בשלהי השנה שעברה קבע האיחוד האירופי, גם אם באיחור, שלא יוענק כסף לגופים שבין המוטבים שלהם כלולים גורמים המצויים ברשימת הסנקציות של האיחוד. כך, למשל, בדו"ח שהוציא המשרד לנושאים אסטרטגיים, "מחבלים בחליפות", צוינו שמותיהם של מעורבים בטרור שהפכו לפעילי "ארגוני זכויות". לא מדובר רק באיחוד. ארגון NGO Monitor חשף בשנים האחרונות את העובדה שפעילי החזית העממית הם בין מקבלי המשכורת בארגונים פלסטיניים, שזוכים למימון ממדינות אירופיות. ממשלת הולנד הודתה בקיץ שעבר שכסף שהעבירה לארגון הפלסטיני UAWC שימש, בין השאר, את המחבלים שהיו מעורבים ברצח רנה שנרב ז"ל.
כל ארגון פלסטיני שזוכה למימון נדיב כולל בדרך כלל את צמד המילים "זכויות אדם" או "פרויקט הומניטרי". זכויות אדם ודמוקרטיזציה לא זכו להישגים גדולים בקרב הפלסטינים כתוצאה מפעילות הגופים הללו, אבל תעשיית השנאה וההסתה זוכה למימון עתק. הפרלמנט האירופי החליט על אימוץ הגדרת העבודה של האנטישמיות, אבל נציבות האיחוד, שאחראית על חלוקת הכסף, מעניקה אותו לגופים שכלולים בהגדרה. זה הדיפ-סטייט, או האקטיביזם הביורוקרטי, של האיחוד האירופי.
המדיניות החדשה של האיחוד גורמת כמובן לזעם בקרב ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית, כמו גם בצמרת הפוליטית. הגוף הפלסטיני העיקרי שמהווה את צומת חלוקת הכסף ממדינות אירופיות ומהאיחוד לארגונים פלסטיניים הוא NDC (NGO Development Center). "הקוד האתי" של המרכז כולל התחייבות "להימנע מכל נורמליזציה עם הכובש, פוליטית או תרבותית", כמו גם התחייבות לתמיכה ב"שיבה של הפלסטינים לבתיהם המקוריים".
מסמך אחר של המרכז מתנה העברת כסף בתמיכה ב-BDS. המימון הזה יצר את האליטה הפלסטינית שמנהלת את קמפיין ה-BDS, הדמוניזציה וההתנגדות לכל הסכם שלום עם ישראל.
פעם ועוד פעם שאלתי גם את שגרירי האיחוד האירופי וגם פקידים מהדסק הישראלי-פלסטיני בבריסל מדוע המימון הזה נמשך. כבר שנים שהם מספקים תשובה אחידה: אנחנו לא מממנים את האג'נדה הפוליטית, אלא רק פרויקטים הומניטריים או פרויקטים לקידום זכויות אדם. זו תשובה שהיא לעג לרש, הרי האיחוד לא יממן פרויקט לקידום זכויות אדם של מועצת יש"ע.
זו לא ההתנגשות הראשונה עם ארגונים פלסטיניים. כבר ב-2004 דרשה ארה"ב, שמעבירה כסף דרך US Aid, שגופים מוטבים יתחייבו "לא לקדם או להיות מעורבים באלימות, טרור, פעילות קיצונית או פעילות לחיסול מדינה כלשהי". הארגונים הפלסטיניים סירבו אז לחתום על התחייבות כלשהי, וכך ויתרו על הסיוע האמריקני. בין תועלת לעצמם לבין מאבק נגד קיומה של ישראל, הם בחרו באופציה השנייה.
עכשיו מנסים הפלסטינים לבטל את רוע הגזירה. בסוף השבוע האחרון, כך נודע למשרד לנושאים אסטרטגיים, כונסה ברמאללה ישיבה של פלגים פלסטיניים בראשותו של סאיב עריקאת. מדובר, ככל הנראה, בעוד צעד במסגרת צעדי הפיוס בין הרשות לחמאס, בעקבות הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין. פעם נוספת בוחרת ההנהגה הפלסטינית להתיישר לפי הקו הרדיקלי, במקום להוביל לפשרה ולשלום עם ישראל.
גם ישראל מפעילה לחץ. השרה לנושאים אסטרטגיים אורית פרקש-הכהן פרסמה הודעה ולפיה "בחודשים האחרונים האיחוד האירופי עומד תחת מכבש לחצים לשנות את מדיניותו בנוגע להעברת כסף לארגונים פלסטיניים. החלטת האיחוד שלא לסגת ממדיניותו היא מבורכת וחשובה, בכך שהיא מבחינה בין פעילות אזרחית לגיטימית לבין תמיכה וקידום של פעילות טרור".
נדמה לי רק שפרקש-הכהן טועה בנוגע ל"פעילות אזרחית לגיטימית". כל עוד הקריטריון לקבלת כסף הוא תמיכה ב-BDS וב"זכות השיבה", זו לא פעילות לגיטימית - זו פעילות נגד עצם קיומה של ישראל.
שיתוף הפעולה והיחסים הכלכליים בין ישראל לאיחוד האירופי ולמדינות אירופה הם בעלי היקף אדיר. הסיוע לפלסטינים הוא טיפה בדלי, לא יותר, אבל זו טיפה שיוצרת זיהום. זו טיפה של ארס והרס. האיחוד לא צריך לאמץ את דרישות ישראל - הוא צריך רק, ואך ורק, לשמור על הכללים שנוסחו באיחוד, ובעיקר לאמץ את החלטת הפרלמנט האירופי וליישם את הגדרת העבודה של האנטישמיות בכל מה שנוגע למימון.
מי שמתנגד לזכות היהודים להגדרה עצמית – הוא אנטישמי. נקודה. הוא לא זכאי למימון. זה מה שימנע את המימון לגופים שעוסקים בהפצת שנאה. זו לא רק חובה פוליטית, זו חובה מוסרית והיסטורית.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
