1 צפייה בגלריה
מימין למעלה, עם כיוון השעון: ג'נט ילן, אנתוני בלינקן, רון קליין ואלחנדרו מאיורקס
(צילום: רויטרס, AFP)
קרתני, פרובינציאלי והכי אתנוצנטרי בעולם – אבל לא בלתי רלוונטי להתבונן לרגע בממשל האמריקני הנכנס מהזווית היהודית. גם בלי משקפת אפשר להבחין בהבדל הניכר בין היהודים שמינה דונלד טראמפ לבין היהודים שמינה עד כה הנשיא הנבחר ג'ו ביידן. אצל טראמפ הם היו ספורים, ואורתודוקסים, ועסקו בעיקר בענייני ישראל, המזה"ת או כל מה שעשה נעים בגב לבייס האוונגליסטי של הנשיא היוצא. מינוייו של ביידן, מנגד, לפחות עד כה, הם לא רק בכירים בהרבה ורבים בהרבה, אלא גם נטולי הקשר נושאי או אתני. לא המוצא מסמן אותם או את תפקידם בממשל אלא הפרופיל המקצועי, השכלתם והדרך הפוליטית שעשו במעלה המפלגה הדמוקרטית.
טראמפ אמנם נחשב בקרב לא מעט אנשים כאוהד ישראל מושבע, ופעולות ממשלו – מנחישותו לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית ועד העברת השגרירות לירושלים – מעידות על עקביות בעניין זה, אבל הבה נודה, תפיסותיו לגבי יהודים פלרטטו לא אחת עם אנטישמיות דווקא. כאיש עסקים הוא אמר שהוא אוהב לתת ליהודים לטפל בכסף שלו. כנשיא רמז שליהודי ארה"ב (אלה הרפובליקנים, דווקא) יש ראש ממשלה שמייצג אותם נאמנה, בנימין נתניהו שמו, כלומר הם אינם אמריקנים ממש, ומצד שני השתומם איך יהודים יכולים להצביע למפלגה הדמוקרטית ופסק שאינם נאמנים.
הוא כינה את אדם שיף, חבר קונגרס דמוקרטי (ויהודי), בשם Shifty Schiff, שיף הערמומי, כינוי שלא היה זוכה בו אלמלא מוצאו. בנו של טראמפ, דונלד ג'וניור, כינה את ניסיונות ההדחה של אביו "הפיכה יהודית". שלא לדבר על כך שטראמפ התעלם כמעט בשיטתיות מאירועים אנטישמיים בארה"ב במהלך כהונתו ויש שיאמרו שלכל הפחות טיפח את הקרקע שעליה צמחו.
מנגד, מזכיר המדינה החדש של ביידן, אנתוני בלינקן, יהודי. כך גם שרת האוצר ג'נט ילן. אלחנדרו מאיורקס, יהודי שמשפחתו היגרה מקובה, יכהן כשר לביטחון פנים. חבר הקונגרס לשעבר רון קליין יהיה ראש סגל הבית הלבן - האיש המוציא והמביא של הנשיא הנבחר.
האם כהונה של יהודים בתפקידי מפתח בממשל החדש טובה לישראל? לא בהכרח. רבים ממינוייו של ביידן הם גם תומכי ישראל מובהקים, אבל אני שמח בהצלחת אחיי ואחיותיי גם אם אינם חובבי ציון
כבר כעת – וטרם ראינו את רשימת המינויים הסופית - ברור שבבית הלבן של ביידן יכהנו יותר יהודים, וביותר תפקידי מפתח, מכל ממשל קודם. רק יהודי אחד כיהן בעבר כמזכיר המדינה, הנרי קיסינג'ר. זה היה לפני כמעט 50 שנה.
שר החוץ האמריקני החדש על חזונו ליחסים עם ישראל
(מתוך פייסבוק )
את אנחת הרווחה של יותר מ-75% מיהודי בארה"ב בתום השבוע מורט העצבים של ספירת הקולות, כאשר התברר שביידן הוא אכן הנשיא הבא, ניתן היה לשמוע עד תל אביב. נדמה שגם בירושלים שמעו אותה. לא היה נשיא שנוא יותר מטראמפ.
כשנבחר, אני זוכר שיחות בין מנהיגים יהודים בולטים שתהו איך יגיבו אם יזמין אותם לסדר פסח סמלי (נשיאים נוהגים לעשות זאת) או להדלקה הקבועה של נרות חנוכה. היו שתיכננו איך יסרבו להגיע. אבל טראמפ אפילו לא ניסה. לא עלה על דעתו להזמין אותם. רפורמים, קונסרבטיבים - כל מי שניחוח ליברלי עלה ממנו פשוט לא היה שם. המוזמנים היהודים באירועי הבית הלבן נעו על פי רוב על פני הספקטרום שבין חב"ד לאורתודוקסיה המודרנית (וגם בה הוא ידע לתת סימנים).
האם כהונה של יהודים בתפקידי מפתח בממשל החדש טובה לישראל? לא יודע. לא בהכרח. ובעיניי זה גם לא הדבר היחיד שחשוב. לשמחתי, רבים ממינוייו של ביידן הם גם תומכי ישראל מובהקים, אבל אני שמח בהצלחת אחיי ואחיותיי גם אם אינם חובבי ציון. חסיד סאטמר שהיה זוכה בנובל היה משמח את ליבי אף שאינו ציוני. אני חש גאווה בקצין גיבור מלחמה שלחם בצבא האדום נגד הנאצים גם אם היה קומוניסט אדוק.
עמיות יהודית היא לפעמים תחושת בטן, לא אידיאולוגיה צרופה. והיא מאפשרת לי, גם כציוני נחוש, להתבונן במעגליה הרחבים של משפחתי בעין טובה. אני שמח בהצלחתם, אני גם מייחל לה.
- ד"ר יזהר הס הוא סגן יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
