ריאיון בהר מירון עם מנהלת מרכז חוסן בגליל המזרחי
(צילום: אביהו שפירא, משי בן עמי)
מאז האסון במירון, מדווח מרכז חוסן באזור על גידול משמעותי בפניות אליו מצד אנשים שהיו בהילולה או נחשפו אליה וסובלים מאז ממצוקות נפשיות. "האסון הוא אירוע שמאיים על השלמות הנפשית", אמרה דליה יוסף, מנהלת ומנכ"לית מרכז חוסן בגליל המזרחי בריאיון לאולפן ynet.
מה מתרחש בימים האחרונים אצלכם במרכז?
"מרכז חוסן אזורי מאגד את כל 18 הרשויות בגליל המזרחי. החל מיום שישי, כשהתוודענו באמת לטראומה ולאירוע, אנחנו מוצפים בפניות, גם בקו הסיוע שהוא בעברית ובשפות זרות, גם אנשים שמגיעים לטיפול. אנחנו גם מגיעים למדרשות, לאולפנות. מגיבים ראשונים כמו זק"א ומד"א. בית חולים זיו פנה אלינו כדי לתת מענים וגם לתת תמיכה נפשית וכלים איך מתמודדים בעצם בשעה הקשה הזו".
אני מבין שמדובר בגידול מאוד משמעותי במספר הפניות. את יכולה לתת לי מספר מוערך?
"אין לי מספר מדויק, אנחנו עדיין אוספים נתונים, אבל יש בהחלט גידול משמעותי שמגיע גם דרך הרשויות. אם זה דרך הרווחות, דרך השירותים הפסיכולוגים".
מה אתם שומעים מאנשים? מה אנשים צריכים בעצם?
"אנשים באו לשמוח ונקלעו לזירת קרב. החוויה הטראומטית הזו - זה בעצם אירוע שמאיים גם על השלמות הנפשית וגם על השלמות הגופנית. אנשים, למשל פצועים שהשתחררו מבית החולים הביתה – התחילו אצלם סימפטומים של פלאשבקים, קשיי שינה, קשיי תפקוד".
אלה סימפטומים של פוסט-טראומה, בעצם.
"אנחנו זהירים, עדיין לא אומרים פוסט-טראומה. אלה סימפטומים שהם נורמליים למצב הזה. הם כרגע מגיבים גם בכעס, לפעמים בדפיקות לב. זו בעצם הרגשה שמה שהייתי אתמול - זה לא אותו אדם שאני היום. אנחנו באים במסר ואומרים 'אל תהיו לבד, תרימו טלפון לקו הסיוע'".
מה הדבר הראשון שאתם אומרים להם?
"קודם כל, אוזן קשבת. לתת להם את המקום לדבר ושישתפו גם בחוויה הרגשית וגם במה שהם חוו. לנרמל, לתת לגיטימציה לתחושות של הגוף ולחוויה שלהם ולהתנהגות. ובעיקר לעזור, לתת כלים: מה יעזור לך בשעה הזו להתמודד. אנחנו גם מחברים לקהילה, אם צריך - לרווחות, לבריאות הנפש ועוד".
