בשבוע שעבר התרחש אירוע חריג, כזה שיכול להתניע מהלך לשינוי כיוון. בפעם הראשונה מזה שנים הגיע אלוף פיקוד המרכז למאחז מובהק של נערי גבעות, שמע, דיבר איתם והם איתו.
זה היה משמעותי ויוצא דופן כמעט מכל הבחינות. ראשית, הנוכחים. נדיר מאוד למצוא נכונות אצל נערי גבעות להיפגש עם קציני צבא ומינהל אזרחי, ונכונות הפוכה מצד הקצונה הבכירה של צה"ל. אלוף פיקוד מגיע לשיחה, בעצמו, פיזית, שומע אותם ומשמיע את משנתו. קצינים ששירתו בתפקידים משמעותיים באיו"ש תמיד העדיפו לא להביט לשוליים בגבעות. חתמו על צווים, וזרמו עם קודמיהם. אם היה איזשהו דיאלוג, הוא התבצע דרך מתווכים.
שנית, המיקום. המפגש התרחש במאחז "מעוז אסתר" בבנימין, שבו התגורר אהוביה סנדק ז"ל, הנער שנהרג בהתהפכות רכבו לאחר מרדף משטרתי לפני כחודשיים. בנוסף, על המאחז תלוי ועומד צו הריסה שבכל רגע יכול להתממש. כל המשתנים האלה הניבו מפגש חריג.
אבל אולי חריג זה בדיוק מה שצריך פה. משום שנער צעיר שהגיע לגבעות עובר תהליך חריג. עד לפני רגע הוא ישב בכיתה, גר בבית עם חדרים ומרפסת וגבולות ברורים מבטון, וכעת הוא על גבעה עם אינספור כיווני אוויר, צעירים אחרים שלא הכיר, ואידיאולוגיה.
מי שמכיר את ידעי מבין שלא קל להפחיד אותו. האיש כבר ביקר בתפקידיו הקודמים באיו"ש ויודע לדבר בגובה העיניים. בסיום הפגישה אמר מי שאמר, "לא יודע מה יילד יום, אבל נפתח צוהר".
נערי הגבעות עברו עם השנים המון שינויים. רובם – מלבד אותם 30-20 אחוז שנוהגים באלימות – רוצים ליישב את הארץ ולקדם את האידיאולוגיה שלהם ולפיה אין שטחי איי, בי וסי. חבריהם הקיצוניים, ששפכו אלימות על האידיאולוגיה, גרמו לכך שאיש לא ניסה להקשיב להם. לדרגים הגבוהים וגם לגורמים בהתיישבות היה קל לצבוע אותם באותו צבע. להימנע מההבחנה. הם נכוו מכולם, אבל עם השנים הם לומדים. מנסים להיכנס למיינסטרים דרך החלון. עם הגוזמבות (הכינוי שמצמידים גורמי ביטחון לפאות) ונעלי הבלנדסטון האופייניות.
לפני כמה שנים הם החלו במיזם "להכיר את נוער הגבעות": סיורים לכל מי שרוצה לשמוע על הגבעות ופגישה עם נערים. יש מי שהגיע לסיורים האלה רק כדי להשמיע ולא להקשיב, אבל הם המשיכו. בכל פעם נפגעו מחדש כשחלקים מהם הרימו אבן, פגעו והשחיתו רכוש של פלסטינים באופן גס, פסול מהיסוד ומכוער.
ביקור אלוף פיקוד המרכז במאחז "מעוז אסתר"
(צילום: גאולת ציון בחזון ומעש)
מאז מותו של אהוביה סנדק ז"ל הם לא מפסיקים להפגין, במאות מחאות בעשרות נקודות ברחבי הארץ עם אלפי אנשים. גם הפעם השוליים נתנו את הטון וצבעו את המחאה בשנאה ובפעולות תג מחיר גזעניות, מה שהכניס את הכוחות לתסריט הקבוע: תג מחיר-מעצרי שב"כ-שחרור-צווי הרחקה או מעצר-בנייה במאחז-הריסה וחוזר חלילה.
אלישע בן קימון צילום: אבי מועלםואז קם אדם שהמציאות הזו לא באה לו טוב בעין. אלוף פיקוד המרכז, תמיר ידעי, החליט שהוא רוצה לשנות אותה. לחשוב מחוץ לקופסה. לראות איך אפשר להזיז את הכלים על הלוח בצורה אחרת שתביא למט. כמו שהוא מדבר עם פלסטינים, מתיישבים, אנשי משטרה ושב"כ, כך הוא מדבר גם עם "הגבעונים", שהם שחקנים על הלוח וההתעלמות מהם גורמת נזק לכולם.
מי שמכיר את ידעי מבין שלא קל להפחיד אותו. האיש שגדל בגולני וכבר ביקר בתפקידיו הקודמים באיו"ש יודע מתי ללחוץ, אבל אולי יותר מהשאר, יודע לדבר בגובה העיניים. בסיום הפגישה אמר מי שאמר, "לא יודע מה יילד יום, אבל נפתח צוהר".
- אלישע בן קימון הוא כתב יהודה ושומרון של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
