הסכם הנורמליזציה המתגבש בין ישראל לאיחוד האמירויות הניע שיח ציבורי באשר למדינה, כמו גם סביב התרבות המקומית והמוסכמות החברתיות המקובלות בה. אף שבאמירויות עושים מאמצים כבירים כדי להוכיח שמדובר במדינה פתוחה, על הישראלים שנמנים עם הקהילה הגאה לדעת כי יש פער משמעותי בין המשתקף החוצה למה שבאמת קורה במדינה.
אחרי ביקור של שלושה ימים, ניתן להבין שחיי קהילת הלהט"ב מתנהלים מאחורי דלתות נעולות או מתחת לרדאר. בשיחה עם ynet מספרים להט"ב המתגוררים במדינה על המסיבות החשאיות של הקהילה, לצד החיים בצל חקיקה שמרנית מאוד, שבמסגרתה מוטלים במקרים מסוימים אפילו עונשי מוות בגין קיום יחסים חד-מיניים או גילויי חיבה בין זוגות חד-מיניים במרחב הציבורי.
הפרידה מהמשלחת הישראלית
(צילום: קארן ברוורמן, רויטרס)
אפליקציות ההיכרויות של הקהילה הגאה פתוחות לגמרי לשימוש באמירויות, אולם כמעט כל המשתמשים בהן הם זרים המתגוררים במדינה. העובדה הזו מתכתבת עם מספר האמירתים שמסתובבים ברחובות דובאי ואבו דאבי, מאחר שהרוב המכריע במדינה הוא מהגרים, רובם ממדינות אסיה. לצד זאת, ניתן למצוא גם מהגרים ממדינות ערב השכנות.
כשנשאלים המהגרים איך נראים חיי קהילת הלהט"ב באיחוד האמירויות, התשובה לרוב זהה: יש חיי קהילה, אבל הם מתחת לרדאר. בעוד שאבו דאבי נחשבת לשמרנית, ממלכתית ודתית יותר, דובאי היא מעט חילונית ומאפשרת יותר.
"לפני הקורונה היו מסיבות גייז בדובאי והקהילה פה היא גדולה מאוד", מספר תושב אבו דאבי, דרוזי מלבנון שמתגורר בשנים האחרונות בעיר. "אתה מישראל? יש לי משפחה בעוספיה. הלוואי שהייתי יכול לבקר אותם יום אחד. אני מתפלל שזה יקרה".
בהמשך מספר האיש על מועדון שמיועד לקהילה הגאה בדובאי. "יש מועדון גיי-פרנדלי, אתה יכול להיכנס לפייסבוק של המועדון ולראות את התמונות", הוא אומר. ואכן, בשיטוט בעמוד הפייסבוק של המועדון הזה אפשר למצוא תמונות ובהן, בין היתר, גילויי חיבה בין גברים. בהמשך הוא גם ממליץ על חוף מסוים באבו דאבי: "אתה רואה שם גייז, זה נורמלי בחוף הזה".
והוא לא היחיד שמספר על חיי קהילה פעילים במדינה. "אתה לא יכול להיפגש עם מישהו בצורה גלויה, אבל מאחורי הדלתות זה נורמלי כאן", מספר מהגר אחר מהפיליפינים. "אם נפגשים אז צריכים להיות דיסקרטיים, בלי גילויי חיבה בציבור. בטוח כאן, אבל חייבים להיות דיסקרטיים".
לדברים מצטרף גם מהגר אחר, שהגיע מסוריה. "לא מסוכן כאן בכלל", הוא מספר. "עדיף להיות דיסקרטיים, ומובן שאי אפשר להתנשק בציבור. חוץ מזה החיים פה רגילים להומואים. היה באבו דאבי מועדון גייז שנסגר, ויש מועדון גם בדובאי".
כשאני מספר שאני מישראל, כולם שואלים אם הגעתי לכאן עם המשלחת. הביקור בן 24 השעות של המשלחת שבראשה עמד ראש המטה לביטחון לאומי מאיר בן שבת, שהסתיים אתמול, סוקר כאן בחדשות המקומיות. "אני שמח שעכשיו ישראלים יוכלו לבקר כאן", אומר הפיליפיני.
הלבנוני מציין: "ראיתי את התמונות ממצעד הגאווה בתל אביב. הלוואי שאיחוד האמירויות תשכנע את כל מדינות ערב לעשות שלום".
באמירויות חשים גאווה בכל הנוגע לגון האיסלאם שמונהג במדינה. בשיחה עם עיתונאים שהתקיימה באבו דאבי ביום שני, הבהירו בכירים אמירתים את הבוז שהם חשים כלפי פיגועי טרור שמאחוריהם עומדים גורמים איסלאמיים קיצונים ברחבי העולם.
"כמו שלא ניתן למנתח מוח לעשות ניתוח בלי הכשרה, גם דרשה במסגד היא סוג של ניתוח מוח. לכן האמירות שולטת במה שנאמר ובמסרים המועברים במסגדים", אמרו הבכירים.
עם זאת, באשר לקהילת הלהט"ב, המציאות היא שונה. בניגוד לתיאורי התושבים הלהט"בים המתגוררים פה, החקיקה נגד הקהילה הגאה היא מחמירה במיוחד, ועל המבקרים הלהט"בים באיחוד האמירויות לדעת זאת ולהתנהל בזהירות מרבית.
למעשה, היחסים היחידים שמותרים כאן על פי חוק הם בין גברים ונשים - ורק במסגרת נישואים. החוקים אומנם יכולים להשתנות מאמירות לאמירות, והחוק הפדרלי אינו חד-משמעי, אך הוא עדיין מתיר באופן תיאורטי עונש מוות בגין יחסים חד-מיניים.
בתי המשפט של המדינה פועלים במקביל לבתי משפט דתיים, שבהם עלולים להיקבע עונשי תלייה להומואים, אף שמקרים כאלה לא תועדו נכון לימים אלה. כוחם של בתי המשפט של המדינה גדול ומשמעותי משל אלו הדתיים, אך העונשים ככלל עלולים להיות קשים במיוחד.
חוק מספר 80 באבו דאבי, למשל, מתיר עונש מאסר של עד 14 שנים בגין "יחסים שלא כדרך הטבע". חוק מספר 177 בדובאי מתיר מאסר של עד 10 שנים בגין מעשה זה. הגנה על זכויות להט"ב כמובן אינה חלק ממערכת המשפט במדינה בשום צורה.
בשנת 2008 זוג תיירות לסביות קיבלו עונש מאסר בן חודש לאחר שגילו חיבה זו לזו בחוף באבו דאבי - ולאחר מכן גורשו מהמדינה. ב-2005 נאסרו בדובאי 26 גברים לאחר שהשתתפו במסיבת גייז. ואולם, בשנים האחרונות לא נרשמו דיווחים על אירועים מסוג זה.
