בלי מיגון ובלי שכר מספק, צבא של עובדות בריאות בהודו מתמודד עם תושבים חשדניים וזועמים ועובר מדלת לדלת בחיפוש אחר חולי קורונה בקהילות העניות הרבות של מדינת הענק.
משבר הקורונה – עוד מהעולם:
10 מיליון כבר נדבקו בעולם. סיקור באולפן ynet
(צילום: שחר גולדשטיין)
כמיליון עובדות בריאות קהילתיות, המוכרות בהודו בראשי התיבות באנגלית ASHA (קיצור של Accredited Social Health Activist), מסתובבות בימי שגרה בערים ובכפרים ומעניקות שירותי בריאות בסיסיים כמו חיסונים או יילוד תינוקות.
כעת, כאשר מספר הנדבקים המאומתים בהודו מזנק ועומד כבר על יותר מחצי מיליון – רק היום (ב') דיווחה הודו על שיא יומי חדש של כמעט 20,000 נדבקים חדשים – הנשים הללו מוצאות עצמן בחזית המאבק בנגיף: הן מזהות חולים פוטנציאלים ומדריכות את התושבים, בתקווה להאט את התפשטות הנגיף.
לפחד לדפוק על הדלת
אולם עובדות הבריאות חוששות כעת לבריאותן, ומספרות לכתבי סוכנות הידיעות הצרפתית AFP כי אין להן ציוד מגן, מלבד צעיפים וכיסויי ראש. הן מעידות גם כי הן סובלות לעתים קרובות ממתקפות פיזיות של תושבים שזועמים על התנהלות הממשלה במשבר – במדינה שחווה את אחת ההתפרצויות הקשות בעולם.
"אני משמשת כעובדת ASHA כבר 14 שנה ומעולם לא פחדתי כל כך לדפוק על דלת בידיים חשופות", אמרה אלקה, שביקשה לשמור על שם משפחתה חסוי. "אין לנו כפפות, אין לנו אפילו מסכות".
אלקה ועמיתותיה מבקרות בבתים ומבקשות מיושביהם למלא שאלון על תסמיני קורונה שמהם אולי הם סובלים, ועל מסעות שעשו לאחרונה. הן פוגשות רבים ממיליוני העובדים-המהגרים שנותרו חסרי כל בחודשים האחרונים, לאחר שאיבדו את עבודותיהם בשל הסגר הנרחב שהטילה הממשלה במרץ.
אם מישהו נראה להן נשא או חולה פוטנציאלי, הן מדווחות עליו לרשויות. חלקן הותקפו פיזית על ידי תושבים בכפרים, שחוששים כי הן מביאות עמן את הנגיף או שהן מרגלות מטעם הממשלה.
בונוס קורונה של 13 דולר
כשדפקו על דלתות בכפר במדינת המחוז הצפונית אוטר פרדש, אלקה ושתיים מעמיתותיה זוהו על-ידי שמונה גברים שהקיפו אותן וצעקו עליהן תוך שהם מוחים על מחסור במזון בסיסי וציוד מגן. אלקה מספרת כי עמדה על שלה, ואמרה להם: "אפילו לנו אין ציוד ותבואה. איפה נשיג כאלה בשבילכם?".
הטרדות מסוג כזה ניתן לסבול, אומרת אלקה, אך לא מתקפות של ממש. "לאחרונה כמה מקומיים קרעו את הבגדים של אחת הנשים בזמן עבודתה".
אנאנט בהאן, מומחה הודי מוכר בתחום בריאות הציבור, מציין כי בעקבות הקושי של הרשויות לאתר אנשים שהיו במגע קרוב לחולי קורונה, נשות ה-ASHA מהוות "מרכיב חיוני" במאבק של הודו בקורונה. לדבריו, הנשים הללו מכירות היטב את הקהילות המקומיות שבהן הן פועלות. אך עבודתן קשה והן לא מתוגמלות מספיק, למרות בונוס של 1,000 רופי (כ-13 דולר) שהוענק להן בתקופת הקורונה.
חור בתקציב ודבק מקמח
אלקה מפרנסת את בעלה – שמתנגד לעבודתה ואף משתמש לעתים בכינויי גנאי כלפיה – ואת שלושת ילדיהם, עם משכורת חודשית של 6,000 רופי (כ-80 דולר).
אולם היא צריכה לשלם בעצמה על הנסיעות שלה אל הקהילות שבהן היא תומכת ובחזרה לביתה. לעתים היא נאלצת ללכת ברגל בגלל שנגמר לה הכסף או שההגבלות שהוטלו בגלל המגפה מונעים ממנה להשתמש בתחבורה הציבורית.
אלקה והנשות האחרות שעובדות עמה מספרות כי פיתחו קשרי אחווה שרק מתחזקים עם הזמן. "המפקחים שלנו נותנים לנו פקודות בטלפון מהמשרדים שלהם או מהבית. אנחנו מקריבות את חיי המשפחות שלנו ולוקחות סיכונים יום-יום כדי לחנך ולעזור לאנשים", אומרת אלקה. "אנחנו הגיבורות".
באותו ביקור בכפר באוטר פרדש, כפר בשם בהאדארפור, אלקה השתמשה בדבק שיוצר מקמח כדי להדביק פוסטר מחוץ לאחד הבתים, שבו הסבר על החשיבות של שטיפת ידיים ואמצעי זהירות אחרים מפני הנגיף. "הדבק על הפוסטר לא חזק מספיק", אמרה. "אבל אם אני צריכה להוציא אפילו רופי אחד מהמשכורת שלי בשביל דבק, זה חור עצום בתקציב שלי".
לדבריה, הקריאות שלה ושל עמיתותיה לאנשים לעטות מסכות ולבודד את עצמם אם פיתחו תסמינים לא תמיד נופלות על אוזניים קשובות, במיוחד בקהילות עניות שבהן רבים הם עובדים קשי יום. "אם אשאר בבית תבטיחי שהילדים שלי לא ימותו מרעב", דרש תושב מאחת מעובדות הבריאות, במהלך ביקור שאליו התלווה צוות של AFP.
אלקה אומרת כי לא קל לגרום לאנשים לשמוע בעצותיהן. "אנשים מתקשים להאכיל את המשפחות שלהם. מה אנחנו יכולות לעשות?".
