לאחרונה שמתי לב שנפתלי בנט פוזל אליי. כלומר, מטפורית, כמייצג את המתלבטים והמאוכזבים המחפשים למי לתת הפעם את קולם בקלפי. אבל אחרי שעקבתי אחרי כל המתחרים על הקול שלי, אני מהוסס מאוד לגביו.
אני מפא"יניק מקריית חיים. לפני שנים נטשתי את מפלגת העבודה עקב הליכה שמאלה מדי ועקב עריפת ראשים סדרתית של הנהגתה. הצבעתי שלוש פעמים לכחול לבן, והיום גם אני בין המאוכזבים הרבים. אני מאלה שסבורים כי המיקוד בקמפיינים על ימין ושמאל הוא בעיקרו מיתוגי, כי ברגעי האמת ראינו שכל הממשלות, כולל של בנימין נתניהו, קיבלו הכרעות מדיניות שפויות.
אני סבור שבקדנציה הבאה ממילא המיקוד יהיה בשיקום לאומי מורכב ביותר, ולא בהכרעות מדיניות. לכן אני לא מתרגש מסרגל שמאל-ימין, ואין לי בעיה להצביע בבחירות הקרובות למפלגה המזוהה כימין שפוי. ואני מתלבט אם להצביע ליאיר לפיד, לגדעון סער או לבנט.
הבעיה שלי עם בנט היא שהוא מנסה לפסוח על שתי הסעיפים: מחד לבקר קשות את התנהלות הממשלה והעומד בראשה על ניהול משבר הקורונה, ומאידך לא להתחייב בפני הבוחר שלא יישב בממשלתו
מחד גיסא, אני סבור שבנט הוא "ימני שפוי", אינטליגנטי, אנרגטי, עשה דבר או שניים מוצלחים בחייו, מבקר באופן נוקב ונכון את הממשלה הנוכחית ובעיקר את העומד בראשה, אפילו נותן כיווני פתרון שחלקם בהחלט נראים הגיוניים יותר. אהבתי גם את הצהרתו, המרומזת אמנם, שבקדנציה הבאה יש להקפיא אמונות ועמדות אידיאולוגיות למען מיקוד בשיקום, וכן על מנת לכבד הסכמים מדיניים שנחתמו זה עתה.
אלא שהבעיה העיקרית שלי איתו היא שהוא מנסה לפסוח על שתי הסעיפים: מצד אחד לבקר קשות את התנהלות הממשלה הזאת והעומד בראשה על ניהול משבר הקורונה ונגזרותיו השונות, ומצד שני לא להתחייב בפני הבוחר שלא יישב בממשלתו. זה עלול להיות סעיף פוסל. אני מבין שהוא מנסה למקסם את היכולת להביא קולות הן מימין והן מהמרכז, אולם דבק בו הדימוי של מתקפל. מי יתקע לידי שלא ייפול בפיתויים שיעמיד בפניו נתניהו? ומדוע רוב הציבור משוכנע שהוא ימליך שוב את נתניהו?
בנט יכול להכריע כבר היום את גורל הבחירות: לא לקבוע מי ירכיב את הממשלה הבאה, אלא לקבוע מי לא ירכיב אותה. אם יתחייב לבוחר כי על נתניהו ללכת הביתה ולכן לא יסכים לשרת בממשלתו, אזי הסיפור שלו נגמר, כי בלעדיו אין לו 61 מנדטים.
וישנה התחייבות נוספת שאני מצפה מבנט לתת: התניית ישיבה בכל ממשלה שהיא בהקמת ועדת חקירה ממלכתית על ניהול משבר הקורונה. הרי על המחדל הזה הוא בונה קמפיין שלם – אז צא בהכרזה חד-משמעית.
עמוס מלכא מלכההמחדל הזה חמור אף ממחדל יום הכיפורים בהיבטי המוכנות, קבלת ההחלטות, כישלון בקרבות הבלימה (נתב"ג), הפגנת חולשה מנהיגותית וניהולית מהדהדת, אלפי הרוגים, הרס הכלכלה, ועוד. אם הקימו ועדת חקירה ממלכתית על מלחמת לבנון השנייה, אז על אחת כמה וכמה יש להקים אחת על מחדל הקורונה.
בנושא מערכת המשפט, חוק חסינות, חוק צרפתי ופסקת התגברות - אני מצפה שבנט יצהיר באופן ברור שלא יתמוך במילוט נתניהו מניהול משפטו, שלא יתמוך בחקיקה בדיעבד, שיתמוך בפסקת התגברות רק ברוב של 80 חברי כנסת, ושאת השינויים במערכת המשפט יעשה בלי לשפוך את התינוק עם המים.
בנט, שכנע אותי שאני לא מסכן את הקול שלי.
- אלוף (במיל') עמוס מלכא הוא ראש אמ"ן לשעבר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
