המשנה הפורש לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, באחת מהחלטותיו האחרונות, הכריע הערב (שלישי) על משפט חוזר לרומן זדורוב שהורשע ברצח תאיר ראדה, שייערך בבית המשפט המחוזי בנצרת. המחוזי גם יכריע בקרוב אם לשחרר את זדורוב מהמאסר ובאילו תנאים, אך נכון לעכשיו הוא נשאר מאחורי סורג ובריח. סנגורו של זדורוב, עורך הדין ירום הלוי, אמר כי "זה יום חשוב מאד לרומן בני משפחתו ולכל הציבור".
מלצר התמקד בראיה שהתמקדה בעקבה מגואלת בדמה של הנערה. "מחוות הדעת החדשות של חלק מהמומחים שהתייחסו לסוגיה זו, עלה כי לא תיתכן נזילת דם מגופה כחמש שעות לאחר הרצח (פער הזמנים בין מועד רצח המנוחה לבין מועד גילוי גופתה)", כתב מלצר. "המשמעות האפשרית של קביעה זו היא כי העקבה (שלא שייכת לזדורוב) הוטבעה בזמן ביצוע הרצח, או סמוך לו – וגילוי זה איננו עולה בקנה אחד עם גרסת המדינה, לפיה העקבה על גבי מכסה האסלה הוטבעה על-ידי 'מחלץ אלמוני' שהגיע לזירה לאחר גילוי הגופה כחמש שעות לאחר הרצח".
• לקריאת ההחלטה של מלצר - לחצו כאן
עוד כתב השופט כי "לפי תזה אפשרית נוגדת שהעלה המבקש, מבצע הרצח (או אחד ממבצעי הרצח) הוא שהטביע את העקבה שעל מכסה האסלה, ורק לאחר מכן (אך עדיין בפרק זמן סמוך לרצח) דם המנוחה נזל עליה. מאחר שמוסכם כי העקבה איננה שייכת למבקש, כאמור – הרי שבמצב דברים זה, אם תתקבל עמדת המומחים מטעם המבקש, קיים קושי להצביע על המבקש כמי שביצע את מעשה הרצח (ולכל הפחות, יש בכך כדי להטיל ספק ממשי בגירסה כי הוא ביצע את הרצח)".
המשנה הפורש ציין כי "מבלי לקבוע מסמרות בדבר, דומני כי השינוי שחל בעמדתה של המשיבה (המדינה) בדבר האפשרות לזליגת הדם מספר שעות לאחר המוות ובדבר הפעולות הרפואיות והחקירתיות שנעשו בגופה, וכן חוות הדעת הנוספות שהוגשו, מצריכות בירור נוסף. ההסכמה העקרונית לכך שזליגת הדם מגופת המנוחה שעות לאחר הרצח איננה מסתברת בנסיבות העניין, והקושי לקבוע ממצא ברור לגבי האפשרות כי זליגת הדם נבעה מדם שנקווה במקור חיצוני לגופה, וזלג על העקבה מספר שעות לאחר מכן – הן נקודות מרכזיות שעשויות לשפוך אור על מעמדן הראייתי של עקבות הנעליים הזרות.
"בהקשר זה, חשוב לציין כי מעמדה הראייתי של נזילת הדם על גבי העקבה שנמצאה על מכסה האסלה – שונה שוני איכותי מתעלומת עקבות הנעליים הזרות בכללותה. הטעם לדבר נעוץ בכך כי כפי שבואר לעיל באריכות, קבלת עמדת המבקש שלפיה לא תיתכן נזילה כלשהי של דם בכמות ובאופן הנראים בתצלום הזירה – עשויה להיות בעלת פוטנציאל להביא לכרסום ממשי בעוצמתן של יתר הראיות המבססות את ההרשעה, שכן קבלת גישת המבקש שוללת למעשה את האפשרות כי עקבות הנעליים הוטבעו על-ידי מי מבין הנוכחים בזירת הרצח, כאשר נשללה כבר האפשרות כי המבקש הוא זה שהטביע את עקבות הנעליים הזרות".
מלצר הדגיש כי המדינה הודתה שחלה טעות באחת מחוות הדעת של המרכז הלאומי לרפואה משפטית. "כך התברר עתה כי בתא השירותים השלישי (הסמוך לתא שבו בוצע הרצח) התגלה כתם דם של המנוחה על מתקן נייר הטואלט, בניגוד למה שנאמר מלכתחילה בחוות הדעת כי אותו כתם דם נמצא בתא השני. לפי הנטען, אם יתברר כי נזילת הדם על העקבה נעשתה מיד בסמוך לרצח, הרי שנתון זה (של כתם הדם שנמצא בתא השלישי) עשוי לחזק את התיזה לפיה הרוצח נמלט מן התא השני (בו בוצע הרצח), לאחר שזה נסגר מבפנים – אל התא השלישי והחוצה, ומסלול זה עומד בניגוד למסלול ההימלטות שהמבקש הדגים בשחזור שערך".
מלצר הוסיף: "לאחר שבחנתי את מכלול החומר שבתיק, ועיינתי בראיות הרבות שביססו את הרשעתו של המבקש, לרבות הודאותיו בפני המדובב ובפני החוקרים, וכן את השחזור שבוצע על-ידו, ולאחר שהעמקתי בטענות הצדדים הנוגעות לעקבות הנעליים הזרות, בקביעות של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט שלערעור בנושא זה, וכן לאחר שערכתי שני דיונים במעמד הצדדים – שוכנעתי כי לנוכח השינוי בעמדת המשיבה בסוגיית זליגת הדם, חוות הדעת שהוגשו בנושא ומרכזיותה של ראיה זו – הרי שיש בכל אלה, ואפילו הן עומדות לבדן, כדי להצדיק את בירור העניין במסגרת של משפט חוזר".
במסגרת ההכרעה הארוכה מלצר דן גם בא"ק, שסנגורו של זדורוב טען בבקשה למשפט חוזר שהיא הרוצחת. "סבורני כי אין לייחס להודעתו של א"ח, המפלילה את א"ק, משקל ממשי לצורך הבקשה שבפניי, גם על ראיית ה-DNA בשערה של ראדה נקבע אין עילה למשפט החוזר". מלצר הוסיף כי "כאן המקום לשוב ולהזכיר את שקבעתי כבר לעיל, כי התוצאה אליה הגעתי בדבר עריכת משפט חוזר בעניינו של המבקש – איננה משמיעה בהכרח כי המבקש זכאי, או כי עלה בידו להוכיח קיומו של ספק סביר באשמתו. שאלות אלו אמורות להיבחן במשפט החוזר עצמו".
בסיום דבריו כתב השופט בדימוס: "לא נעלמו מעיניי ההשלכות האפשריות של ההחלטה להורות על עריכת משפט חוזר על משפחת המנוחה, שאי-הוודאות הסופית לגבי זהות הרוצח עוד מוסיפה על האובדן הנורא שחוותה וסבלותיה לאחר שאיבדה נערה צעירה שחייה נגדעו בצורה אכזרית, בהיותה בתוך כותלי בית ספרה. ברור שלכאבם – אין מרפא. אולם אין בהשלכות אפשרויות אלו על המשפחה ועל גורמים נוספים הקשורים בפרשה הקשה כדי למנוע עריכתו של משפט חוזר, מקום בו נמצא טעם בדין לעריכתו".
בתגובה על ההחלטה לערוך משפט חוזר מסרה פרקליטות המדינה: "השופט מלצר הדגיש בהחלטתו כי התוצאה בדבר עריכת משפט חוזר אין משמעה בהכרח כי זדורוב זכאי או כי עלה בידו להוכיח קיומו של ספק סביר באשמתו, וכי שאלות אלו אמורות להיבחן במשפט החוזר עצמו. החלטה זו ממחישה את עיקרון עצמאות מערכת המשפט בישראל, ואת האיזונים בין הגופים השונים המרכיבים אותה".
עוד נמסר מהפרקליטות: "לאחר שהתביעה תלמד את ההחלטה לעומקה, הרי שתיבחן לאורה גם עמדתנו העדכנית באשר להמשך ניהול ההליכים מחדש בעניינו של רומן זדורוב, במסגרת של משפט חוזר. אנו מכבדים כמובן את החלטת בית המשפט. הדברים ייבחנו כאמור באופן מדוקדק, ובידי הדרגים הבכירים ביותר בפרקליטות, כפי שנעשה עד כה. יצוין, כי השופט מלצר עצמו ציין בהחלטתו כי רשויות התביעה הקדישו לבחינת הבקשה למשפט חוזר תשומת לב ראויה ומשאבים רבים, והדברים נבחנו בכובד ראש. כך תמשיך התביעה לפעול גם בהמשך הטיפול בפרשה זו".
השתלשלות האירועים
תאיר ראדה נרצחה כשהייתה בת 13 ב-6 בדצמבר 2006 בבית ספרה בקצרין. שבועיים אחר כך הודה זדורוב, שעבד בשיפוצים בבית הספר, אף שחזר את המעשה. אף שלאחר מכן חזר בו מהודאתו, בספטמבר 2014 הוא הורשע ברצח בבית המשפט המחוזי בנצרת. הוא ערער לעליון, שהורה לדון שוב בעניינו על רקע ראיות חדשות שהוצגו, אולם המחוזי הרשיע אותו בפעם השנייה. זדורוב ערער בפעם השנייה, אולם בדצמבר 2015 דחה אותו גם העליון - אך ברוב דעות, ושופט המיעוט יורם דנציגר קבע שיש לזכותו מחמת הספק.
מאז הגיש זדורוב בקשה לדון בערעורו בשנית – אך נדחה. לאורך השנים האחרונות שב התיק וחזר לכותרות, הן בעקבות הסדרה "צל של אמת" שהעלתה את האפשרות שאת ראדה רצחה צעירה שכונתה א"ק (ונחשפה מאז כאולה קרבצ'נקו), והן בעקבות ממצאי DNA שנמצאו על הגופה.
הדיון בנובמבר 2020
(צילום: גיל יוחנן, יעל פרידסון)
סנגורו של רומן זדורוב, עורך הדין ירום הלוי, הגיש באוקטובר 2019 בקשה לבית המשפט העליון לקיים משפט חוזר. הוא פירט מספר עילות בבקשתו - הוא טען להצגת עובדות חדשות, שיכולות לטענתו לשנות את תוצאות המשפט, התעוררות חשש לעיוות דין בתיק וראיה שיסודה לטענתו בשקר, "קשירת הקשר של המדובבים וראש צוות החקירה לעיוות הדיון".
בבקשת המשפט החוזר צוינה בין היתר חוות דעת של ראש המעבדה הביולוגית במכון לרפואה משפטית מ-2018, שקבעה התאמה לכאורה בין DNA מיטוכונדרי בשערה על בטנה של תאיר ראדה ל-DNA שכזה של א"ח, בן זוגה של קרבצ'נקו.
עוד נטען כי בעת שתאיר נדקרה, דלת תא השירותים בו בוצע הרצח הייתה סגורה לגמרי - ולכן שחזורו של זדורוב לביצוע הרצח מופרך ובלתי אפשרי. עו"ד הלוי טען כי שלוש עקבות נעל או חלקי נעל עם דם נמצאו על מכסה האסלה, על חלק עליון של קיר בין תא לתא, שלא היו שייכות לזדורוב ונטבעו לכל המאוחר שעה אחרי שנקבע מותה של תאיר.
עוד נטען כי כתם דם של תאיר על מתקן נייר טואלט בתא השירותים השלישי, מוכיח שלא מדובר במחלץ אלמוני, אלא שהועבר לתא על ידי אדם אחר. בין היתר נטען כי חוות דעת מומחה מחשב שהציג הלוי קבעה שזדורוב "לא חיפש סנאף במחשבו האישי" טרם הרצח ולא חיפש במחשב "דרך להטיל מורא בסכין", ועוד.
תגובת המדינה
בתגובה לבקשה למשפט חוזר נטען כי צוות של פרקליטים, שחלקם לא עסקו בתיק בעבר, בחן מחדש את התיק: את כל הראיות שהיו קיימות בתיק, את פסקי הדין שניתנו בו, את הראיות החדשות לכאורה שצורפו לבקשה ואת נימוקי הבקשה. לאחר הבדיקה, טענה הפרקליטות, עמדתה כי הרשעת זדורוב ברצח מוצדקת וכי ממילא לא מתקיימת בעניינו אחת העילות המאפשרות קיומו של משפט חוזר לפי החוק.
הפרקליטות טענה שחלק נכבד מבקשת זדורוב למשפט חוזר הוא ניסיון לערעור נוסף על פסק הדין בעניינו, והוא שב וממחזר את הטענות שעלו במהלך משפטו ונדחו על ידי המחוזי והעליון.
מעבר לכך, הסבירה הפרקליטות בתשובתה, אין בטענות זדורוב כדי לערער את "בסיס הפירמידה" שהוא שלוש הראיות המרכזיות, המהוות כל אחת נדבך עצמאי בהרשעתו: התוודות זדורוב בפני המדובב, הודאתו בפני החוקרים והשחזור שערך בזירה. כן נטען שבבקשה למשפט חוזר אין מה שמערער על "עוצמתן המצטברת של יותר מ-20 הראיות המחזקות שנערמו על בסיס הפירמידה, הפרטים המוכמנים שהיו בידיעתו והראיות הנסיבתיות השונות".
הדיון בעליון
בנובמבר 2020 נערך דיון בפני השופט מלצר ובו טען הלוי כי קרבצ'נקו כביכול היא זו שרצחה את ראדה. הפרקליטות טענה בדיון כי העקבות שנמצאו בזירה ואינן שייכות לזדורוב היו שייכות לצוותי חילוץ והצלה. "כל העדים מהזירה אמרו שאף אחד לא נכנס לתא מלבד שני אנשי מד"א, ובטח שאף אחד לא טיפס עליו", אמר הלוי בתגובה. "הם גם לא ראו מישהו אחר עושה ככה". נציגת המדינה, עו"ד תמר ברנשטיין, הדגישה אז את חשיבות סופיות הדיון, כאשר לטענתה העיסוק בפרטים שבשולי התיק מפספסים את התמונה הגדולה, כלשונה.
עו"ד איתמר גלבפיש מהפרקליטות התייחס גם לסוגיה המרכזית של טיפת הדם על עקבת הנעל שנמצאה על האסלה, שמשמשת בסיס לבקשה לצרף את עדותו של ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית. הוא הדגיש כי בניגוד לטענת הסנגור, שלפיה אין ראיה פורנזית הקושרת את זדורוב לזירה, יש את טביעת הנעל שלו.
