעקרונית לפיד הוא שצריך להקים את ממשלת השינוי, מעשית כנראה רק בנט יכול.
יהיה מי שיהיה מועמד הגוש, יהיה עליו לנסות, בראש ובראשונה, להקים ממשלת אחדות לאומית עם הליכוד. ברור שברוטציה כזאת הראשון צריך להיות מועמד הגוש, כי אם נתניהו יהיה ראשון לא תהיה רוטציה. השאלה היא אם נתניהו יהיה השני ברוטציה או מנהיג אחר של הליכוד תלויה בתוצאות משפטו של ראש הממשלה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
