בדרכי מחר (יום ב') מבית ג'ן לבית המשפט העליון לקראת הדיון ב-15 העתירות נגד חוק הלאום, יהדהדו באוזניי דבריו המרגשים של פרופ' מרדכי קרמניצר הדומע בראיון רדיו ב-25 ביולי 2018, שבוע לאחר החקיקה. הוא ציטט את אביו המנוח, שסיפר לו על פגישה עם לוחם מוסלמי בוכה בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. לשאלתו מדוע הוא בוכה השיב הלוחם שאוספי הגופות של הצבא האדום בודקים קודם כל גופה - אם היא בעלת חזות "אירופאית", הם אוספים אותה, ואם היא נראית של מוסלמי הם משאירים בשדה הקרב כדי שעופות השדה יאכלו אותה.
- לכל הטורים של עו"ד שקיב עלי - לחצו כאן
"ראה מה עושים לנו", אמר הלוחם המוסלמי לאביו של פרופ' קרמניצר. "אנחנו נלחמים עם חיילי הצבא האדום ומתים למענם, והם משאירים את הגופות שלנו בשטח".
הסיפור של פרופ' קרמניצר הזכיר לי את גבורתו של מפקד חטיבת גולני, אל"מ רסאן עליאן, שנפצע בעינו בצוק איתן, פונה לבית חולים, קיבל טיפול, ומיהר לחזור ללחום עם חייליו בניגוד להוראות הרופאים. נזכרתי גם בסיפורו של החובש סאלח טאפש מבית ג'ן, שהמשיך לטפל במפקדו אביאל ג'ראפי שנפצע תחת אש מחבלים בדרום לבנון ב-1992. את מפקדו הצליח טאפש להציל, אך הוא עצמו נהרג וגופתו המשיכה לגונן על הקצין הפצוע.
לאורך המאבק שלנו נתקלנו בתגובות חריפות של ח"כים וגורמים אחרים שאמרו בזלזול שאין צורך לתקן חוק לאום למען עדה כה קטנה. אחרים ביקשו לשלוח אותנו לסוריה וההומוריסטים הציעו להעביר אותנו לדרוזיה
אפשר להמשיך עם סיפורי הגבורה של בני העדה הדרוזית למען ביטחון ושלום העם היהודי בישראל, אבל אין יפה יותר מעדותו של בנימין נתניהו, שחייו ניצלו בפעילות מסווגת של סיירת מטכ"ל בגולן על ידי סלים שופי הדרוזי. שופי הלך לעולמו ב-2012. מי שספד לו היה אבי דיכטר, מיוזמי חוק הלאום.
חרף ההגדרות הציוניות, ניסוח הכרזת העצמאות וחוק השבות, עד חקיקת חוק הלאום הייתה התחושה בקרב בני ובנות העדה הדרוזית שישראל שייכת גם להם. לא הייתה להם כל סיבה להאמין שביום מן הימים תפנה להם המדינה את גבה ותסלק אותה ממגרש הישראליות.
אבל זה מה שעושה חוק הלאום החסר את סעיף השוויון, שקובע עליונות יהודית על כל מי שאינו יהודי, כולל אלה שהקריבו את עצמם למען ביטחון העם היהודי.
ראשוני ההמומים היו הקצינים המשוחררים, שחונכו על נאמנות והקרבה. לפתע מצאו את עצמם נבגדים על ידי המדינה שלה נתנו ולמענה הקריבו. כל המחאות – שלהם ושל אחרים - לא הצליחו לגרום למדינת ישראל לעצור לרגע ולעשות חשבון נפש, ובקיץ האחרון דחה הרוב הקואליציוני גם את ההצעה האחרונה בעניין, של ח"כ רדיר מריח, להכללת השוויון בחוק הלאום.
ח"כ רדיר מראח על חוק הלאום
(צילום: ערוץ הכנסת)
וזה לא הכל. לאורך המאבק שלנו נתקלנו בתגובות חריפות של חברי כנסת וגורמים אחרים שאמרו בזלזול שאין צורך לתקן חוק לאום למען עדה כה קטנה. אחרים ביקשו לשלוח אותנו לסוריה וההומוריסטים הציעו להעביר אותנו לדרוזיה. הגדיל לעשות בנו של ראש הממשלה יאיר נתניהו, שצייץ "אנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית-דרוזית בארץ ישראל, היא מדינת ישראלדרוזיסטאן!".
חלקם של הדרוזים ושאר המיעוטים לחיים בישראל אינם ניתנים להכחשה וכך גם תרומתם לבחרה. רק לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על מערך הרפואה בישראל, ומהם עולה עד כמה גדולה היא תרומתה של החברה הערבית לתחום: 17% מהרופאים, 24% מהאחיות, 47% מהרוקחים ו-20.8% מאנשי מקצוע הבריאות. כל אלה מודרו על ידי חוק הלאום והוצאו מחוץ לגדר הישראליות.
מחר נדע אם בג"ץ יצליח להסיר את החרפה שחוק הלאום המיט על המיעוטים בישראל בכלל ועל העדה הדרוזית בפרט.
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי הוא פעיל חברתי העוסק גם במשפט מנהלי וחוקתי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
