בשקט בשקט, תחת מגפת הקורונה, מתרחש בצה"ל שינוי שאפשר להגדירו כמהפכה. לא פחות. ליבה הוא האופן שבו הצבא יילחם - וסביר שגם ינצח - במלחמה הבאה. רבים, ובהם גם טובים, ישייכו אותי ללהקת המעודדים של צה"ל בתקשורת בגלל הקביעה לעיל. אבל השינוי בצה"ל נראה לי מהותי ואמיתי ולכן חשוב שהציבור יהיה מודע לו ולמשמעויותיו.
המהלך מתרחש בפועל כבר כשנה. אפשר להבחין בו בתפקוד המבצעי והארגוני של הצבא ובניהול הלחימה בסבבי ההסלמה האחרונים. תוכנית העבודה החמש-שנתית "תנופה", שהרמטכ"ל אביב כוכבי הציג בפברואר האחרון, היא המסגרת הפורמלית לביצוע הרפורמה מרחיקת הלכת. הליכי אישור התוכנית בממשלה עדיין לא הסתיימו, אבל היא כבר מתבצעת בפועל ושדרת הפיקוד של צה"ל בכל הרמות מגלה מוטיבציה גבוהה.
תרגיל "חץ קטלני" מאוקטובר האחרון
(צילום: דובר צה"ל )
הרעיון הכללי שגיבשו רב-אלוף כוכבי והמטה הכללי הנוכחי הוא לרתום את היתרון היחסי שיש למדינת ישראל בתחומי הטכנולוגיה, מהפיכת המידע והעידן הדיגיטלי כדי לבצע אתחול מחדש (Restart) של המערך הלוחם של צה"ל. המטרה היא להתאים את המערך הזה, את שיטות הלחימה ואת אמצעי הלחימה שלו להתמודדות תכליתית ויעילה עם האיומים הקונקרטיים העיקריים הנשקפים למדינת ישראל בעת מלחמה או בעת הסלמה רבתי:
האיום החמור שבהם מנקודת ראות אסטרטגית, הוא איום הגרעין האיראני. הוא לא מיידי אבל הוא קיומי וקשה להתמודד איתו בצורה יעילה ולסכלו באמצעים צבאיים, הן בגלל הריחוק הגיאוגרפי והן בגלל התחכום ורמתו הטכנולוגית של האויב.
האיום החמור אף יותר בתקופה הנוכחית הוא האיום הקונבנציונאלי על העורף הישראלי הנשקף מצבאות הטרור הפועלים בשליחות איראן משטחן של לבנון, סוריה ועיראק (וכנראה גם תימן), וכן מחמאס ומהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) הפועלים נגדנו מעזה. צבאות אלה צברו עשרות אלפי טילים ורקטות בליסטיים, וכמעט 200 אלף מרגמות ופצצות מרגמה. בנוסף יש בידם (לפחות בזירה הצפונית) עשרות טילי שיוט, טילי חוף-ים, כטב"מים תוקפים, רחפני נפץ ומאות טילי נ"ט שבאמצעותם הם יכולים להביא עשרות ולעיתים מאות קילוגרמים של חומרי נפץ לכל נקודה בשטח ישראל.
איום זה החמיר לאחרונה מפני שאיראן מובילה כעת מאמץ לשפר את דיוק הטילים והרקטות הבליסטיים שכבר יש בארסנלים שלה ושל שלוחיה, ובכך לאתגר מבחינה כמותית את המערכות ליירוט טילים של צה"ל.
בנוסף לכך, צבאות הטרור בצפון ובדרום מתכננים ומכינים פשיטות של כוחות מיוחדים על היישובים צמודי הגבול בשטח ישראל במטרה לקצור אפקט תודעתי של ניצחון. הבעיה הצבאית העיקרית בהתמודדות עם אויב זה היא ההסתתרות והביזור שלו. במלחמת לבנון השנייה, כמו גם בסבבי הלחימה ברצועה בשנים האחרונות, לוחמי צה"ל כמעט שלא ראו אויב בעין ולכן התקשו לפגוע בהם בצורה קשה. כשהסתיימה הלחימה יצאו אנשי חיזבאללה או חמאס ממחבואיהם, קצרו ניצחון תודעתי והחלו להתעצם מחדש לקראת העימות הבא.
לכן, מטרת המהפכה הנוכחית במעשה הצבאי של צה"ל היא להשיג ניצחון מהיר וברור במלחמה כולה, ועל ידי כך להרתיע את האויב למשך שנים - בין אם זה האיראנים, חיזבאללה או חמאס - מלפתוח במלחמה או בהסלמה נוספים, ובנוסף לכך למנוע ממנו מלהתעצם משמעותית. גם זה למשך שנים.
את ההישג האסטרטגי הזה צריך צה"ל להביא באמצעות הכרעה כמעט בכל קרב ומערכה, במינימום אבידות ונפגעים בקרב האזרחים בעורף הישראלי ובקרב הלוחמים בחזית. הרגישות לאבידות ונפגעים גבוהה מאד בעידן הנוכחי לא רק אצלנו בישראל אלא גם בכל המדינות המודרניות, גם אלו שאינן דמוקרטיות מערביות.
לכן, בדפוסי הלחימה החדשים ייעשה שימוש רב מבעבר באמצעים "מנגד", כלומר - כאלה המאפשרים לפגוע באויב מרחוק ובה בשעה להיות מחוץ לטווח הפגיעה שלו. כמו כן ייעשה שימוש נרחב בכלים לא מאוישים: מיעוטם רובוטים יבשתיים וימיים ועיקרם כלי טיס מאוישים מרחוק, כטמ"מים (שפעם נקראו כטב"מים), שהולכים ונעשים מרכיב מרכזי בכל המשימות שחיל האוויר מבצע.
איך מסכלים חדירות לשטח ישראל?
על ההתמודדות של צה"ל עם האיום הגרעיני האיראני אי אפשר ולא צריך לומר הרבה, חוץ מהעובדה שהיא תתבסס על מודיעין מגוון ומדויק ותתבצע באמצעים חדישים ויעילים בהרבה מאלה שעמדו לרשות צה"ל כשהתכונן לתקוף (לפי פרסומים זרים אבל לא רק) ב-2012-2010. אמנם גם האיראנים התקדמו והטמינו רבים ממתקני הגרעין ושיגור הטילים שלהם עשרות מטרים מתחת לסלע, אבל אם ימומשו התוכניות - ישראל תוכל להתמודד בעוד כמה שנים עם איומים אלה בלי אבידות רבות גם אם צה"ל ייאלץ לעשות את המלאכה לבדו.
אשר לאיום על העורף מצד הנשק תלול המסלול הקונבנציונלי והחדירות הקרקעיות, המטרה היא לסכל ולמזער את הנזק באמצעות חשיפה ותקיפה, ובאמצעות הגנה חזקה. החשיפה אמורה לגלות בדיוק ובמהימנות גבוהה היכן ואיך האויב מסתיר את אנשיו ואת מפקדיו, מאין הוא מתכוון לשגר, איך הוא נערך להגן על "נכסיו" ואיך הוא מתכוון לתקוף לשטחנו. אחרי החשיפה תבוא תקיפה באמצעות נשק מדויק שישמיד את האויב.
השאיפה המעשית היא לעבור מ"בנק מטרות" ל"מפעל תעשייתי לייצור מטרות" שיפעל כל העת בימי רגיעה ותוך כדי לחימה ויעשה שימוש בסייבר, בבינה מלאכותית, בכריית ביג דאטה ובטכנולוגיות המאפשרות ליצור תמונה סינתטית ולדייק מיקום. הכול על מנת לייצר אלפים רבים של מטרות שזוהו ועובדו באופן שיאפשר לתקוף אותן בקצב תעשייתי ובדיוק קטלני.
לישראל יש אינטרס לקצר ככל שאפשר את משך הלחימה כדי למזער את מספר הנפגעים ואת ממדי הנזק בעורף האזרחי. הקצב המהיר של התקיפות וקטלניותן נועדו ליצור אינטרס זהה אצל האויב באופן שיביא אותו מהר יחסית לקבל את תנאי ישראל להפסקת אש.
מ"פ בגולני מדבר עם הטייס
בנוסף נחוץ בכל מתארי הלחימה הצפויים תמרון מהיר לתוך שטח האויב. תמרון הוא תנועה של כוחות קרקעיים - בעיקר חי"ר, שריון, הנדסה, מודיעין שדה וכוחות מיוחדים - לתוך שטח האויב בחזית ובעומק. המטרה אינה לכבוש שטחים על מנת להחזיק בהם אלא כדי לדכא ביעילות חלק ניכר מיכולות השיגור של הרקטות קצרות הטווח, הפצמ"רים וטילי נ"ט על ידי פגיעה פיזית במפעיליהם, הברחתם מהשטח והריסת תשתיותיהם.
מטרה נוספת של התמרון היא ליצור לחץ על האויב להסכים לתנאי הפסקת האש שתכתיב ישראל. כל זה אמור להתבצע במינימום נפגעים לכוחותינו ובמינימום נפגעים בקרב אזרחי אויב שאינם מעורבים במאמץ הלחימה שלו.
השאיפה להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים נובעת לא רק מהכורח המוסרי, אלא גם מהצורך הדחוף לשמר את הלגיטימציה שנותנת הקהילה הבינלאומית ללחימה של ישראל. הדבר האחרון שאנחנו רוצים הוא שלחץ בינלאומי יעצור את צה"ל לפני שהוא מבצע את משימותיו במלואן (בעניין זה מומלץ המחקר המצוין "המלחמה הבאה בצפון" שפרסם לאחרונה המכון למחקרים אסטרטגיים שליד אוניברסיטת תל אביב).
כדי לעמוד בדרישות אלה צה"ל נדרש להפיק את המקסימום מהכוח העומד לרשותו. את זה עושה "תפישת הפעלת הכוח הרב-ממדית", או במילים פשוטות: פעילות משולבת של לוחמים וגורמי אש מכל זרועות צה"ל כדי לבצע משימה משותפת.
למשל במקרה שבו מ"פ מגולני קיבל משימה להשתלט על כמה גושי בתים ביישוב כלשהו. 1. הוא יבקש מלוחם התקשוב לקבל עבורו ממודיעין הפיקוד תמונת אויב עדכנית על הטאבלט שבידו כולל מטרות לתקיפה. 2. הוא יכוון בקשר את טייסי מטוס ומסוק הקרב שמוכנים אי שם באזור להטיל פצצות וטילים מדויקים על מטרות שאותרו בשעה האחרונה בדרגת ודאות גבוהה בשורת הבתים הראשונה שלתוכה הוא עומד להיכנס. 3. הוא יודע שהאויב ערוך בתוך ובין הבתים עם טילי נ"ט ומרגמות ולכן אחרי התקיפה המקדימה הוא ידרוש ממפעיל הרחפן שלו שעומד כמה צעדים מאחוריו שיגיד לו מה קורה מאחורי שורת הבתים הראשונה. 4. הוא יבקש ממפקד הס"טיל שרואה מהים את הבית שישגר טיל לעבר חוליית הנ"ט שעל הגג. 5. ולבסוף יתאם סדר תנועה עם מ"מ הטנקים ומפעיל ה-D-9 שינועו איתו לתוך היישוב העירוני.
איך מפנים לזה כסף
כדי שכל הטוב הזה יוכל לקרות דרוש ארגון מחדש של צה"ל, כולל סגירת יחידות שאינן נחוצות או משתלבות בתורת ההפעלה החדשה, הקמת יחידות חדשות, מינוי בעלי תפקידים חדשים והסבות מקצועיות.
ומה שחשוב מאוד – חיסכון ופינוי תקציבים לטובת רכש מלאי חימושים מדויקים שיהיו גדולים במאות אחוזים מהקיימים. זאת כדי שאפשר יהיה לתקוף - מהר ובמקביל - מהאוויר, מהקרקע או מהים, כל מטרה חשובה שמפעל ייצור המטרות יחשוף לפני הלחימה או במהלכה.
מלאים גדולים ויקרים נחוצים גם למרכיב ההגנה שבתוכנית ההפעלה של צה"ל. גם אם התוכניות ההתקפיות יבוצעו בשיעורי הצלחה גבוהים, הן לא יגנו על העורף האזרחי והצבאי מפני הטילים והרקטות שיומטרו עליהם. בימים הראשונים של המלחמה יהיו מטוסי חיל האוויר עסוקים בעיקר בהשגת חופש פעולה אווירי לעצמם באמצעות תקיפת סוללות טק"א של האויב. חיל האוויר יפנה כוח כמעט אך ורק לתקיפת מטרות אסטרטגיות המסכנות באופן חמור את העורף האזרחי. שאר המשימה תיפול על סוללות ההגנה האווירית - "כיפת ברזל", "קלע דויד", "חץ 2" ו"חץ 3".
האויב ינסה לנטרל את יעילותן של סוללות אלה באמצעות "תערובות הרוויה": עשרות טילים סטטיסטיים וטילים מדויקים במטח אחד. ככל שיהיו לצה"ל יותר סוללות ויותר טילים מיירטים - כך יקטנו מספר הנפגעים והנזק לבתים ולתשתיות חיוניות בעורף.
בשורה התחתונה, הגנת העורף יקרה מאד, וזה לפני שדיברנו על ההגנה וההתקפה בסייבר ובספקטרום (לוחמה אלקטרו-מגנטית) שגם הן אינן זולות.
אבל הכסף אינו הגורם העיקרי כאן. בתחילת השנה פקפקתי ביכולתו של צה"ל להוציא לפועל את תוכנית "תנופה" בגלל הנטל הכלכלי העצום שהנחיתה מגפת הקורונה על המשק הישראלי ובגלל היעדר תקציב מדינה סדור. אבל התבדיתי. בסוף השנה נוכחתי במספר הזדמנויות שצה"ל מתמרן לא רע ביישום הרפורמה למרות הקשיים התקציביים וזה עשה אותי אופטימי.
