בבחירות יוכלו להצביע כ-815 אלף אנשים עם מוגבלות, כ-15% מאזרחי ישראל בני 20 ומעלה. חוץ מהם, יש עוד 235,000 תלמידות ותלמידים בחינוך המיוחד. אם נספור גם משפחות מיוחדות, שיש בהן בני משפחה עם מוגבלות, נגיע למספרים עצומים.
למרות הכמות העצומה של בעלות ובעלי זכות ההצבעה עם מוגבלות ובני המשפחה – אין התייחסות משמעותית מצד רוב המפלגות לסוגיות הבוערות של האוכלוסייה הזו, בייחוד בתקופת הקורונה. אז מפלגות יקרות – קבלו טיפ לבחירות: תציעו פתרונות, דברו עם האוכלוסייה הזו.
לא להאמין, אבל יש לפחות תשעה גופים ממשלתיים שמטפלים באנשים עם מוגבלות. הם לא מתואמים ביניהם, דבר שמוביל לאנדרלמוסיה רגולטורית ולפגיעה משמעותית במיצוי הזכויות של אנשים עם מוגבלות.
הבעיה המשמעותית היא שהחברה הישראלית לא משלבת ולא מכילה את מי שיש להם ולהן מוגבלות. יש הדרה שלהם, אפליה והם סובלים מסטיגמות ודעות קדומות. השינוי יבוא רק ממקום אחד: הכלה ושילוב אמיתיים ומלאים של אנשים עם מוגבלות. הכול מתחיל ונגמר בשוק העבודה.
לא משתלבים בשוק העבודה
אנשים עם מוגבלות לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה בגלל סטיגמות ודעות קדומות שיש כלפיהם ובעיקר בגלל חסמים שחוקי המדינה מטילים עליהם. עוד לפני הקורונה, 52% מהאנשים עם מוגבלות חמורה בגיל 64-25 לא עבדו, לעומת 17% בשאר האוכלוסייה. הם הראשונים שהוצאו לחל"ת או פוטרו. הם גם האחרונים שיוחזרו לעבודה.
ממחקרים שנערכו, מעסיקים הוציאו לחל"ת עובדים עם מוגבלות פי 3.8 יותר מעובדים בלי מוגבלות: 11% מהעובדים הוצאו לחל"ת, ו-40% מהעובדים עם מוגבלות הוצאו לחל"ת.
מבקר המדינה קבע שהמשק מפסיד כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות 5 מיליארד שקלים כל שנה. חובה לאכוף את החוק שיזמנו, לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי עם יותר מ- 100 עובדים. השילוב שלהם בארגונים ציבוריים וממשלתיים משנה את תהליך קבלת ההחלטות לגביהם בכל תחום.
במקביל - יש ליצור משרות ייעודיות לאנשים עם מוגבלות (הם מהווים 15% מהאוכלוסייה). צריך להעלות את ה"דיסריגארד", המשכורת שממנה מתבטלת הקצבה, מ-5,300 שקל לסכום של 15 אלף שקל. פי 1.5 מהשכר הממוצע במשק.
המשפחות המיוחדות
יש חסמים רבים בפני משפחות שיש בהן ילדים עם מוגבלות, כי שוק העבודה לא מותאם לצרכים המיוחדים של המשפחות האלה. כתוצאה מההתעלמות וההזנחה של המשפחות המיוחדות, נגרם הפסד של 7.5 מיליארד שקלים בשנה למשק. בתקופת הקורונה – הבעיה התעצמה, וההתמודדות בלתי אפשרית כמעט.
חובה לייצר פתרון מערכתי שישמור על הורים לילדים עם צרכים מיוחדים בעבודה. הם משלמים מחיר כפול על המוגבלות: במשפחה ובתעסוקה.
יש לפעול למיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלות ושל משפחותיהם: להקים מנגנון של "נקודת שירות אחת" מול המדינה. כיום אנשים עם מוגבלות לא מצליחים לדעת מהן הזכויות שלהם.
וישנה כמובן סוגיית הנגישות: רוב ממוסדות המדינה, בתי הספר, המדרכות ושירותים חיוניים חסומים לאנשים עם כסאות גלגלים; עיוורים; חירשים ואנשים עם מוגבלות קוגניטיבית. אין הנגשה של מצב החירום בקורונה לאנשים ולילדים עם צרכים מיוחדים. אין הסברה בשפה פשוטה, מנוקדת או מונמכת של הסכנה והכללים. צריך לאכוף את חוק הנגישות - ולהנגיש.
אורן הלמןהקורונה חשפה שאין ייצוג לצרכים מיוחדים בצוותי החירום, ומתעלמים מצרכיהם המיוחדים של כמיליון אנשים עם מוגבלות. רוב החוקים קיימים, פשוטים, אבל פשוט לא נאכפים. התועלת מאכיפה תהיה עצומה ותביא להכנסות של מיליארדים ולצמיחה. רק משרד ממשלתי לצרכים מיוחדים שיסנכרן את כל הפעילות מולם יביא למיצוי זכויות ולשילובם בעבודה.
