"נערי החלומות". הרכב ההיפ הופ של אדם יחיא
את הגבול לישראל חצינו בבוקר קר בינואר 2008 אחרי שברחנו מחיילים מצרים שירו בנו על מנת להרוג. את הקבוצה הקטנה שלנו, פליטים מדרפור ששוטטו במדבר בנגב, מצאו שני חיילים ישראלים בג'יפ שגילו כלפינו אנושיות רבה, הדליקו לנו מדורה וחלקו איתנו את האוכל והמים שלהם. גם כשצה"ל החל בתהליך הקליטה החיילים התייחסו אלינו בכבוד. הייתה לנו תקווה שסוף סוף אנחנו בטוחים.
היינו קבוצת אנשים שברחו מרצח העם השיטתי שביצעה הממשלה הערבית בסודן נגד האפריקנים השחורים מדרפור, הנילוס הכחול והרי הנובה. הממשלה הזו תמכה ומימנה את מיליציית הג'אנג'וויד (בערבית: שד רכוב על סוס), שנשלחה לבצע את המדיניות הגזעית והרצחנית שלה.
במסע מסויט שנמשך חמש שנים דרך סודן, צ'אד, לוב ומצרים שרדנו עינויים ועבדות. ישראל הייתה עבורנו מקום של דמוקרטיה וחירות, מדינה ששומרת על החוק ולא תאפשר לפגוע בנו.
12 שנים ארוכות עברו מאז. אני אכן מרגיש בטוח בישראל, אלא שאת אמי ואחיי לא ראיתי במשך 17 שנים, מאז ברחתי מסודן.
בשבוע שעבר הוכרז על הסכם נרמול היחסים של ישראל עם סודן. הישראלים חוגגים את הניצחון ההיסטורי הזה ואת ההזדמנויות הכלכליות והמדיניות החדשות שנפתחות בפניהם. אני אופטימי שזו אכן תהיה הזדמנות, אבל אני גם מלא אימה.
צריך לראות מקרוב עם מי נעשתה העסקה הזו. עסקה עם השטן. מאז הודח הרודן עומר אל-בשיר בשנה שעברה, מתפקדת בסודן ממשלה זמנית שבראשה ראש מועצת הריבונות, עבד אל-פתאי אל-בורהאן. כך, למשל, הגדירה אותו רשת BBC: "האדריכל של רצח העם שהתרחש בדרפור. הוא זה שחימש את המיליציות וחילק את הנשק ששימש לטבח מאז 2009".
המלחמה נגד אפריקנים שחורים בדרפור נמשכת ורק בשבוע שעבר נהרגו שם עשרות אזרחים. החזרה לשם כרוכה בסיכונים רבים. הפליטים שחוזרים מישראל מטורגטים כסוכנים ישראלים, מאוימים על ידי גנבים ונופלים קורבן לפעולות סחיטה. אם נזכרים בתקדים מ-2011, אז כוננה ישראל יחסים דיפלומטיים עם דרום סודן וגירשה לשם באופן מיידי 1,038 מבקשי מקלט, ברור שקיימת דאגה אמיתית שזה יכול לקרות גם לנו.
בישראל חיים כיום כ-6,000 מבקשי מקלט סודנים שהטיפול בבקשות המקלט ובמעמד החוקי שלהם נופל כל הזמן בין הכיסאות. במשך יותר מעשור, רובנו מחדשים את הוויזה כל שלושה חודשים ללא החלטה או תשובה של המדינה בדבר בקשות המקלט שלנו. חוסר הוודאות מייסר אותנו.
אני, באופן אישי, נכלאתי למשך 18 חודשים ב"חולות" - מתקן מעצר באמצע המדבר עם 10 אנשים בחדר. אבל גם אז לא התייאשתי. חבריי ואני, בעודנו כלואים, הקמנו את The Dream Boys, קבוצת היפ הופ שנתנה לנו במה לספר את סיפורנו לעולם. עם שחרורנו בעקבות צו בג"ץ ב-2014 התחלנו להופיע מול קהל ישראלי ברחבי הארץ, במטרה לשבור סטריאוטיפים וגם לעשות מוזיקה טובה.
כעת על ישראל לבחור בין המשך המדיניות המגבילה שנועדה לעודד אותנו לעזוב (כמו חוק הפיקדון והגירוש) לבין קבלתנו בגלוי בארץ. הקהילה הסודנית תשמח להיות חלק מתהליך החיבור בין שתי המדינות כשגרירים עם ידע ששולטים בעברית, בערבית ובאנגלית.
- 5 הבדלים בין ההסכמים עם סודן והאמירויות / עמוס ידלין
אלו מאיתנו שקיבלו אשרת קבע לקחו את ההזדמנות ופרחו. אנחנו לא רק מנקים, עובדי בניין, עובדי מלונות ושוטפי כלים. אנחנו בעלי עסקים, סטודנטים באוניברסיטאות, דוגמנים, שחקנים, עיתונאים, מתנדבים, מורים, שפים ומנהיגים.
זוהי הזדמנות ייחודית לישראל לנרמל את היחסים עם מבקשי המקלט שחיים בה ולאפשר להם לא רק להתקיים אלא גם לשגשג. אנחנו נשמח להיות חלק ביצירת שיתופי הפעולה בין המדינות.
- אדם יחיא, ניצול רצח העם בדרפור, הוא חבר להקת "בחורי החלומות" (The Dream Boys), ומתנדב בקבוצת המנהיגות במרכז החינוכי קהילתי (CEC) של ספריית גן לוינסקי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
