נאום נתניהו בטקס בבית הלבן: "מכיר את מחיר המלחמה"
(צילום: תומריקו | לע"מ)
היה משהו מוזר בטקס החתימה על הסכמי השלום עם איחוד האמירויות שהתקיים אמש (יום ג') בוושינגטון. הוא לא היה דומה לטקס החתימה על הסכם השלום עם ירדן בערבה או להסכמי אוסלו שנחתמו על אותה מדשאה בבית הלבן, וגם לא היה בו שמץ של דמיון להסכם השלום עם מצרים. האירוע הזה לא היה מרגש כמו הטקסים הקודמים.
אולי זה מפני שישראל מעולם לא הייתה במצב מלחמה עם איחוד האמירויות או עם בחריין, או משום שממילא בעשרות השנים האחרונות ניהלו שתיהן רומן חשאי עם ישראל. אולי זה בגלל מגפת הקורונה שמנעה את לחיצות הידיים הסמליות והמסורתיות שמגיעות אחרי רגעי החתימה. אולי זה בגלל הליווי המוזיקלי המוזר של הטקס - תזמורת צבאית שניגנה את פסי הקול של סרטי ההרפתקאות והמדע בדיוני E.T, מלחמת הכוכבים ואינדיאנה ג'ונס. לפרקים זה נשמע מרשים. לפעמים לא.
בניגוד לטקס השלום עם ירדן, למשל, לא הושמעו ההמנונים של ארה"ב, ישראל, איחוד האמירויות ובחריין. וזאת אף שהבית הלבן ניסה לשוות לאירוע נופך ממלכתי עם מסדר כבוד ודגלים של חיילים אמריקנים.
ברגעים מסוימים, בעיקר כשמהקהל עלו השאגות והתשואות, הטקס הזכיר כנסים של המפלגה הרפובליקנית. בקהל בלט הבייס של הנשיא דונלד טראמפ, בעיקר יהודים אורתודוקסים שהיו נרגשים עד דמעות. אחד מהם אפילו הגיע עטוף בטלית. לידו עמדה דיפלומטית מאיחוד האמירויות עם חיג'אב. מזרח תיכון חדש.
מה שקצת חסר בעין היה הלבוש המסורתי של נציגי המפרציות. ציפינו שחברי המשלחות מהאמירויות ובחריין יגיעו עם חלוקי הקנדורה הלבנים שמהם משתרך "תרבושה", אבל הם בחרו להגיע בחליפות. מזל שלפחות שר החוץ של האמירויות, עבדאללה בן-זאיד, דיבר בערבית. כי עמיתו הבחרייני עבד אל-לטיף אל-זיאני בכלל נאם באנגלית.
מיד בתום הטקס התקיימה תפילת מנחה. כ-100 יהודים דתיים עמדו בריחוק חברתי והתפללו. זה היה פחות או יותר החלק היחיד באירוע בבית הלבן שבו מישהו שמר על ריחוק חברתי. מלבד זה, כולם ישבו אחד ליד השני. מחצית מהקהל עטה מסכות. לא הייתה חובה.
הבית הלבן הזמין את ראשי המפלגה הדמוקרטית אך רובם התחמקו למעט כמה חברי קונגרס בודדים. כמו בטקס החגיגי להעברת שגרירות ארה"ב לירושלים במאי 2018, הדמוקרטים נותרו חמוצים, אולי בגלל שסברו שהטקס הוא חלק מקמפיין הבחירות של טראמפ. זה לא היה רחוק מהאמת: כבר בהצהרה המקדימה בחדר הסגלגל דיבר הנשיא על "ג'ו (ביידן) הישנוני", ונתן עוד תזכורת לכך שאחרי הכול, מה שחשוב זה ההצבעה בנובמבר.
טראמפ: "לשנות את מהלך ההיסטוריה"
(צילום: לע"מ)
הטקס המשיך גם כשמישראל הגיעו הדיווחים על אזעקות בדרום ופצועים באשדוד, בדיוק באמצע נאומו של שר החוץ של איחוד האמירויות. תזכורת איפה אנחנו חיים. שגריר ישראל באו"ם, גלעד ארדן, שישב בקהל, קיבל דיווח בזמן אמת. הוא היה מודאג מאוד כי המשפחה שלו מתגוררת באשקלון.
את הנאומים נשאו ארבעת המנהיגים מעל המרפסת המפורסמת שצופה על המדשאה הדרומית בבית הלבן. הקהל נעמד על הרגליים והריע שוב ושוב. לאחר מכן הם ירדו במדרגות, התיישבו ליד שולחן המהגוני וחתמו על שלושה הסכמים בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. בהתחלה שר החוץ של איחוד האמירויות התבלבל ולא ידע על איזה מסמך הוא צריך לחתום. נתניהו התרומם והסביר לו. הם חתמו על הסכם אברהם שמשותף לכולם ועל שני הסכמים בילטרליים שארה"ב עדה להם: אחד בין ישראל לבין איחוד האמירויות (חוזה שלום) והשני (הצהרת שלום) בין בחריין לבין ישראל. בתום הטקס נכנסו הארבעה לבית הלבן ואכלו ביחד ארוחת צהריים.
הקהל היה מגוון ומעניין לא פחות ממה שהתרחש על המרפסת. ישב שם שגריר עומאן בוושינגטון, שארצו נחשבת למדינה הבאה שאמורה לכונן קשרים עם ישראל (רמז על כך גם הרב מארק שנייר, יועצו של מלך בחריין ואחד היהודים הכי קרובים למנהיגי המפרץ הפרסי, שנכח בטקס). ראש המוסד יוסי כהן נראה מסתודד עם שגריר בחריין בארה"ב וכמובן עם חברו הקרוב מייק פומפאו. גם שגרירי מצרים וירדן הסתובבו בין הנוכחים וכמוהם הממונה על שגרירות סודן בוושינגטון. היו שם עוד שגרירים של מדינות מוסלמיות, אבל דווקא נציגים מסעודיה ומרוקו לא הגיעו.
גם איש העסקים חיים סבן, שהיה שחקן מפתח בתיווך עם איחוד האמירויות, הסתובב על המדשאה כמנצח כשעל ידיו עטה כפפות לייטקס ועל פניו מסכת פלסטיק. בקהל בלט איש עסקים יהודי נוסף - סילבן אדמס, ששמח לספר שהוא כבר עובד יוזמה חדשה: "מרוץ האמירויות" - מרוץ אופניים משותף לרוכבים מישראל והאמירויות, שמחציתו יתקיים בכבישי בישראל ומחציתו בדובאי.
כך או אחרת, במוקד הערב עמד נתניהו. החל מהפגישה עם טראמפ בתחילת הערב, דרך הנאום ועד לארוחה שאחרי הטקס, הוא נראה מאושר עד הגג והחיוך לא מש מפניו. גם קומץ פעילי "קריים מיניסטר" שרדף אחריו עד וושינגטון וארגן הפגנה בכניסה לבית הלבן לא העכירו את מצב רוחו. הסכם שלום עם מדינות ערביות - זה משהו שנתניהו עובד עליו שנים והוא רואה בו את פסגת הכהונה שלו. היום הוא השיג אותו.
