הפרת החוק ניגרת על ראשנו, סחף ומים שוצפים ואין מדובר בגשמי ברכה. קריאות התיגר על היועץ המשפטי לממשלה ועל מערכת אכיפת החוק מתרבות, מזכות את מתריסי החוק באהדה רדודה ובדקת תהילה מזויפת חולפת. התהדרות בעימותים מלאכותיים מול מערכת אכיפת החוק היא תחליף עצוב לעשיית אמת, אבל בטווח הקצר מנביעה כנראה פופולריות זולה.
כמאמר השיר, "ואלה הם חיינו בזמן האחרון". שלילת הלגיטימציה של מערכות מקצועיות לבצע את תפקידן היא האופנה החדשה: יהא זה היגד מקצועי, הצבעה על חלופות, על מחירן ועל השלכותיהן העתידיות טרם קבלת ההחלטה, על מתחם החוקיות שבגדרו יכולה להתקבל ההחלטה. כל היגד שאינו מתמצה בהנהון אילם ובעיניים מעריצות ותו לא זוכה לתגובה עוינת על עצם השמעתו, להבטחות ברמת עידון משתנה על הרצף של "נתקן" (הלגיטימי), "נטפל", "נפעל", "נחליף", "נרסן", "נרסק".
הבחירה המוצגת לדרגים המקצועיים היא בין שתיקה אילמת ומחיקת ההיגד המקצועי לבין התפטרות מיידית לבין התמודדות בבחירות לכנסת. האופציה השמרנית של "פשוט לעשות את התפקיד" ולומר את האמת המקצועית למי שאמור לקבל את ההחלטה או להציג עמדה מורכבת, כזו שלא מחליקה בקלילות בגרון כמו סוכריית דבש, כבר איננה אופציה לגיטימית, בלי שיצביעו על כיוון הדלת, או יאשימו בפוליטיות או בחתרנות. כל תהליך עבודה נכון מחולל ומדולל, אבל בסוף ממתין החשבון.
כשהפרת החוק מתפשטת ואין מנהיגות שיוצאת כנגדה, אין להתפלא שהאדישות והזלזול בחוק זולגים גם ליוזמות מקומיות של רשויות מקומיות לפעול שלא בהתאם לחוקי המדינה. כשזה נפרם זה נפרם
בריאות של אסירים וסכנה להתפשטות מגפה בבתי כלא נלקחות כבנות ערובה כדי "לעשות סיבוב" על היועץ המשפטי לממשלה, עוד הורדת ידיים, עוד הטחת בוץ כשצד אחד לעולם יישאר ממלכתי; מינוי נציגי מדינה לאסיפות כלליות של חברות ממשלתיות מעוכב "כפרינציפ", כפעולת תגמול על עמדה משפטית בנושא אחר שהצביעה על המובן מאליו – שדירקטורים בחברות הממשלתיות המשרתות את כולנו, אזרחי ישראל, וחולשות על אספקת שירותים בהיקף תקציבי אדיר, ימונו בהליך תחרותי, שוויוני ופומבי במתכונת כלשהי שתהיה מקובלת על השר ולא תשמש כחצר אחורית או כחנות מכולת פרטית לקידום מקורבים.
את הפנקס האדום מפעם, שכנגדו יוצאים בכל הזדמנות, מחליף רק צבע פוליטי שונה. השיטה נשארת אותה השיטה. ומי יתבע את עלבון טובת האינטרסים של המדינה ואת טובת האזרחים, שנשארים לעמוד מבוישים לצד הדרך? את עלבונה של הכמיהה למשילות עניינית? את הקדמת התגרה על פני העשייה?
במקום עשייה של אמת – חרחור בלתי פוסק של ריבים מלאכותיים; במקום מנהיגות – ציוצים; במקום מהלכים אמיצים, תשתיתיים או "סתם לעשות את הדבר הנכון", המתבקש – "עשה לך אויב", מצא את הפקיד התורן שעימו תכסה את ערוות העשייה המקצועית שלך ו"עשית את היומית". זו "העשייה החדשה".
זלזול אקטיבי מתמיד בהוראות החוק ובהנחיות היועמ"ש, שתפקידו להביא בפני הממשלה ורשויותיה את עמדתו בעניין חוקיות פעולותיה, הוא לא ביטוי לעוצמה משילותית, אלא עדות מעציבה לחולשה מנהיגותית מכמירה.
כשהפרת החוק מתפשטת ומתרחבת ואין מנהיגות שיוצאת כנגדה, אין להתפלא שהאדישות והזלזול בחוק זולגים גם ליוזמות מקומיות של רשויות מקומיות לפעול שלא בהתאם לחוקי המדינה, להפרות סיטונאיות של הסגר, לתחושה שהחוק הוא רק המלצה. כשזה נפרם זה נפרם. כולנו נימצא עומדים בפני שוקת שבורה של "איש הישר בעיניו יעשה", כשהעקום נהיה הישר החדש.
המהלך הציוני, המנהיגותי, הממלכתי, האחראי הוא להבטיח את המשך קיומה ובניינה של המדינה כמדינת חוק. זהו אינטרס שלטוני מובהק. של כל שלטון. יהא אשר יהא. הרי כל מי שיזכה בבחירות יצטרך לעבוד עם המוסדות הקיימים, יצפה שהחוקים שהוא יחוקק יכובדו ולא יופרו או ייעקפו, ישאף למדינה מתוקנת שבה לא כל אחד עושה דין לעצמו, אז איך בדיוק כרסום מתמיד בשלטון החוק וגימוד וביזוי מכוון של מייצגיו מסתדר עם זה?
לא כהתרסה, אלא כביטוי לציפייה אזרחית כנה וכאובה – מהלומות מתמידות ביסודות הערכיים והתהליכיים של הבית יהפכו אותו למוחלש, לנשען על כרעי תרנגולת. ככה לא בונים חומה. ככה מפוררים אותה. הכיוון ההפוך לחלוטין ממחוז החפץ המדומיין של המשילות.
- עו"ד דינה זילבר הייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
