ימים לא קלים עברו על ילדי אשדוד במבצע שומר החומות. במשך ימי הלחימה הם נשארו בבית, צמודים לממ"ד, קשובים ודרוכים. לצד הפחדים היו להם גם לא מעט שאלות, בעיקר איך עובדת מערכת כיפת ברזל שמגינה עליהם מפני הטילים, ומי הם הלוחמים שמפעילים את הסוללות וגורמים לפלא הזה לקרות.
בשבוע שעבר, עם שוך הקרבות, הגיעו תלמידי בית הספר מקיף ג' באשדוד לבקר את לוחמי כיפת ברזל בסוללה הסמוכה לעיר, שיירטה את מרבית הטילים ששוגרו אליה מרצועת עזה. המפגש המרגש התקיים בשעת צהריים חמה, אחרי הלימודים, אחרי שהתלמידים כבר חזרו לשגרה ובעיקר נרגעו מהמצב.
יירוטים של כיפת ברזל מעל שמי אשדוד ובאר שבע במבצע שומר החומות
(צילום: הדר יואביאן ,אנשי הדממה, דניאל ספדז')
עבור הילדים היה המפגש עם הלוחמים משמעותי במיוחד: אלה החיילים שדאגו למנוע פגיעות ישירות בבתיהם. ואכן, השיחה הייתה מרתקת. הילדים הסקרנים רצו בעיקר לדעת איך סוללת כיפת ברזל עובדת, ושתו בשקיקה כל מילה שסיפרה להם מפקדת הסוללה, קצינה בדרגת סגן עם משפחה גדולה באשדוד שדאגה לה נורא במהלך הימים האינטנסיביים של הלחימה.
אבל לא רק התלמידים היו סקרנים ושאלו שאלות את לוחמי כיפת ברזל. גם הלוחמים רצו לשמוע מה עבר על העורף בימי הלחימה - אותו עורף שעליו הגנו והתפללו לשלומו. מפקדת הסוללה קיבלה את פניהם של התלמידים: "האנשים שאתם רואים כאן הם בעצם הלוחמים שמגינים עליכם. יש לנו כאן בסוללה שלושה משגרים שמגינים על אשדוד. יושבים כאן הלוחמים 24 שעות ועושים את העבודה הפיזית, מטפלים בסוללה ומחמשים אותה בטילי יירוט במידה שהם נגמרים. מרכז הבקרה נמצא במקום אחר, ושם לוחצים על הכפתור כדי ליירט", סיפרה בקצרה המפקדת.
אבל הילדים הסקרנים רצו לדעת עוד ועוד. הראשון שמיהר להעלות שאלה היה סער פודובה (8), ילד חכם שבעיניו כל פעולת היירוט נראית כמו משחק מחשב דמיוני. "מתי אתם יודעים אם טיל מגיע או לא?" מיהר לשאול את המפקדת. "יש לנו מכ"ם שמגלה את המטרה, הוא מתריע פה ואז יוצא טיל מיירט", היא ענתה לו.
המפקדת מיהרה להתעניין בשלומו של סער: "איך היה לך בימי המבצע?". סער ענה: "לא יצאתי מהבית בכלל. זה היה מאוד מסוכן ומפחיד, אבל סמכתי על כיפת ברזל שתיירט את הטילים".
התלמידה עדן נירמן (10) רצתה לשתף גם בחוויה האישית שלה. "אצלנו בבית הממ"ד זה גם החדר של אח שלי ולפעמים הוא לא נותן לי להיכנס אליו, אבל אני מתווכחת איתו ובסוף הוא נותן לי. גם אני סומכת על כיפת ברזל", היא הצהירה.
חלקי יירוטים בחצרות
במבצע שומר החומות ספגו אשדוד ואשקלון את מרבית האש, וסוללות כיפת ברזל עבדו סביב השעון. לעבר אשדוד נורו 253 רקטות ונרשמו 135 יירוטים ו-146 יציאות מיירטים. בעיר היו 10 זירות משמעותיות ו-20 פצועים קל. על פי הנתונים הרשמיים, לכיפת ברזל היו קרוב ל-94% הצלחה ביירוטים. המשמעות ברורה: חייהם של אזרחים רבים באשדוד ניצלו.
בזמן אמת, פיצוצי היירוטים נשמעו היטב בעיר ועוררו בהלה. חלקי יירוטים התפזרו ברחבי העיר ובחצרות הבתים, חלקם גם גרמו לנזקים קלים. לתושבים לא היה רגע אחד של שקט, ותחושת פחד פשטה בעיר. "זו הייתה תקופה מפחידה", סיפר נועם כחלון (13) במפגש עם הלוחמים. "נשארנו כל הזמן בבית. הבנתי שהולך להיות בלגן כשראיתי שהם ירו לירושלים. אז הבנתי שמשהו חריג קרה. בבית לא ביזבזנו זמן. מיד אירגנו את הממ"ד. אחרי שהיה ירי לירושלים התחילו האזעקות באשדוד. נכנסנו לממ"ד וישבנו שם. היו הרבה מאוד יירוטים מעל העיר. ראינו כמה חלקים שנפלו ליד הבית. היינו כל המשפחה יחד כל הזמן".
מה אתה זוכר מהחוויה הזו?
"הממ"ד קצת קטן וזה היה מעצבן. אני הייתי בחדר שלי, שיחקתי, וירדתי למטה בריצה בכל פעם שהייתה אזעקה. חיכיתי מאוד שזה כבר ייגמר. אני זוכר פעם אחת כשהיינו במשחק חשוב במחשב, כמה חברים, ואז האזעקה הפתיעה אותי באמצע. לקח לי זמן להבין מה קורה, לא הייתי מרוכז. די פחדתי. אני כבר יודע לזהות איפה הטיל נפל, אם זה קרוב או רחוק".
מפקדת הסוללה: "כיף לראות את האנשים שאנחנו מגינים עליהם, לשמוע איך אתם חוויתם את סבב ההסלמה. זה ממלא אותנו בכוחות. מרגש אותנו לשמוע שאתם אוהבים את כיפת ברזל וסומכים עלינו"
עדן נירמן מיהרה לשתף חוויה משלה. "נפל טיל ליד הבית שלי, ברובע שבו אני גרה. הבית שלי לא נפגע וגם לא היו נפגעים, אבל הבית שנפגע פשוט הלך. הכול נהרס. הוא כאילו לא היה שם. היה קשה לראות את זה. לנו יש מקלט ברובע והיינו שם הרבה, יחד עם כל הילדים בשכונה".
חברתה רוני קרבץ (10) הוסיפה: "נפל טיל בשכונת הסיטי ממש ליד הבית שלי. זה היה בלילה, כשקמתי בבוקר ראיתי שדירה אחת ממש נהרסה. לא היו נפגעים וזה המזל הכי גדול כי הם היו במקלט. כשיש אזעקה אני רצה לממ"ד, אבל הכלבה שלי, ג'סי, לא נכנסת לממ"ד. היא פשוט הולכת למרפסת ונובחת. האמת שכבר חזרנו לשגרה די מהר והכל כבר נשכח".
אבל לא הכל מפחיד. לסער פודובה היו גם חוויות מצחיקות שבהן רצה לשתף את לוחמי הכיפה: "נפל טיל קרוב לבית הספר של האחים שלי. אני לא הבנתי מה קרה, רק אחר כך אמא שלי סיפרה לי. היו דווקא מקרים מצחיקים בימים שהיינו בבית. למשל אח שלי מאוד הצחיק אותי. הוא היה יושב ואומר: 'יש טילים ואני אוכל סנדוויץ', יש טילים ואני אוכל שניצל', ככה הוא היה מצחיק אותי. דאגתי מאוד לכלבים שלי. יש לי שניים, כל פעם שהייתה אזעקה לקחתי אותם לממ"ד וליטפתי אותם שם. הם מאוד פחדו. היינו בבית ולא יצאנו. אמא לא הסכימה שנצא. רוב הטילים היו בלילה ולא שמעתי".
מפקדת הסוללה ביקשה לדעת האם הוא מרגיש מוגן עם כיפת ברזל. "אני סומך על כיפת ברזל, היא מצילה חיים, החיילים זה גיבורים שלנו, הייתי רוצה להיות חייל בכיפת ברזל", השיב סער. ויש לו גם הסבר משלו כיצד סוללת כיפת ברזל עובדת: "כשמגיע טיל רע מחמאס בעזה אז ישר הרדאר קולט את הטיל ואז יוצאים הטילים לאוויר ומגיעים לטיל הרע ומפוצצים אותו. זה כמו בסרט. זה נראה כמו משחק מחשב".
סגרו חודש בסוללה
אחרי ההסברים על המערכת דיברו התלמידים ולוחמי כיפת ברזל על המצב באופן כללי ועל המציאות הביטחונית בדרום שנמשכת כבר 20 שנה וכוללת ירי ללא הפסקה. "אני חושב שצריך לתקוף יותר חזק את חמאס, אם אין ברירה", אמר נועם כחלון. "יש גם את האפשרות לנהל מגעים לשלום. צריך לנסות להגיע לשלום. דיברנו על זה בכיתה, עשינו שיחה, כל אחד סיפר איך הוא הרגיש בימים של המבצע. אני לא היחיד שמפחד מזה, הרבה מאוד חברים שלי פחדו בימים האלו. חזרנו לשגרה וזה הכי חשוב. אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו. כדי שזה לא יקרה הפתרונות, לדעתי, הם שצריך ללכת יותר לכיוון של שלום ולהסתדר עם הצד השני".
רותם מור (13) מסכימה איתו: "אנחנו צריכים למצוא הסכמה בין הצדדים. אם לא נעשה את זה, זה לא ייפסק לעולם. צריך לנסות להבין שגם להם יש דעות וגם לנו יש, ויש דרך נכונה להפסיק את המלחמה ולנסות לעצור את זה ולהגיע כמה שיותר מהר להסכם שלום. אנחנו חיים את זה כבר עשרים שנה וכל מה שאנחנו עושים זה במטרה לשפר ולעזור. אני זוכרת שכשעליתי לכיתה א' זה היה אחרי מבצע 'צוק איתן' ודחו לנו את הלימודים בשבוע. ואני יודעת איך הילדים שיותר קטנים ממני מרגישים.
"גם המלחמה הזו היא דרך להתמודד עם הטרור, עם כל כמה שזה לא נעים והיו נפגעים ואבידות. אבל אם לא היינו משתמשים בכוח, זה לא היה משפר את המצב. אני באופן אישי קיבלתי את המציאות הזאת. קיבלתי על עצמי שמדי פעם צריך מלחמה כדי להחזיר את השקט, ולמרות הקושי כנראה זו הדרך היחידה במצב הנוכחי. בסוף זה יעזור לכולנו. אבל הלוואי שנמצא את הדרך להפסיק את המלחמה".
"כיף לשמוע שאתם מרגישים בטוחים", אמרה מפקדת הסלוללה. "מהצד שלנו אנחנו עושים הכל כדי להגן עליכם ונעשה הכל כדי שתרגישו בטוחים. חשוב לזכור - המערכת לא הרמטית. כשיש נפילה בתוך העיר יש לנו תחושה לא טובה. אי אפשר להעלים את הסיטואציה, אבל אנחנו עושים את הכי טוב שאפשר. אנחנו אף פעם לא אומרים שההגנה היא ב-100 אחוז. יש אירועים שהם לא בשליטתנו וחשוב להישמע להוראות, אנחנו נעשה את הכי טוב מהצד שלנו. כשיש נפילה בתוך העיר אנחנו רק מתפללים שאין נפגעים וכולם בסדר. יש לנו תחושת אחריות על האזרחים. אנחנו שואבים כוחות מהאזרחים שלא מפסיקים לתמוך בנו ולרגש אותנו".
אחת הלוחמות, שחר, ביקשה לומר לילדים כמה דברים: "הייתי פה כל ימי המלחמה, סגרתי חודש בסוללה. היה מאוד מאתגר. לא נחנו לשנייה. כל הזמן יצאו יירוטים ורצנו למיגונית. אנחנו רצים למיגונית ועושים את מה שצריך. יש תחושה של החמצה אם נופל טיל בעיר. הלב נחמץ כשאני שומעת על אזרחים שחוששים מהמצב. אנחנו מתפללים שאין נפגעים בכל פעם שהסוללה מחמיצה רקטה. אנחנו רואים הכל וחשופים להכל. הכל קורה מעל הראש שלנו. מצד שני יש גם הרגשה של שמחה אחרי כל יירוט מוצלח. בימי לחימה אנחנו צריכים להיות ממוקדים".
רגע לפני שהילדים עזבו מפקדת הסוללה סיכמה: "כיף לראות את האנשים שאנחנו מגינים עליהם, לשמוע איך אתם חוויתם את סבב ההסלמה. זה ממלא אותנו בכוחות. מרגש אותנו לשמוע שאתם אוהבים את כיפת ברזל וסומכים עלינו. זה פשוט מחמם את הלב. כיפת ברזל תמשיך לשמור עליכם. אנחנו ערוכים גם לסבב הבא, בתקווה שלא יהיה. אין מחסור בטילים, הכל מלא תמיד, אין מה לדאוג".
