על רקע העמקת המשבר הכלכלי של האזרחים הוותיקים והעובדים המבוגרים, מקדם המשרד לשוויון חברתי תוכנית לאומית להעסקת מבוגרים שעיקריה התפרסמו לראשונה הבוקר (יום ב') ב"ידיעות אחרונות": בין היתר, הרחבת יעדי תעסוקה לגילים מבוגרים, תיקון חוק הביטוח הלאומי, והעלאת גיל הפרישה לנשים באופן מדורג.
התוכנית עתידה להגיע לאישור הממשלה במסגרת דיוני התקציב, כאשר היעד המרכזי הוא הגדלה משמעותית של העסקת העובדים מעבר לגיל הפרישה וחזרה לשיעורי תעסוקת המבוגרים שנמדדו לפני מגפת הקורונה - תוך שנתיים.
בנוסף, מבקשת התוכנית להרחיב את יעדי התעסוקה במדינת ישראל גם לגילי 74-67, כלומר מעבר לגיל הפרישה הקבוע בחוק. כיום, שיעור התעסוקה מעל גיל הפרישה הוא 33.5% לגברים ו-18.5% לנשים, בעוד שהמטרה היא לעלות את הנתונים: 43.5% לגברים ו-28.5% לנשים עד שנת 2030.
וגם, יתוקן חוק הביטוח הלאומי כדי לצמצם את הניכוי המבוצע מקצבת אזרח ותיק שעובד: במקום קיזוז של 60% מהסכום, שיעור הקיזוז יעמוד על 30% מהסכום העולה על ההכנסה המרבית.
לפי התוכנית, גיל הפרישה לנשים יעלה באופן מדורג. במשרד לשוויון חברתי מבטיחים כי העלייה תהיה בהתאם למתווה שיספק מענה לאוכלוסיית הנשים המבוגרות, ויבטיח פתרונות רוחביים לאי-שוויון המגדרי בשוק התעסוקה.
עוד על פי התוכנית, תוקם ועדה ציבורית בשיתוף גורמי המגזר העסקי והחברה האזרחית על מנת לבחון מחדש את "גיל פרישה חובה".
לדברי השרה לשוויון חברתי מירב כהן, "אם נצליח לשמור על המבוגרים שלנו כמה שיותר זמן בשוק התעסוקה, נקדים תרופה להרבה מאוד מכות. המחקר העולמי תומך במה שכל אחד מאיתנו מכיר מהבית שלו - ברגע שאנשים פורשים מהעבודה, יש סיכוי גבוה שתחול הידרדרות ניכרת במצבם הכלכלי, הנפשי והתפקודי".
השרה כהן מסבירה כי מרבית המבוגרים רוצים להמשיך לעבוד, אך כיום אין להם את החופש לבחור. "אני פוגשת מדי יום מבוגרים שעבורם הפרישה מהעבודה היא רגע טראומטי, שבו בן לילה חייהם התרוקנו מעניין ומשמעות. אנחנו שולחים אנשים הביתה כשלמעשה בהרבה מובנים הם מגיעים לשיא הבשלות שלהם מבחינה מקצועית".
מחיר המגפה
65,809 איש מעל גיל 55 פוטרו בעקבות המשבר - ולא הצליחו להשתלב בחזרה בשוק העבודה. חלקם שלחו כבר עשרות, אם לא מאות, קורות חיים, התפשרו על משרות שדורשות הרבה מתחת לניסיון וליכולות שלהם, התפשרו על שכר והיקף משרה – העיקר למצוא עבודה ולהכניס כסף.
ה'גילנות' - אפליה על רקע גיל - אינה תופעה שנולדה עם הקורונה, אולם שוק העבודה ניצל את המשבר כדי לפלוט עובדים מבוגרים ולהחליף אותם בכוח עבודה צעיר. המשמעות: בישראל כ-175,600 אזרחים ותיקים בני 74-65 ומעלה המהווים פוטנציאל העסקה לא מנוצל. ונתון זה צפוי לגדול בכל שנה.
במחקר שבוצע בגל השני של הקורונה עלה כי כ-200 אלף אזרחים ותיקים חוו הידרדרות כלכלית בעקבות המשבר, ו-55% מקרב האזרחים הוותיקים דיווחו על ירידה בהכנסות מהעבודה. תעסוקתם של 13% מכלל האזרחים הוותיקים נפגעה (פיטורים, צמצום היקף עבודה או חל"ת).
ניסיון העבר מראה כי מבוגרים מתקשים לשוב לשוק העבודה, כאשר לפי בנק ישראל "קיים חשש גדול שהמבוגרים יהיו בפרופורציה גבוהה יחסית בגרעין המובטלים הקשה שיישאר לאחר המשבר".
בכל עשור עולה תוחלת החיים ב-2.5 שנים בממוצע, ואוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל - המונה 1,093,000 איש - צפויה לעלות ל-17 מיליון בשנת 2035. למרות הנתונים הללו, גיל הפרישה המקובל נותר כשהיה, ואף התפיסה ביחס למועסקים מבוגרים החמירה ומיוחסת היום גם לבני 50.
נתונים מהשנים האחרונות מלמדים על ירידה משמעותית בהכנסות לאחר פרישה: גברים נאלצים להסתדר עם 61% מהמשכורת טרום הפרישה, ונשים עם 54% בלבד מהמשכורת לפני הפרישה. המשמעות היא שמבוגרים רבים שעבדו כל חייהם נאלצים להעביר את 'שנות הזהב' שלהם בצמצום - ולפעמים אפילו בעוני.
פרישה מדורגת
מעבר לסוגיה הכלכלית, גם במקרים שבהם כסף אינו הבעיה האזרחים שנפלטים משוק התעסוקה מאבדים את תחושת השייכות והמשמעות, חווים בדידות ונמצאים בסיכון גבוה יותר לפיתוח בעיות בריאותיות ונפשיות.
מזווית המדינה, יותר ויותר מבוגרים לא מפרישים מסים ונאלצים להיסמך על שירותי בריאות ורווחה, ובכך מגדילים את ההוצאה הציבורית והנטל על קופת המדינה.
התוכנית לא מסתפקת בחקיקה וברגולציה, אלא כוללת סעיפים הנוגעים לפעולות להגברת המעורבות של המעסיקים עצמם. בין היתר היא מבקשת להטמיע את שילוב המבוגרים בתעסוקה בעולם העסקי, באמצעות האחריות התאגידית של העסקים הגדולים במשק. זאת, במקביל לתהליכים לשינוי התפיסה החברתית בנוגע לעובדים מבוגרים וקידום תוכניות השמה ייעודיות, לצד תוכנית לשימור עובדים מבוגרים בארגונים השונים.
בניגוד למודל הקיים כעת, יקודם מתווה פרישה מדורג שכולל פיצול משרות ויצירת משרות חלקיות. למעסיקים יוצעו תמריצים כלכליים: האזרחים הוותיקים יתווספו לתוכנית שמפעיל משרד הכלכלה, שבה משתתפת המדינה בעלות שכר עובד חדש לתקופה של 30 חודשים.
"לפני כמה חודשים קיימתי שיחה עם מ', מורה לאנגלית שנכפה עליה לצאת לגמלאות", סיפרה השרה כהן, "מ' שימשה כמורה לאנגלית במשך 31 שנים. יש לה תעודת הוראה, מכתבי תודה מההורים ומהממונים, ובאזור שבו היא לימדה יש מחסור אדיר במורים לאנגלית. למעשה, כשהיא נאלצה לפרוש, מי שהחליפו אותה הן מורות ללא הסמכה בהוראת אנגלית, ולאחת מהן אף יש קושי עם השפה. מ' שיתפה אותי שהיא 'מרגישה מצורעת'.
"מהמצב כיום כולם מפסידים", המשיכה כהן, "המדיניות של ממשלת ישראל מענישה אנשים שרוצים לעבוד. צריך לתמרץ אנשים שרוצים ויכולים לעבוד. מדובר בשכבת אוכלוסייה שגדלה בקצב מסחרר, ואם לא נדע להתאים להם את שוק התעסוקה - נשלם על זה ביוקר".
