"אַתֶּם לוֹחֲצִים אֶת יָדִי וְאוֹמְרִים לִי שָׁלוֹם,
אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאַתֶּם מַכִּירִים אוֹתִי, אֲבָל אַתֶּם מַמָּשׁ לֹא"
("You don't know me” - בי בי קינג)
אזרחי ישראל! אני כבר בן שבעים ואחת, בקבוצת סיכון, במגפה הארורה שהשד יודע מתי היא תיגמר, ואיני יכול עם השנאה שלכם יותר.
14 שנה הייתי ראש ממשלה, שזה שיא לאומי, אני מקדיש את כולי, יום ולילה, לעם ולמדינה, אז למה לא אוהבים אותי, למה כולם צועקים לי "לך" ולא אומרים לי לאן, וכל מה שאני מבקש מהם זה קצת אהבה.
גם לפני הסגר הייתי אולי האדם הבודד ביותר בעולם. אני קפסולה, תקוע לנצח, עם השושקה החינוכית, ילד אחד בעייתי ומצייץ שטויות, ועוד ילד שדווקא יצא די בסדר ואפילו זכה במקום השלישי בחידון התנ"ך. הסרתי את האיום הגרעיני, אבל מה יהיה עם המשפחה הגרעינית שלי?
אזרחי ישראל! חשבו שאחרי אבי, הרוויזיוניסט הכוחני, אהיה פתאום שמאלני נחמד, אבל הצל שלו כענן שחור מעליי. פרופסור בן-ציון (מילקובסקי) המלומד מופיע בחלומותיי באופן קבוע, ופולט את המנטרה שלו, שזכורה לי היטב מימי ילדותי: "הפתרון הוא רק בכוח", וכוחי הולך ואוזל, אבל אי אפשר לגרש אותו מהסיוטים שבהם הוא מופיע ופולט את המשפט שאמר לא פעם בראיון לעיתון: "בנימין היה ילד אמיץ, אבל ילד אמיץ יכול להתפתח גם למנהיג של שודדים!".
האם זה מה שאני עכשיו, אזרחי ישראל? דיקטטור ששודד את עמו? מושחת ללא תקנה? כל כך הרבה תיקים נגדי, מ-1000 עד 4000, ויהיו יותר. ואם בסוף אכנס לכלא, מי יביא לי עוגה? מי יבקר?
אבל תשכחו מהכלא, והמגפה היא לא רק מסכה אלא גם מסך, מסך שמסתיר יפה את הדמוקרטיה, את חופש הדיבור, את הכיבוש, את אזרחי ישראל. ולעולם לא תתפסו אותי ותאזקו אותי כי אסור לכם ללכת יותר ממאתיים מטר!
אזרחי ישראל! אני לגמרי מזדהה עם שיילוק של שייקספיר (אנטישמי ועוכר ישראל), וגם אני אומר: "האין ליהודי עיניים? אם תדקרו אותי לא אידקר? אם תחקרו אותי, לא אשקר? אם תפגעו בי, לא אנקום? אם מילצ'ן שולח לי ולשושקה שמפניה, לא נלגום?".
אזרחי ישראל, נכון, לפני חודש אמרתי לכם "תעשו חיים ותשתו בירה" במדינה שהייתה הבריאה ביותר בקוסמוס, והנה עכשיו יש אלפי נדבקים ביום, כנראה שלא עשו חיים ולא שתו בירה, ויצאו להפגין ולהתפלל בניגוד לתקנות, אבל הנה, שוב אנחנו אור לגויים, עם שיא העולם בתחלואה!
אזרחי ישראל! כל כך הרבה שנים אני דואג לכם, מפחיד אתכם ומיד אחר כך מציל אתכם, ואתם אפילו לא אומרים לי תודה. כל כך הרבה אנשים מתגעגעים לרבין. תמצאו לי בבקשה אדם אחד שמתגעגע אליי (מלבד אולי שליט האמירויות, זאיד היקר, בדובאי). ואני יודע שהאיבה אליי רק תלך ותגבר, ולא יהיה כלום כי לא היה כלום, כלומר מילה של ביבי - יהיה רק יותר ויותר מייאש ויותר נטול תקווה.
אזרחי ישראל, אני לא רק מנהיג דגול ונדיר, אני גם אדם רגיש הזקוק לאמפתיה ולתמיכה אנושית, חמה וחזקה.
אזרחי ישראל, בבקשה - חיבוק, לייק, אימוג'י עם לב אדום?
אזרחי ישראל, נשיקה!
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
