ועדת החקירה לאסון מירון לא הייתה צריכה לקום השבוע; היא הייתה צריכה לקום כבר לפני שבעה שבועות, מיד למחרת האסון. הדוחפים להקמתה היו אמורים להיות ח"כים מהמפלגות החרדיות. גרירת הרגליים שלהם, וגרוע מכך - הניסיון למסמס את הקמת הוועדה, שיקפו שיבוש בסדרי עדיפויות, שניתן רק להצטער עליו.
אין שום אפשרות להכיל מצב שבו אסון כזה עובר מבלי שירעדו אמות הספים. אין שום אפשרות להסכים לכך שאחרי אסון כזה נדפדף הלאה בסדר היום הפוליטי. אין שום אפשרות להכיל מצב שבו דווקא מכיוונם של נציגי הציבור שהקריב את המחיר הכי כבד ובלתי נתפס אי-פעם ייצאו קולות שניתן לפרשם כהסכמה לטיוח, כנתינת יד לאי-תיקון הכשלים.
הציבור החרדי הקריב 45 קורבנות יקרים, שהותירו 61 יתומים, 19 אלמנות ומאות הורים ואחים שכולים. הם ביקשו להתפלל ולחגוג את הילולת רבי שמעון בר יוחאי, אבל הפכו לקורבנותיה של שיטת הסמוך הישראלית, שהקדישה תשומת לב נמוכה מדי לבטיחותם של חיי אדם.
ביום שישי האחרון שיגר לי עמית בתקשורת החרדית קטע מצמרר מתוך טור שפרסמתי שלוש שנים לפני האסון, במוצאי ל"ג בעומר תשע"ח, 2018: "נהדפתי בתוך נחשול אדיר של גברים וילדים שנדחסים ונרמסים בואכה שביל צר ומסוכן (...) זה היה רגע מסוכן באופן מוחשי. קריאות 'שמע ישראל' התערבבו בזעקות שבר של חרדה ממשית לבאות. היסטריה כללית שהייתה יכולה להוביל חלילה לאסון. המחשבות נדדו לעבר תסריטי אימה איומים. מכאן קריאה לאחראים: אם אינכם רוצים לנהוג בהפקרות ולסכן חיי אדם - בשנה הבאה תנו את דעתכם להסיר את הסכנה, שהרי אין סומכים על הנס. חיי אדם קודמים לכל דבר".
לא מצא חן בעיניי שמי שהגיש את ההצעה להקמת הוועדה, לצד גנץ, הוא אביגדור ליברמן. האוזניים של כולנו נשרפו כששמענו אותו קורא "להוביל את החרדים על מריצה למזבלה"
למרבה הצער, אף גורם לא הקשיב. כולם המשיכו עם שיטת הסמוך. שביל הסכנה נותר פתוח, והתוצאה המחרידה פערה פצע פתוח בלב של כולנו. איפה היו המארגנים? איפה הייתה המשטרה שחתמה על אישור האירוע בתנאים המסוכנים הללו, חרף הכתובת שהייתה על השביל? והאם אחרי האסון אפשר לסמוך על המשטרה שתחקור את עצמה, ולא תאשים את כל העולם כדי לפטור את עצמה מאחריות כמי שתפקידה לאשר או לאסור כל אירוע המוני שמתקיים במדינה?
זו בדיוק מקומה של ועדת חקירה, אשר תפקידה לקבוע נורמות וסטנדרטים חדשים שימנעו בדרך הטבע את האסון הבא. בדיוק כפי שוועדת החקירה לאסון הכרמל הובילה לשיפור מערך הכיבוי האווירי ללא הכר. את פירות השיפור ראיתי בשבועות האחרונים ממרפסת ביתי בביתר עילית, כאשר טייסות כיבוי השתלטו ביעילות מרשימה על שריפות ענק שהתפרסו על פני מאות דונמים. זה לא היה מתאפשר ללא ועדת חקירה.
זו צריכה להיות ועדה רצינית, יסודית, חפה מכל השפעה פוליטית - הן מצד הממשלה היוצאת, ולא פחות מכך גם מצד הממשלה הנכנסת. אסור לה להיות ועדת ניגוח פוליטית. אסור לה לשמש כזרוע ארוכה של הממשלה החדשה כדי להביך את הממשלה הקודמת.
מהסיבה הזו לא מצא חן בעיניי שבהחלטה על הקמת הוועדה אתמול ניתן משקל יתר ל"מעגלי קבלת ההחלטות שהובילו לאישור האירוע", ומשקל נמוך מדי לתיקון הליקויים בעתיד; לא מצא חן בעיניי שמי שהגיש את ההצעה להקמת הוועדה, לצד שר הביטחון בני גנץ, הוא לא אחר מאשר שר האוצר אביגדור ליברמן. האוזניים של כולנו נשרפו כששמענו אותו קורא "להוביל את החרדים על מריצה למזבלה" - אמירה שעד לרגע זה לא הביע עליה חרטה. קשה להשתכנע שלפוליטיקאי הציני הזה אכפת מחיי אזרחים חרדים.
אריה ארליךאם ישנם גורמים ענייניים בממשלה החדשה - הקריאה אליהם פשוטה: אל תפגעו במשפחות השכולות, אל תעשו פוליטיקה מחיי אדם. תתייחסו לנושא בחרדת קודש - לא כהזדמנות לנקמה בממשלה היוצאת.
דווקא מפני שהקמת הוועדה היא משימת קודש כל כך צודקת ונכונה - אסור לה להפוך במה לחיסולי חשבונות. הליך הקמתה ייבחן במנדט שיינתן לה לאתר כשלים, להמליץ על תיקונים ולעשות הכל באופן ענייני, כדי למנוע אסונות בעתיד. תנו לצדק להיעשות, ללא פוליטיזציה.
- אריה ארליך הוא עורך המגזין בעיתון "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
