יהודה משי זהב היה פרי טיפוחיה של התקשורת הכללית. היא האדירה והעצימה אותו, ולכן בפועל היה לה חלק מרכזי במסע הגדולה של טורף הנפשות הזה. הסיבה לכך נעוצה בהיותו חרדי מחמד, מעמד שאליו הגיע אחרי שהוכיח לכאורה שחרדים יכולים ואף צריכים להשתנות. ב"להשתנות", במקרה הזה, הכוונה היא לצעוד כמה פסיעות לכיוון העולם הלא-חרדי - אם זה בהתגייסות לצה"ל, עבודה ועוד.
בעולם החרדי, לפחות בזה המיינסטרימי, אף אחד לא ראה בו מייצג. כולל אלה שלא ידעו על מעשיו האפלים. הוא לא נחשב שם לדמות מעוררת השראה, אלא לאדם כוחני שידע למצב את עצמו באמצעות היעדים האישיים שאליהם חתר.
אבל בתקשורת הכללית מעולם לא טרחו להיוועץ בציבור שכביכול ייצג משי זהב. בנוסף, העובדה שראו בו מייצג ציבור מעולם לא זירזה שם איש לנסות ולשאול את הציבור שאותו הוא מתיימר לייצג מה דעתו עליו. אם היו שואלים, היו שומעים את האמת. כולל כנראה את האמת על מה שהתפרסם רק לאחרונה.
אבל לא בעבר עסקינן, כי אם בהווה. משי זהב הוא סימפטום של תופעה רחבת היקף שמהותה סחר מוקיונים חרדים נלעגים לצורכי תקשורת. מדובר בגלריה של פרזנטורים-כביכול של הציבור החרדי העטים על כל מיקרופון רענן שנפתח מולם ועל כל פאנל שמסכים לארח אותם.
מביש במיוחד היה לראות שגם לאחר שהתפרסם שמשי זהב עשה את אשר עשה, המשיכו המוקיונים לקבל הזמנות לפאנלים באולפנים. זו הייתה תצוגה שכולה אומרת: טעינו, ונמשיך לטעות עוד יותר
הם לא יותר מדחלילים בלבוש חרדי – אני עדין בהגדרה הזאת - וניתן למצוא ביניהם דמויות רבניות, מנהיגים רוחניים בעיני עצמם, פסאודו עיתונאים ואפילו כאלו שניסו לרוץ לכנסת על בסיס התדמית הזאת וקיבלו פחות קולות ממפלגת הפיראטים.
ובמציאות? חלקם לא באמת חרדים, ואחרים סובלים משלל מומים נפשיים, רגשיים, חברתיים ואישיים.
אין ציפייה מהתקשורת להיות בוחנת כליות ולב ולהצטייד בעיני רנטגן הצופות במסתרי ליבו ומעשיו של המופיע בה. אולם ניתן לצפות מהתקשורת לברר ולו מעט על אלה שהפכו לבני בית באולפניה. לעיתים תספיק שיחת טלפון אחת לאדם חרדי כדי להבין את הסיפור כולו, אלא שאיש לא טורח לעשות זאת.
חלילה, אין כאן כוונה להכליל. יש חרדים העושים עבודת קודש בהציגם נאמנה את המגזר ואת עמדותיו באופן רהוט ומנומק בתקשורת הכללית והעולמית. אבל אי אפשר להעלים עין מסחר המוקיונים הנרחב שבמסגרתו מבזה התקשורת הכללית את הציבור החרדי, ולא פחות מכך - את עצמה.
חיים רוטשטייןמביש במיוחד היה לראות שגם לאחר שהתפרסם שמשי זהב עשה את אשר עשה, המשיכו המוקיונים לקבל הזמנות לפאנלים באולפנים ולייצג כביכול את המגזר החרדי בדברי הבל ורעות רוח. זו הייתה תצוגה שכולה אומרת: טעינו, ונמשיך לטעות עוד יותר.
את חשבון הנפש שעושה התקשורת הכללית כעת על האדרת דמותו של משי זהב היא תעשה ככל הנראה עוד פעמים רבות, אם לא תשכיל לנצל את הרגעים הללו לחשבון נפש נוקב ולשינוי כיוון מהותי.
- חיים רוטשטיין הוא עיתונאי חרדי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 06:56, 27.05.21
