הקוסקוס, אחד המאכלים האהובים ביותר בצפון אפריקה, נכנס לרשימת "המורשת התרבותית הבלתי מוחשית" של אונסק"ו. ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם השיב בחיוב לפנייתן של מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ומאוריטניה - ארבע מדינות עם מחלוקות בנושאים שונים, שחולקות את האהבה לקוסקוס.
בפנייה המשותפת של המדינות נכתב: "הקוסקוס, שמוגש בכל אירוע חברתי או תרבותי, הוא מאכל 'רגיל' ו'מיוחד' בו זמנית. הוא רגיל בגלל התדירות שמגישים אותו בארוחות משפחתיות, ומיוחד מכיוון שיש לו תפקיד מאחד ומפייס בשמחות שבהן חולקים את האוכל".
המדינות התייחסו גם לתהליך הכנת הקוסקוס. "לנשים, בעיקר, יש תפקיד משמעותי בהכנת המאכל ובשימור הערך המסורתי". בפנייה לאונסק"ו נכתב שהנערות באזור לומדות לא רק את הטכניקה של הכנת הקוסקוס, אלא גם את השירים והמחוות שמלווים את ההכנה.
הישאם חזום, בעל מסעדה ממרוקו, בירך על ההכרה של האו"ם באחד המאכלים האהובים באזור. "אני חושב שאנחנו המדינות הערביות היחידות שמייחסות חשיבות גדולה למאכל הזה. כמעט בלתי אפשרי לא לאכול אותו בכל יום שישי. המרוקאים משוגעים על קוסקוס ואפילו ילדים אוהבים אותו. זה מראה ש'להבת הקוסקוס' לא תכבה לעולם".
במטבח של אזור המגרב הקוסקוס (שנקרא גם סקסו, קוסקסי וקסקסו) נפוץ כמו אורז או נודלס במטבח האסייתי, מנה שאף ארוחה לא שלמה בלעדיה. המילה "קוסקוסי" מופיעה במיליונים ערביים מאז המאה ה-19. הגאווה האזורית בקוסקוס באה לידי ביטוי בפנייה המשותפת של מדינות האזור. "האתוס של הקוסקוס הוא ביטוי לחיי הקהילה. נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, מתיישבים ונוודים, עירוניים וכפריים וצאצאי מהגרים – כולם מזדהים איתו".
הקוסקוס הוא אחד החוטים המקשרים את מדינות צפון אפריקה, שלא תמיד מסתדרות ביניהן. בתוניסיה מגישים אותו עם דג ובלוב, מדינה נוספת חובבת קוסקוס, אוכלים אותו עם בשר גמלים. כמו "מלחמת החומוס" במזרח התיכון, גם כאן המאכל האזורי הוא מקור לגאווה - ולמחלוקות. ב-2016 אלג'יריה, אחת המדינות שתובעות בעלות על הקוסקוס, הכעיסה את מרוקו כשפנתה לאונסק"ו לבדה.
טייב בוחדרה, שף תוניסאי, אמר שהתוניסאים גאים בסוגים השונים של הקוסקוס שהם מכינים. "יש הרבה וריאציות, כמעט לכל בית יש את הגרגר שלו", אמר בוחדרה, הבעלים של מסעדת אל עלי בעיר העתיקה בתוניס. השף האלג'יראי רבאח עוראד מספר על הקוסקוס שהוא מגיש ללקוחות: "לא למדתי את זה בבית ספר לבישול. במשך עשרות שנים צפיתי באמא שלי, באחיות שלי ובכל הנשים הצפון אפריקניות שמתמחות בזה".
השף עוראד מספר שהקוסקוס של אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה אמנם שונה, אך מדגיש: "כולנו אותם אנשים, הקוסקוס הוא אוכל מגרבי, הקוסקוס הוא שלנו". ובכל זאת, לא כולם מרוצים מ"דיפלומטיית הקוסקוס". חזום, בעל המסעדה ממרוקו, אומר: "עם כל הכבוד למדינות האחרות, הקוסקוס המרוקאי הכי טוב".
רשימת "המורשת התרבותית הבלתי מוחשית" של אונסק"ו כוללת מנהגים מרתקים ברחבי העולם שראויים לשימור. לעיתים הארגון מציע מימון למדינות שמתקשות להגן על המנהגים הללו.
