יממה לאחר שארצות הברית הכירה ברצח העם הארמני, בקהילה הארמנית בארץ דורשים גם מהממשלה בישראל להצטרף לאמריקנים. "קוראים לעם היהודי שעבר שואה לשים את המוסר והצדק מעל השיקולים הפוליטיים", אמר האגופ ג'רנאזיאן, פעיל בקהילה הארמנית בירושלים.
הקהילה הארמנית בישראל מונה כיום כ-10,000 אנשים ומרכזה נמצא בעיר העתיקה בירושלים, בין מגדל דוד להר ציון ברובע הארמני. קהילות נוצריות נוספות קיימות ביפו, חיפה ובפתח תקוה. בירושלים קיימים כמה מרכזים קהילתיים לארמנים נוסף על כנסיה, מנזר ובתי ספר. רובם הם צאצאים לפליטים שנמלטו לארץ ישראל מזוועות הטבח שבוצע בטורקיה ב־1915. זיכרון רצח העם עדיין קיים וברחוב הפטריארכיה בעיר העתיקה בירושלים ניתן לראות על הקירות עשרות תמונות של בני אדם שנטבחו.
הטבח נגד האוכלוסייה הארמנית החל בסוף המאה ה-19 בתגובה לדרישתם לעצמאות מטורקיה. בין השנים 1915 עד ל-1918 השמידו הטורקים כשני מיליון ארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה בתמיכת גרמניה. יותר ממיליון נרצחו, הוטבעו בנהרות או מתו ברעב. אתמול, ב-24 באפריל, חל יום הזיכרון לרצח העם הארמני.
ביום שישי קיימו בירושלים צעדה בהשתתפות כארבע מאות מבני הקהילה בדרישה להכרה בשואת העם הארמני. "המשפחה שלי ברחה לירושלים מהטבח לפני מאה שנה כפליטים דרך המדברות, סוריה וירדן ומצאה מקלט בפטריארכיה הארמנית", אמר הפעיל האגופ ג'רנאזיאן (21), סטודנט למזרח תיכון באוניברסיטה העברית. "רוב המשפחה שלנו נטבחה", הוא סיפר, "סבתא רבא שלי מצד אבא היא היחידה מבין תשע אחיות שניצלה. היא הצליחה להקים משפחה תוך כדי הטבח עם בחיר לבה והגיעה לירושלים".
"עבור כל ארמני בעולם רצח העם מהווה נדבך חשוב מאוד בהווייתו כארמני. ממש כמו אצלכם היהודים עם השואה באירופה", אומר ג'רנאזיאן, "ככל שיום הזיכרון מתקרב הסיפורים עולים וצפים. יש כבר יותר מ-30 מדינות בעולם שמכירות ברצח העם. אני אזרחי ישראלי לכל דבר - למדתי בבית ספר יהודי, עשיתי שירות לאומי בבית הנשיא וגדלתי על זיכרון השואה. כשהמדינה היהודית, שאנחנו מרגישים שייכות אליה, שהוקמה על ידי ניצולי שואה – מתעלמת ונכנעת ללחצים של טורקיה, זה מרגיש כאילו היא שמה את הפחד מהידרדרות היחסים מעל הצורך המוסרי להכיר ברצח עם מזעזע".
בשנים האחרונות הועלו בכנסת מספר הצעות חוק להכרה ישראלית ברצח העם הארמני. "מנסים לדון בזה כאילו יש פה מה לדון", אומר ג'רנאזיאן, "מדובר בעובדות, במעל מיליון אנשים שנרצחו. "אם היו מכירים ברצח העם הארמני מוקדם יותר הייתה חשיפה גדולה יותר לשואת יהודי אירופה שהתרחשה כמה שנים מאוחר יותר ואולי היה אפשר למנוע אותה. כשהיטלר התחיל עם מעשי הזוועה שלו הוא אמר 'מי זוכר מה עשו לארמנים?'. לא הגיוני שדורות המשך לניצולי שואה יתנו למדינה לשכוח מרצח עם אחר".
בקהילה הארמנית קיבלו בברכה כמובן את ההכרה האמריקנית אבל היו גם דעות פחות נלהבות. ״אין ארמני בעולם שלא שמח היום מההכרה הזו, אבל אני כבר לא מאמין שמשהו ישתנה", אמר אשוט אבנסואן (51), שהגיע לישראל מארמניה ב-2001, "כמו שהכירו בזה היום, הם יכולים להגיד משהו אחר מחר".
אבנסואן איבד את אביו ואימו בהפרש של ארבעה ימים בלחימה האחרונה בחבל קרבאך מול אזרבייג'ן בשנה האחרונה: ״אחרי ההכרה הזו חשוב שהעולם ידאג למה שקורה בארמניה כיום. העולם לא עוזר לנו מספיק״.