התחלואה במגפת הקורונה מזנקת, ואיתה עלייה במספר המתים מסיבוכי המחלה. לפי הנתונים מהיום (רביעי) 3,497 בני אדם הלכו לעולמם כתוצאה מהנגיף. בני משפחותיהם של המתים מספרים עליהם, ומתארים את הרגעים האחרונים של מי שנדבקו בנגיף. ynet מביא את סיפורי האנשים שעומדים מאחורי המספרים.
יזהר שרון, בן 66 מכפר סבא
"כל אדם שנפטר הוא עולם ומלואו, החוסר לעולם לא עובר. אסור לנו לזלזל. לא להתקהל ולשים לב למפגשים עם אנשים אחרים", מספרים לנו בעצב בני משפחתו של יזהר שרון ז"ל. יזהר נפטר מקורונה בספטמבר, כשהוא בן 66. הוא השאיר אחריו אישה וחמישה ילדים. יזהר גר בקיבוץ כפר מנחם מרבית חייו, ובהמשך עבר עם משפחתו לכפר סבא. הוא היה סמנכ"ל תפעול בחברת "הרץ" ואחראי על תחום ההנגשה לנכים בחברה. הוא אהב לכתוב, ולשחק כדוריד.
כשחלה יזהר בקורונה ואושפז בבית החולים בילינסון, נכנסה אשתו שולי לבידוד: "ביום שבו יצאתי מבידוד הלכתי לעבודה, וכשהגעתי הודיעו לי שהוא מורדם ומונשם. רצתי לבית החולים ואפשרו לי להיות איתו שעתיים וחצי. החזקתי לו את היד ואמרתי לו שהוא חזק, שהוא עבר המון דברים בחיים והוא לא יכול לוותר. הוא הזיז את היד, אחת העיניים עפעפה וירדה ממנה דמעה. אחרי שבוע מורט עצבים הוא נפטר".
"הוא גילה את התסמינים בארוחת שבת. הוא היה מאושר כי הילדים היו והיה משחק כדורגל של ברצלונה. ממש בסוף המשחק הוא התחיל לרעוד, היה לו קר מאוד", נזכרת אלמנתו. "הוא נדבק בעבודה למרות שמעולם לא הוריד את המסכה. היום הוא אמור היה להיות בפנסיה, הוא תכנן להיות לוכד נחשים, ולטוס לראות את הנכדה שלו. הוא לא זכה לראות אותה".
לאורה צרור, בת 90 מאור יהודה
לאורה צרור נפטרה מקורונה בגיל 90, קצת אחרי מסיבת יום הולדת בנוכחות המשפחה, הנכדים והנינים. היא עלתה לארץ בגפה מטריפולי בשנת 1949, הכתה שורשים והקימה משפחה, אם לתשעה שגדלה לבד את ילדיה ושכלה בת בשנת 2004. היו לה 34 נכדים ו-61 נינים .
משפחתה מספרת שהייתה אשת שלום, המכבדת כל אדם, מודל לאנושיות, חמלה וכבוד לזולת, בעלת שמחת חיים, צחוק מדבק וחוכמה: "היא הותירה חלל גדול ותחושת געגוע עמוק". נפטרה בטרם עת, הייתה צלולה, עצמאית, חדה ומעורבת עד יומה האחרון. הבישולים שלה היו להיט משפחתי – אשפית מפרום וקוסקוס ובכלל מאכלים טריפוליטאיים. עשינו ספר מתכונים שלה".
"היא ביקשה בצוואתה שנהיה מאוחדים, כי היא זו שאיחדה את כל המשפחה. היא הייתה אישה מאמינה – מאמינה בטוב. ביקשה מאיתנו לא להתערב בדרכו של האל ומה שצריך לקרות קורה. הייתה אישה סבלנית, היינו בהלם מסבלנותה. כל מי שנכנס אליה הרגיש כאילו חיכתה רק לו. היית מרגיש שאתה זה שאמור להגיע. הייתה הרגשה שאתה הכי חשוב", סיפרו הקרובים.
לאורה חלתה שבועיים לפני שנפטרה. היא אושפזה בבית החולים תל השומר והמצב שלה לסירוגין עלה וירד. "מהרגע שהיא אושפזה כולנו באנו לבית החולים, התאחדנו, היינו למטה עשרות אנשים וביחד סיפרנו סיפורים עליה – אפילו במותה היא איחדה את כל המשפחה".
פרטיהם של שרון וצרור הועברו באדיבות אתר "רקמה אנושית", יוזמה של תנועת דרור ישראל ובית התוכנה "דרורסופט". האתר מאגד את שמות קורבנות הקורונה, ומציג את סיפוריהם. האתר הוקם מתוך הצורך לכבד את הנפטרים ובני משפחותיהם. יוזמיו מזמינים את בני המשפחה, החברים והקרובים, לשתף באתר בסיפורים ולהשתתף במפעל הזיכרון.
יהודה משה, בן 73 מירושלים
במשך שנים יהודה משה היה חשמלאי, בין היתר בבית הנשיא בירושלים. לפני כמה שנים פרש לפנסיה, ונהנה לבלות עם רעייתו זיוה, ארבעת ילדיו והנכדים. בנר ראשון של חנוכה המשפחה עוד התכנסה והדליקה נרות יחד, אך יומיים אחר כך הוא אובחן כחולה קורונה ופונה לבית החולים שערי צדק בירושלים. בשבת ביקרו אותו שתי בנותיו, אך פתאום הוא קרס ומת, בגיל 73. "אבא עבד בבית הנשיא ובזכות זה נשיאים השתתפו בשמחות שלנו", סיפרה ביתו ענבל.
יהודה נולד בעיראק ועלה עם הוריו לארץ בגיל שנה. כשבגר התחתן עם רעייתו זיוה, ונולדו להם ארבעה ילדים. "אנחנו שומעים עכשיו סיפורים כמה הוא עזר לאנשים והיה מתקן חשמל בחינם לאנשים נזקקים," מספרת ענבל.
נתניהו: "אנחנו צריכים מיד להטיל סגר מלא"
לדברי הבת, אביה היה אדם דתי מסורתי, אך למרות שילדיו לא הלכו בדרכו, קיבל את כולם במאור פנים. לפני שלושה שבועות היה אמור להיכנס לניתוח, ועשה בדיקת קורונה בה הוא יצא שלילי, והמשפחה נפגשה להדלקת נר ראשון של חנוכה. במהלך הסופ"ש הוא חש ברע ופונה לביה"ח.
המשפחה לא יכלה לבקר אותו בגלל שכולם נכנסו לבידוד בגלל החשיפה אליו, ואחרי שהם קיבלו תשובות שליליות, ענבל ואחותה קיבלו אישור לבקרו במחלקת הקורונה. "היינו שם דיברנו איתו וחיזקנו אותו, עודדנו אותו ודיברנו איתו שאחותי הקטנה בהריון. הוא שמח אבל פתאום התחיל לפרכס". בתוך דקה הגיעו רופאים והוציאו אותה מהחדר כדי לבצע החייאה, אך המאמצים כשלו.
"אמרתי להם שרק לפני שעה דיברתי איתו והוא היה בסדר, אבל הרופא הסביר שהיום השביעי הוא היום הכי קריטי, וכשיש עוד בעיות רפואיות הגוף לא עמד בעומס", היא מסכמת בעצב.
