הפתיחה המתריסה של תלמודי התורה, בזמן שילדי ישראל כלואים בביתם הוסברה כצורך חינוכי ייחודי של הקהילה. שריפת האוטובוס בבני ברק וההתקפה מסכנת חיים על שוטרים יוחסו ל"עשבים שוטים שיש בכל חברה". נניח. אבל את מה שאירע אתמול (יום ב') כבר אי אפשר לתרץ. אלפים רבים התגודדו בהלוויה של רב חשוב, תוך שהם מצביעים ברגליהם: בחוקיכם אין אנו מתחשבים. גם לא בבריאותכם. אצלנו כבר אין קורונה - זו בעיה שלכם.
בזמן שהמשק היצרני סגור, אנקת רבים נשמעת בכל פינה, אמבולנסים ממתינים מחוץ לחדרי מיון בהיעדר מיטה פנויה - החרדים בשלהם, ממשיכים לכרות את הבור שלתוכו כולנו נופלים. אף שהממשלה, ובה נציגי החרדים, החליטה על מדיניות שמגובה בחוק מחייב, אלפי חרדים מילאו את הרחובות בהלוויה מתריסה ובכך הניפו נס מרי אזרחי המוני, המגובה על ידי אידיאולוגיה עקרונית נוקשה.
זהו רגע האמת. ראשי ממשלות ישראל, לדורותיהם, סירבו לעסוק ברצינות הנדרשת בכתיבת חוזה חברתי משמעותי עם הציבור החרדי. שיקולים קואליציוניים מיידיים גברו (כמעט) תמיד על התכנון ארוך הטווח שאמור היה להסדיר כללי התנהגות שיאפשרו לכולנו לחיות יחדיו מתוך איזון סביר בין הרגישויות והאינטרסים של הקהלים השונים. כיוון שכך, הקהילה החרדית המשיכה בהתבדלותה האסטרטגית, שאיננה מתחשבת ברוב הישראלי.
הזעם הציבורי על החרדים עלול להתנקז כלפי מיטיבם הנוכחי — ראש הממשלה. מימין ומשמאל עלולים לגבות את החשבון באמצעות הצבעה למי שינופף בדגל הפופוליסטי של שנאת חרדים
הימין והשמאל הישראלי, כל אחד בתורו, ולא רק ראש הממשלה נתניהו, שילמו לחרדים במטבע קשה, בכך שנכנעו ללא תנאי לדרישותיהם בדרך שפוגעת באינטרס של החברה ושל המדינה (וכמובן, של החרדים עצמם, כפי שרבים מהם מעידים). הקורונה שמה זכוכית מגדלת על המחירים של ההזנחה המתמשכת ביחסים עם החרדים. הכתובת "הפקרות" הייתה על הקיר מזמן; הקורונה חרטה אותה עליו באותיות עמוקות, שלא יימחו בקלות.
החברה הישראלית רוכבת על גב הנמר החרדי זה זמן רב. רבים מבקשים לאלף אותו ובידיהם הצעות מדיניות שקולות וראויות — התאמות בצבא, בהשכלה הגבוהה, בשוק העבודה ועוד. אין כוונה להתערב באורח החיים החרדי, אלא לפתוח דלתות ולשלשל חבלים שיאפשרו לחרדים לקיים שותפות אחוותית עם שאר הישראלים למרות המחלוקת.
אבל, אוזלת היד הנוכחית של הריבון נוכח ההשתוללות המופקרת של הנמר מלמדת אותו שיעור מסוכן, כביכול לכוחו אין גבול. ככל שתעוזתו הגוברת איננה נחסמת על ידי שלטון החוק, כך גם אנחנו מאיצים בפראות על מדרון חלקלק שבסופו אסון משולש: פגיעה אסטרטגית בשלטון החוק, מאות קורבנות אדם שניתן היה להציל, ותדלוק של מדורת השנאה בין חלקי העם.
פרופ' ידידיה שטרןאביה שטרןבתנאים הקיצוניים הנוכחיים אפשר שהחרדים, דווקא הם, יביאו לאובדן השלטון של הקואליציה הנוכחית. ראשית, האנרכיה בירושלים ובבני ברק עלולה לזלוג לרחבי הארץ ולמוטט את הסגר טרם זמנו. מרי אזרחי עלול להפוך למנהג רווח בשאר ערי ישראל. אם כך יקרה, נגיע למועד הבחירות ברמת תחלואה גבוהה שתדגים את אוזלת היד הממשלתית. היד הממלאת את הדלי עם חיסונים, מרוקנת אותו בכניעתה לחרדים. שנית, הזעם הציבורי על החרדים יתנקז כלפי מיטיבם הנוכחי — ראש הממשלה. רבים, מימין ומשמאל, עלולים לגבות את החשבון מהחרדים באמצעות הצבעה, בעוד כמה שבועות, למי שינופף בדגל הפופוליסטי של שנאת חרדים.
על פי ניתוח זה, האינטרס המיידי, קצר הטווח, של הממשלה תואם את האינטרס הכללי, ארוך הטווח. זוהי הזדמנות הקוראת לריבון למלא את תפקידו. אלו שמדברים גבוהה-גבוהה בדבר הנחיצות במשילות — מוזמנים למשול. עלינו על גב הנמר. האם נדע לרדת ממנו מבלי להיטרף?
- ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי ופרופ' למשפטים באוניברסיטת בר אילן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
