לא הזמנו אותם אבל הם הגיעו. גל אחר גל, מתחילת שנות ה-2000, הם נכנסו לארץ דרך הגבול הפתוח עם מצרים. רק הגדר חסמה אותם בסופו של דבר. יום אחד התעוררנו ומצאנו 70-60 אלף מבקשי מקלט, פליטים, מחפשי תעסוקה, תקראו להם איך שתרצו. אנשים, בני אדם, שהרוח נשאה אותם אלינו כפי שעשתה למיליוני אחרים שהגיעו לאירופה בדרכים לא דרכים.
עד כאן הסיפור העצוב והידוע. הממשלה עשתה כל שביכולתה כדי להרחיקם, לא פעם מתעלמת מהמחויבות האנושית של עזרה לאנשים במצוקה, שוכחת את ההיסטוריה של העם היהודי שנרדף ממקום למקום במשך אלפי שנים; עוצמת עיניים ומניחה בעיקר לעיריית תל אביב לשמש להם כתובת ולתת להם מחסה.
הממשלה התחכמה. היא החליטה לקנוס את העובדים הזרים, מקבלי השכר הנמוך ביותר במשק, וקבעה בחוק ש-20% משכרם יישמר בקרן מיוחדת ויינתן להם רק לקראת עזיבתם את הארץ. חכם? לא. אכזרי? כן. אבל זה עבר, עד שבג"ץ הציל את כבודנו האבוד וקבע לפני שלושה חודשים שהם רשאים לקבל את כספם כבר עתה.
אלא שעכשיו התברר שבחלק גדול מהמקרים כלל לא היה כסף בקרן. יוק. המעסיקים עשקו אותם. דיווחו להם על הניכוי, אבל מעולם לא הפקידו אותו בקרן החיסכון. עשרות מיליוני שקלים נשארו בכיסם. למה, מה הם יעשו לנו? יש להם עבודה אחרת? יקחו אותנו למשפט? אז המדינה קנסה מקצתם בסכומים מגוחכים וזזה הצידה. שיריבו ביניהם.
לפני אלפי שנים קראו לזה בתנ"ך כבשת הרש. תיקח מהעני את הכול, עד הכבשה האחרונה, כפי שלימד נתן הנביא את דוד המלך. הנביאים כבר אינם אבל הרי חזונם, שחור על גבי לבן, היה היסוד להקמת מדינת ישראל על יסודות של "חירות, צדק, שלום". ההיסטוריה חוזרת בהפוך על הפוך.
הימים ימי קורונה. מגפה, משבר כלכלי ומאבקים על הדמוקרטיה. אז מהו הגילוי הזה על כספם האבוד של האומללים? פסיק, כלום, אבק. ודווקא בכך מלמד האירוע הזה על מדינת ישראל והחברה שמרכיבה אותה.
ישראל אוהבת להתהדר במוסריותה. כל בוקר טופחת לעצמה על הכתף, מוכנה ללמד את העולם מוסר מהו. אכן, הוגי דעות ואנשי מוסר יהודים ליוו את ההיסטוריה האנושית והנחילו לה את ערכיהם. ביקשנו להיות אור לגויים מתוך הדוגמה שלנו, מתוך הנס שאירע לנו. עכשיו אפשר לשכוח את זה.
אנחנו מתווכחים על מדינה יהודית-דמוקרטית. יהודית מהי? דתית? לא בהכרח. יהודית משמעותה המורשת, ההיסטוריה והערכים שמהם נוצק הלאום שלנו. חברה מוסרית לא נוהגת מנהג של כבשת הרש. היא לא עושקת את חסרי הכול. מדינה שרוצה ללמד את העולם מוסר מהו חייבת להתחיל את התיקון מהבית.
כל כך גאים היינו להסביר לאחרים איפה הם טעו עד ששכחנו להביט הביתה פנימה. אני חושש להציע את הדוגמא הגרמנית, אבל הם קלטו מיליון פליטים. יצחק הרצוג הציע פעם לקלוט 10,000 פליטים מסוריה וכמעט תלו אותו בכיכר העיר. אנחנו הרי פליטים בעצמנו. כיצד הגיעו לכאן הסבים וההורים שלנו?
יהודית, אמרנו. כבשת הרש, אמרנו. לוקחים עוד קצת ממי שממילא אין לו כלום ואז מצקצקים בלשון: "עניי עירך קודמים". עניי עירך יקבלו, ככל שניתן, אני מקווה, אבל איש לא גוזל את כספי האומללים ואחר כך מלמד את כל העולם מוסר מהו.
ישראל אינה מדינה ככל המדינות. היא דורשת מהעולם להתייחס אליה אחרת. הגיעה העת שתדרוש זאת קודם כל מעצמה גם מעצמה.
- ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת דיוק בצפון קרולינה מטעם המכון ללימודי ישראל. היה חבר כנסת ודובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 11:14, 13.08.20
