"קיבלתי סירוב תוך ארבע דקות". הישראלים שמנסים לחזור הביתה
(צילום: ירון ברנר)
ליאור שדה (59) המתגוררת בהונג קונג סורבה להיכנס לישראל חמש פעמים. שחר (26), הלומדת באוניברסיטת תל אביב, נסעה לבקר את בן זוגה בגרמניה והייתה אמורה לחזור בינואר – אך סורבה פעמיים ולכן פספסה בחינות.
מיכל פרימן שור (46), תושבת חוזרת שנמצאת עם בעלה בבריטניה, רוצה להגיע עמו לכאן ולהתאחד עם בנם הלומד בפנימייה בהוד השרון. אף שהיא כבר חלתה בארץ בקורונה והחלימה, היא טוענת שהיא לא מקבלת כל מענה לפניותיה מצד ועדת החריגים.
- מיכל, מתי פנית לוועדת החריגים ומה הייתה הסיבה?
"כתבתי לוועדה באמצע פברואר היות שהיינו אמורים לטוס מבריטניה לישראל. אני תושבת חוזרת, בעלי עולה חדש. אנחנו רוצים להתאחד עם הבן שלנו בן ה-15, שעלה לארץ ב-2019 עם תכנית "נעלה". הוא נמצא בפנימייה, הוא מחכה לנו".
- כמה זמן לא ראיתם אותו?
"למזלי יש לי דרכון ישראלי והייתי בארץ בקיץ. גם התגייסתי לצבא ואפילו חליתי בקורונה והחלמתי בעודי בישראל. התחושה היא נוראית, חוץ מהעניין הכספי, יש המון דברים שמושפעים מההחלטה המשוגעת והשרירותית הזאת. אני אזרחית ישראלית, במרכז הדיון עומדת הפגיעה הישירה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יש פה חוסר מידתיות מוחלט, אי אפשר להבין למה אדם כמוני שמחזיק בדרכון ישראלי, ויש לי בן ישראלי, לא יכול להגיע לכאן". בתחקיר שקדם לריאיון היא סיפרה כי בעלה לא ראה את בנם כבר תשעה חודשים.
- מה אומרים לך בוועדת החריגים?
"לא אומרים כלום, זה בדיוק העניין. קיבלנו רק אישור אוטומטי שהפנייה התקבלה, גם אני וגם בעלי, וזהו. כלום. היינו אמורים לטוס ב-18 בפברואר ובגלל סגירת השמיים נאלצנו לדחות את הטיסה, לאתמול – אבל לא קיבלנו אישור מהוועדה. נציג של חברת התעופה אל על שאל אותי אם אנחנו יכולים לטוס ב-3 במרץ וכמובן שאני לא יכולה לטוס מאחר שאין לי אישור להיכנס למדינה שלי. בוועדת החריגים פשוט מתעלמים".
כתבו לי "מרכז חייך אינו בארץ" - אבל אני סטודנטית בת"א
שחר נסעה לבקר את בן זוגה בגרמניה, והייתה אמורה לשוב לארץ ב-26 בינואר. "נסעתי רק לביקור פה והיות שהסמסטר היה מקוון היה לי יחסית קל להישאר פה", היא סיפרה, "הייתי צריכה לחזור בשביל המבחנים אבל הטיסה שלי התבטלה, כי השמיים נסגרו, ופספסתי אותם. פניתי לוועדת החריגים ואמרו שם שמי שיצא מהארץ לפני 25 בינואר, וגר כאן, יכול לחזור. אז חשבתי שמדובר רק בעניין בירוקרטי.
"בבקשה הראשונה אמרו לי 'מרכז חייך אינו בארץ' - וזה מאוד הפתיע אותי. איך ייתכן שאני לומדת באוניברסיטה בארץ ומרכז חיי לא בארץ?", המשיכה שחר, "הגשתי ערעור ודחו אותו בלי לספק הסבר. הגשתי עוד בקשה, שלגביה אני עדיין מחכה לתשובה, ואז הגשתי עוד בקשה שגם היא נדחתה בלי שום הסבר".
- התחושה שלך היא שהוועדה והאישורים שלה הם מקריים, רנדומליים?
"זה לא ברור. אני עומדת בקריטריונים - שלחתי להם אישור מביטוח לאומי, אישור לימודים. אמא שלי גרה בארץ ולא ראיתי אותה כמה חודשים, וגם סמסטר ב' מתחיל בקרוב".
- מה את מרגישה כשאת רואה את התחקירים בנושא ואת המטוסים שמגיעים מלאים מארה"ב?
"זה מאוד מתסכל. אין לי שום דבר נגד אנשים שמצליחים להגיע, פשוט צריכים לאפשר גם לנו להגיע - לכל אזרח ישראלי ובמיוחד למי שגר בארץ. למה לא מאפשרים לנו לבוא? מה הסיבה? נהיה בבידוד, מלונית, אזיק, לא משנה. תגידו מה אתם רוצים, רק תתנו לנו לבוא".
הצצה לפעילות ועדת החריגים בראשות משרד התחבורה
(צילום: נדב אבס)
"קיבלתי סירוב ארבע דקות אחרי הגשת הבקשה"
ליאור גרה כעת בהונג קונג, ורוצה להגיע לישראל כדי להצביע בבחירות. ועדת החריגים דחתה את בקשתה כבר חמש פעמים. "אין לי מושג למה סורבתי", היא סיפרה, "בפעמיים הראשונות שלחתי את הבקשות בשעה 08:00 בבוקר אצלי, שזה 02:00 בלילה בארץ, וארבע דקות לאחר מכן קיבלתי את הסירוב.
"היום הגשתי בקשה שישית או שביעית - ואין מענה", היא המשיכה, "אין אפילו חיווי כלשהו שהבקשה התקבלה. אולי זה עניין של בוטים או של מענה אוטומטי אחר. חוץ מאשר בבחירות האחרונות, אף פעם לא פספסתי הצבעה. אני גרה כאן בהונג קונג ובכל פעם חוזרת כדי להגיע לקלפי".
עוד סיפרה ליאור כי את נכדתה, שכיום היא בת שנה וחודשיים, היא ראתה רק סמוך ללידתה. "גם אבי מבוגר וחי בגפו, ואני רוצה לראות אותו, ובכלל - אני לא צריכה להסביר, אני לא חריגה וזכותי להגיע לישראל. למה אני צריכה בכלל לעבור דרך ועדת חריגים? למה אנחנו חריגים?".
ליאור התייחסה לפיילוט האיזוק האלקטרוני: "חוויתי את זה בעצמי, זה צמיד שנראה כמו שעון של אפל. מקבלים אותו, שמים על היד, סורקים את הבית ו-בידוד ביתי בכיף. הצמיד הזה לא עושה שום דבר, אני לא מבינה למה מתנגדים אליו. כל מי שמגיע להונג קונג מקבל צמיד כזה. השמיים פה פתוחים, אמנם לא לתיירים, אבל הם פתוחים".
בנוגע לטענה כי מקור הסירוב המהיר הוא ב"בוט", כתבנו איתי בלומנטל מסביר כי עמדות ועדת החריגים בנתב"ג מאוישות במשך 24 שעות לאורך כל ימות השבוע, כאשר במשמרת לילה עובדים 20-15 עובדים.
מי שלא עומד בקריטריונים עובר למסלול "אדום" ובקשתו נדחית די מהר. זאת בניגוד למי שכן עומד באותם קריטריונים באופן מובהק ועובר למסלול ירוק". מי שמצבו דורש בירור נוסף בעניין הנמצא באחריות משרד ממשלתי כזה או אחר - הנושא עולה לדיון עם נציגי המשרדים.
