73 שנים חלפו מאז הושמדה האונייה אלטלנה בפגז של תותח צה"לי בחוף תל אביב. תותח מן הראשונים במלחמת העצמאות הופנה להנחית את מכת המוות על אוניית נשק ולוחמים שהובאה על ידי אצ"ל, בעודו בתהליך חיול לצה"ל. הייתי אז בן 12 וצפיתי בכלי השיט עולה באש וענני עשן מתרוממים ומסתירים את כחול השמיים. המחזה הנורא הזה עולה לנגד עיניי מדי שנה ואני שואל את עצמי, כיצד זה לא נחקר מעולם בדרג ממלכתי.
אכן, הנושא עלה בשני הבג"צים הראשונים במדינת ישראל. העד מטעם המדינה, הרמטכ"ל בפועל צבי איילון, הצהיר בשבועה כי בכירי אצ"ל (חמישה, העצורים אותה עת במחנה מעצר 1א') "אשמים באשמת בגידה במולדת". הם שוחררו סמוך לאחר מכן עקב מעורבותו של ראש הש"י הפנימי איסר הראל ושר הביטחון דוד בן גוריון.
בהכיני לפרסום (2016) מהדורה חדשה של ספרי "אלטלנה" פניתי לרמטכ"ל המכהן גדי איזנקוט וביקשת להורות על הסרתו של אות הקין מעל מצחיהם של אותם בכירים. בהמשך, מחלקת היסטוריה של צה"ל בדקה, ונעניתי בכתב כי מאחר ש"שוחררו לביתם מבלי שהועמדו לדין פלילי... עומדת להם כמובן חזקת החפות". ולא רק, אלא שראש הממשלה ביקש באמצעות הראל לשלב את החמישה בתפקידים בכירים בצה"ל. "מכאן, להבנתנו, התנהלותו הסירה מהם כל כתם".
חשבתי כי הכתם צריך להיות מוסר גם מכל עולי אלטלנה ובמקביל מאצ"ל בכללו, שהואשם במרידה במדינת ישראל, בעודו שרוי בתהליך גיוס לצה"ל ומותיר קורבנות ופצועים בשדות הקרב
חשבתי כי הכתם צריך להיות מוסר גם מכל עולי אלטלנה ובמקביל מאצ"ל בכללו, שהואשם במרידה במדינת ישראל, בעודו שרוי בתהליך גיוס לצה"ל ומותיר קורבנות ופצועים בשדות הקרב. העליתי עניין זה בפני ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, אשר הכליל סעיף מיוחד (מספרו 3858) בישיבת הממשלה (2018), לאמור: "ראש הממשלה... במלאות 70 שנה לחללי האונייה אלטלנה... מציין כי החללים לא רק שהם לא היו 'בוגדים' (אלא) הם היו פטריוטים מן המעלה הראשונה": החללים, הכוונה היא ל-16 הנופלים במקביל להפגזת התותח ובאירועים סביב. ועדיין קיים הצורך בהכפפת כלל חברי הארגון בהגדרה זו.
שלמה נקדימוןערן יופי כהןנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין יישא היום (ד') דברים על קבריהם של ה-16 בבית העלמין בנחלת יצחק, וזאת בשנתו האחרונה כנשיא המדינה. לאחר האזכרה (2016) שלח אליי את האיגרת הבאה: "אונייה זו ששולחיה ביקשו להיטיב עם העם בישראל, עודנה בוערת. פרשיות מעין אלה לעולם אינן נגמרות, ולעולם ניתן להמשיך ולגלות בהן תובנות חדשות ופרטים מוכמנים. ראיתי כי אינך שוקט על שמריך ואתה מבקש לחשוף כל פרט אפשרי כדי שהפרשה תיחשף במלואה עד הפרט האחרון".
אלטלנה, המשיך הנשיא בעדותו האישית באיגרת, "היא עבורי צלקת שאשא בליבי כל חיי. כטבען של צלקות גם האלטלנה אוצרת בתוכה זיכרון של כאב עצום. אך כחלק מן הצלקות גם פאר וכבוד טמונים בחובה. כבוד על היותי חלק ממחנה שתרם תרומה מכרעת לביסוס הריבונות היהודית בארץ ישראל. פאר על זעקתו של מפקד המרי (נגד הבריטים) מנחם בגין הקורא לחייליו כשדמעות חונקות את גרונו, 'לא תרימו יד על אח! רק לא מלחמת אחים'".
אכן, באווירה השוררת במדינה בימינו אלה, ראוי לחזור ולהזכיר פרקי עבר.
- שלמה נקדימון הוא היסטוריון ועיתונאי, בעבר יועץ התקשורת של מנחם בגין
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
