דעה בדקה: על חוסר השוויון בחלוקת המשאבים
(צילום: אבי חי)
המאבק על האסי אינו הסחת-דעת ממאבקים אחרים, אלא מיקרוקוסמוס לבעיה רחבה של אי-צדק חלוקתי – של בעיית עומק של אי-שוויון בישראל.
דוגמאות נוספות? בבקשה:
1. הפערים בין חלק מהמועצות האזוריות לעיירות הפיתוח והיישובים הערביים: מועצות אזוריות הן לרוב גדולות בשטח, מועטות תושבים ובעלות אזורי מסחר ותעשייה - משמע ארנונה עסקית יקרה. כלומר, מעט אנשים שנהנים מהרבה כסף שעל בסיסו גם מתקבלים מענקי מאצ'ינג מהמדינה בתחומים כמו חינוך, בעוד שהשכנים שלהם מתמודדים עם קשיים.
2. סוגיית בעלות על הקרקע היא נפרדת מהעניין הראשון. אנחנו רואים את זה גם בכפרים בדואיים בנגב אבל גם אצל משפחות מזרחיות שחיות בגבעת עמל וכפר שלם בתל אביב. לא רק שאתה הופך ל"פולש" היכן שהמדינה יישבה אותך, או כי הפקיעה את האדמה בה חיית קודם, גם אין לך בעלות על מקרקעין להעביר בירושה.
3. ים המלח ומשאבי הגז שהועברו לחברות פרטיות בנזיד עדשים - בטח שחייבים לדבר על זה, זה חלק מאותו סיפור של אי-צדק חלוקתי.
ואז מה אם גם יאיר נתניהו מצייץ על זה? הרי אתם זוכרים מה אומרים על שעון מקולקל. צריך להזמין אותו להצטרף למאבק גדול ורחב על צדק חלוקתי הוגן במדינת ישראל. שיביא גם את אבא שלו.
- מיקי גיצין הוא מנכ"ל הקרן החדשה לישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
