רצף אירועי החיסול וניסיונות החיסול אתמול הביא את בכירי המשטרה להתכסות בתירוץ שלפיו אין קשר בין האירועים. ככה זה כשלמשטרה אין תשובות טובות לספק לאזרחים.
אכן, כל אחד מהאירועים הקטלניים אתמול התרחש במחוז אחר. הפיצוץ בחולון שבו נהרג צעיר ממטען חבלה היה במחוז תל אביב, החיסול באשקלון שייך למחוז דרום ואילו אירוע הירי השלישי ביבנה בכלל קשור למחוז מרכז. אלא שיש בהחלט קשר בין האירועים, והוא ההבנה של עבריינים שהם יכולים לפעול עכשיו בחופשיות יחסית ברחובות.
למשטרה יש הסברים, או תירוצים, ראויים: הייתה שנת קורונה, לא היה מפכ"ל הרבה זמן, רק עכשיו מאוישים תפקידי מפקדי היחידות המיוחדות ועוד ועוד. הכול נכון. השורה התחתונה היא שבתקופה האחרונה המשטרה עסקה בכל הדברים שמסביב לפשיעה החמורה – ועכשיו משלמת את המחיר.
כאשר מטענים מתחילים להתפוצץ, המשמעות היא שהמשטרה פספסה מערכת שלמה של עבריינים שעסקה בפעולה. החל מגניבת לבנת החבלה, מכירתה למזמין הפיצוץ, מעקב אחר היעד, שיגור חוליית תצפית ולעיתים גם חוליית מפוצצים.
זה לא היה בהכרח סדר האירועים אתמול בחולון ובנתניה, שם למרבה המזל המכונית שהתפוצצה הייתה ריקה מאדם. אולם כששעה אחר שעה מתרחש ירי שממנו אדם נהרג באשקלון וחברו נפצע קשה, ואדם נוסף נורה ביבנה – המשמעות היא שהעבריינים שיוצאים למבצע לא חוששים מהמשטרה שבחוץ.
חוקרי המשטרה עבדו אתמול שעות נוספות. לפחות למראית עין. אבל בינם לבין עצמם, לא רבים מאמינים שיצליחו לפענח את האירועים הללו, שלא לדבר על אלה שהתרחשו במגזר הערבי בסוף השבוע וצריכים את עזרת אלילת המזל כדי להגיע לכתב אישום (על בעיית הטיפול במגזר הערבי - בטורים קודמים). פרשיות צווארון לבן, שחיתות וסדר ציבורי כולן חשובות – אבל לא עיקר עבודתה של המשטרה.
מי מוכן למלחמה?
למפכ"ל קובי שבתאי נגמרו כבר 100 ימי החסד – ועד כה לא שמענו ממנו בשורה במלחמה בפשיעה. גם אחרי אתמול קולו נדם. עד כה, אפשר לומר שהוא עסק בכל הפרוצדורות: מינה ניצבים לתפקידים והוביל להרמות גבה, הדיח קצינים, הזיז יחידות וחנך תחנות משטרה. זה גם חלק מתפקידו, אבל רב-ניצב שבתאי חייב בראש ובראשונה לדאוג לשקט ברחובות. מאז שהוא נכנס לתפקיד שקט שכזה אין.
אתמול זאת כבר הייתה הרעשה של ממש; במקום שהמשטרה תכריז מלחמה על ארגוני הפשיעה והעבריינים שהרימו ראש, העבריינים הם אלה שהכריזו כי הם מוכנים למלחמה ברחובות.
בשנת 2013, בתקופתו של המפכ"ל יוחנן דנינו, אחרי הזנחה של שנים צמחה די בפתאומיות תעשיית מטעני הנפץ. באותה השנה בין יולי לדצמבר אירעו תשעה פיצוצים שהחרידו רבים, עד שבמשטרה הבינו שיש זליגה חמורה של מטעני חבלה מצה"ל, ואין להם מודיעין. בעקבות כך גם הוקמה יחידת המטענים בלהב 433 במטרה לנסות ולמזער את התופעה. למגר אותה לחלוטין אי אפשר באמת.
המשטרה של המפכ"ל שבתאי נמצאת על צומת דרכים: או שיציג תוכנית חדשה לטיפול בפשיעה החמורה, כולל עבודה מול הפרקליטות על החמרת הענישה, או שימשיך עם משטרת "הפקחים" והסדר הציבורי. יחסית, עכשיו המצב עוד שקט. רוב ראשי ארגוני הפשע עסוקים במשפט פרשת 512, שאר ראשי הארגונים נמצאים בכלא ועוד מתכננים את צעדיהם ליום השחרור. עד אז, בהיעדר אגרוף מכוון אל עבר העבריינים בדרג השני, נמשיך לראות ולשמוע יללות סירנות של ניידות – אבל זה יהיה שוב רגע אחרי עוד פיצוץ מטען חבלה, או חיסול בירי מדויק.
