6,011 מתים מקורונה היו אמש (יום א') לפי הספירה הרשמית של משרד הבריאות. בניגוד לתחושת העליצות ששוטפת את כולנו, ישראל עדיין חווה התפרצות. היא מוגבלת ומתוחמת בשל החיסונים; היא גם דועכת. אבל היא כאן, ואיתה הכישלונות כולם של שתי הממשלות האחרונות.
עוד לפני שנספור אותם, נגיד מה נעשה כאן היטב, וטוב יותר מאשר בעולם: מערך בדיקות אימתני שכנראה הציל חיים רבים וחסך ממון רב למשק; והסתערות על החיסונים כך שישראל תהפוך למדינה המחוסנת בעולם באורח יחסי. שני המרכיבים האלה מנעו מישראל טרגדיה גדולה בהרבה.
אפשר לתת את הקרדיט עליהם למערכת בריאות מצוינת, לכוח אלתור יוצא דופן וכמובן גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שזיהה את איום הקורונה מוקדם ממנהיגים אחרים. לנתניהו ראוי לתת את הקרדיט על ההצלחות שהיו, משום שכראשן של שתי הממשלות הוא אחראי גם לכשלים ולתוצאה הסופית במספר המתים.
בתמצית, התוצאה היא שבמדינה צעירה מאוד, הצעירה במערב המתועש, עם מערכת בריאות יוצאת מהכלל והיערכות לשעת חירום, אירעה התפרצות נרחבת שהובילה לתמותת-יתר. כן, ישראל היא מדינה צפופה מאוד עם אוכלוסיות עניות, אך במקביל לכך הופעלו בה אמצעים חריפים לדיכוי המגפה, כולל הפחתת מספר ימי הלימודים בבתי הספר לאחד הנמוכים בעולם.
חוסר המקצועיות הוביל גם לעיוורון הגמור לגבי נתב"ג, אחד הכשלים הגדולים של ממשלת נתניהו. בשעה שישראלים התבקשו להציג ברואנדה ובסיישל בדיקה שלילית, הם יכולים היו להיכנס לארץ ללא בדיקה
בתמותה למיליון מצבה של ישראל לא טוב - לא מזעזע כמו בריטניה או צ'כיה, אבל גם לא מעורר קנאה כמו דנמרק, נניח. ו"לא טוב" היה בדיוק הביטוי שבו השתמש א', סגן ראש המוסד, כדי לתאר את הניהול של נתניהו שחווה וראה. הוא דיבר על הגרעין בעיקר אבל התייחס גם לקורונה. בסופו של דבר, הוא זה שבנה את תוכנית המוסד ומערכת הביטחון להתמודדות עם הנגיף כבר בחודש מרץ לפני שנה; ראש הממשלה גנז את התוכנית מיד כאשר הוצגה לו, ובמיוחד הפריע לו הסעיף הראשון - מינוי פרויקטור לניהול האירוע. "אני מנהל את זה", אמר נתניהו לראש המוסד יוסי כהן בנזיפה. ייקחו חודשים עד שנתניהו יתעשת ויבין את המובן מאליו: שמישהו צריך לנהל טקטית את אחד האירועים הקשים שישראל חוותה מעודה.
זו הייתה רק ההתחלה. הכשלים של שתי הממשלות היו מגוונים, ובדרך כלל הקו המקשר היה חוסר מקצועיות, פוליטיזציה ושאננות בתוך המשבר. הייתה זו השאננות שהובילה את נתניהו להציע לציבור ללכת "לעשות חיים", ולאפשר לממשלתו לפתוח את אולמות האירועים ללא בקרה. הייתה זו השאננות שהובילה את בכירי קבינט הקורונה להבטיח שישראל תיאבק בגל השני ללא סגר ותהיה "המדינה הראשונה בעולם" שתצא מהקורונה ללא סגרים.
שאננות ופופוליזם חלחלו לכלי התקשורת, שללא הרף הלמו בציבור עם מסרים סותרים של מומחים שהתבררו כאנטי-מומחים: הם סיפרו לציבור שהאירוע תם, או ש"תש כוחו" של הווירוס, שזו "שפעת", או שהמדינה הגיעה כבר לחיסון עדר (חודשים לפני החיסון הראשון). המסרים המבולבלים והמוטעים האלה נטעו חוסר אמון יוצא דופן.
לשאננות נלוותה חוסר מקצועיות. בכל פעם שהמשק נסגר, לא נערכה מערכת החינוך לחזרה מדורגת או מלאה ללימודים, והוויכוחים והריבים לגבי תקצוב, קפסולות, בדיקות, המשיכו בדרך כלל עד לרגע הראשון שבו נפתחו הכיתות - ואחריו.
חוסר המקצועיות הוביל גם לעיוורון הגמור לגבי נתב"ג, אחד הכשלים הגדולים של ממשלת נתניהו הנוכחית; ישראל הפכה לאחד המקומות המוכים בעולם בזן הבריטי, זן מידבק ואולי גם קטלני יותר של הנגיף. בשעה שישראלים התבקשו להציג ברואנדה ובסיישל בדיקה שלילית כדי לנחות שם, הם (וגם זרים) יכולים היו להיכנס לישראל ללא כל בדיקה.
(צילום: משי בן עמי)
וכמובן, הייתה הפוליטיזציה. שיטת הרמזור מיושמת, בסופו של דבר, באורח חלקי; היא מתייחסת בעיקר לבתי ספר. הדבר הנכון והיעיל לעשות היה לבצע הבדלה מוקדמת וחותכת יותר בין אזורים עם שיעורי הדבקה גבוהים ונמוכים, ולא רק בחינוך. אך לצעדים כאלה הייתה יכולה להיות משמעות רעילה מבחינת יחסי נתניהו והחרדים, ומשום כך הם הועלמו.
ואכן, המקוממת מכל מרכיבי הכישלון הייתה הפוליטיזציה. נתניהו מעולם לא נמנע מלנצל את מסיבות העיתונאים בתחילת האירוע כדי להעביר מסרים מפלגתיים; לכמחצית מהציבור היה אמון מוגבל ביותר מלכתחילה בראש ממשלה שנאשם בפלילים.
כחול לבן ובני גנץ אמרו שהם מצטרפים לממשלת "חירום קורונה" בדיוק כדי לפתור את הכשלים האלה. הם לא הציגו כל תפיסת עולם סדורה, לא ביקשו דבר שקשור בקורונה במו"מ הקואליציוני, לא לקחו את תיק הבריאות, ורק בחודש האחרון החלו מתנגחים בגישת נתניהו, ובדרך כלל רק באג'נדה פשטנית של "לפתוח".
נדב איל איילאביגיל עוזיפקידים בכירים שחוו את הדיונים עם נתניהו מתארים אדם חד באורח בלתי רגיל, בקיא, כזה שמבין לפני אחרים את איום הקורונה ואת הצורך בחיסונים ומסתער על המטרה. הם גם מתארים את נתניהו כמי שאחראי להתנהלות רשלנית, פוליטית באופן אובססיבי (כמה מילים נשפכו על ההפגנות, לדוגמה); כזה המנחה ניהול לא ממוקד שלא מצליח לייצר שיתוף פעולה אפקטיבי.
האירוע של הקורונה, נקווה כולנו, נמצא בדרך לסיום. לקוות תמיד מותר, וגם כדאי. אבל האם בממשלה הזו נערכים גם לתרחיש פחות חיובי, שידרוש פעולה נחושה ונמרצת לדיכוי התפרצות או זן חדש? אל תעצרו את נשימתכם.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
